תירוש ויצהר (שו"ת) רצא

סימן קכז. בעזה"י

לכבוד חותני ידינ"פ הרב הגאון העצום צדיק נשגב אביר הרועים פאר הדור חו"פ נ"י עה"י נזר ישורון שלשלת פאר היוחסין וכו' כקש"ת מוהר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א אבד"ק פלונסק והגליל

ע"ד השאלה בתינוק הנולד ברגל עקומה אשר לפי"ד הרופאים אחת משתי אלה אי לעשות הנתוח מיד אף שעי"ז יודחה המילה בזמנו או להמתין עד אחר המילה אבל כבר יתקשו העצמות ולא יוכלו ליישר הרגל וישאר בע"מ

א) תשובה. הנה כבוד חותני שליט"א (לעיל סי' צ"ז) פתח לה פתחא בכחא דהיתרא שקודם חלות החיוב יכול לעשות הרפואה ומדמה לה להא דמפליגין בספינה ג"י קודם השבת וכן שלוחי מצוה יוצאין קודם החג אף שעי"ז יפטרו מסוכה ואף דשם רק לדבר מצוה דוקא רפואת הילד ג"כ בכלל מצוה היא וכעין זה במג"א באו"ח סי' י"ג לענין ציצית ושוב חוכך בזה דשא"ה שאין שום חיוב קודם שהגיע הזמן משא"כ במילה חל החיוב מיד כשנולד ופלפל עוד בחכמה

והנה מש"כ חותני הגנ"י דרפואת התינוק ג"כ בכלל מצוה מסברא ודבריו בזה צודקים ומכוונים והיא גמ' מפורשת בשבת (דקמ"ז) אר"ח בגדתאה אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר (בשבת) וכ"ה באור"ח סי' שכ"ח סמ"ז ואף שבמג"א שם כ' דדוקא בעצם הנשבר מותר לא בנשמט הנה הגאון בעל מרכבת המשנה בס' שלחן עצי שטים חולק עליו ומתיר וכ"כ הח"א ואף לדעת המג"א כ' במשנה ברורה ס"ק קמ"ה דאם הרופא אומר שנפרק בחזקה ויכול לבוא לידי סכנת אבר שמותר להחזירו למקומו כדרך שעושה בחול יע"ש וכן הורה הגאון מהרש"ם (שליט"א) זצ"ל בהגהותיו לאור"ח עיי"ש. האומנם אשר במג"א סי' ש"ל סקי"ט מבואר דבתינוק שאין כורכין אותו בחול ונתעקמו אבריו אסור לכרכו בשבת יע"ש ש"מ שאין בעיקום אבר משום סכנ"פ מדאסרו לכרכו בבגדים בשבת. אבל אין זה דיחוי דשא"ה דכריכה בבגדים הוא איסור תורה דהוה כבונה כמ"ש הפרמ"ג בשם אליהו רבא עיי"ש אבל בנ"ד אפי' אי אמרת דסכנ"פ לא הוי אבל עכ"פ מצוה בודאי הוי וגבי מפליגין בספינה נמי רק מצוה תנן ולא הותנה שיהא מותר להפליג רק בדאיכא סכנ"פ ולפ"ז צדקו שפיר דברי כ"ג להתיר הניתוח קודם שיגיע החלות בזמנו

ב) ברם אשר חוכך בזה כ"ג שספק דילן אינו דומה להאי דשבת וסוכה שאין שום חיוב קודם שהגיע הזמן וכן בציצית דכ' כסותך שאתה מתכסה משא"כ במילה שחל החיוב מיד כשנולד ורק מחוס"ז הוא נמצא שמדחה בידים עכת"ד וכגון דא צריכא רבא. ולפענ"ד תלי' בפלוגתת הראשונים דבשבועות (דכ"ג) ובפסחים (דל"ה) ועוד בכמ"ד מייתי ברייתא רש"א האוכל נבלה ביוה"כ פטור ופרש"י ז"ל אפי' נתנבלה ביו"כ ובתוס' הקשו הא מודה ר"ש באיסור ב"א והריטב"א בחידושיו לקידושין (דע"ז) הביא בשם הראב"ד דלעולם איסור נבלה קדים שאין דנין על החתיכה רק על האדם והאי גברא משנעשה גדול קודם יוכ"פ נתחייב באיסור נבלה דכמה נבלות איכא בשוקא ואיסור יו"כ לא חל רק משהגיע יו"כ והריטב"א שם חולק עליו בזה וכ"ה שיטת הרמב"ן והרשב"א ביבמות (דל"ג) עיי"ש ונראה הסברא בזה דס"ל דמיד כשנעשה גדול ונתחייב בכל מצות שבתורה מיד חל עליו גם מצות יו"כ ר"ל שחל עליו חיוב מיד דכשיגיע יו"כ יהי' ביכלתו לקיים מצות עינוי ואסור לו להכניס עצמו לידי סכנה קודם יו"כ שיהי' אנוס מלהתענות ביו"כ וע' מנחות (דמ"ג ע"ב) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל המצות כולן ובפרש"י כיון שנתחייב אדם שהגיע לכלל מצוה דהיינו יג"ש נתחייב בכל המצות והוא כנ"ל העולה לנו מזה דספק זה תלי' בפלוגתא דקדמאי הנ"ל דלשיטת הראב"ד אין שום חיוב קודם שהגיע הזמן שום חלות קיום המצוה של אח"כ ולהריטב"א החיוב מתחיל מיד גם קודם שהגיע זמנו [ובזה מיושב מה שהקשו על הראב"ד מחולין (דק"א ע"ב) דשבת ויו"כ חייב ב' משום איסור ב"א ולשי' הראב"ד הרי איסור שבת קדים קודם שהגיע יו"כ ועי' שעה"מ פי"ז מהל' א"ב ה"ח פ"ש ולהנ"ל א"ש דגבי נבלה שפיר כ' הראב"ד דכשנעשה גדול חל עליו איסור נבלה דכמה נבלות איכא בשוקא דמיתסר בהו משא"כ יו"כ דלא חל עליו שום חיוב עד שהגיע יו"כ. משום שאין שום חיוב מתחיל עד שיגיע הזמן א"כ הה"נ לענין שבת אע"ג שכבר עברו עליו שבתות הרבה אחר שנעשה גדול קודם יו"כ אבל לאחר שעבר עליו השבת ונסתלק מחיוב השבת שעבר שוב אין עליו שום חיוב על שבת הבאה משום דאין חיוב קיום המצוה מתחיל רק בזמן החיוב כהאי דמפליגין בספינה ג"י קודם השבת א"כ שפיר קאמר דשבת ויו"כ בהדדי קאתי ודו"ק

ג) ועי' בשו"ת הר"ן סי' נ"א בנדר שלא יהי' שבת בעיר אם יכולין להתיר קודם השבת דאין מתירין הנדר עד שיחול דלשי' רש"י בריש פסחים דמכלל קרא דז' ימים לא ימצא משמע שצריך להשביתו קודם לכן ה"נ מכלל שבועתו מחויב לצאת קודם השבת חל הנדר מקרי אבל לשיטת התוס' דמקרא זה הו"א דיום הראשון של שבעה ה"נ אין עליו חיוב לצאת קודם השבת יעוש"ה. הרי מבואר בדברי הר"ן דרש"י ותוס' פליגי בהאי סברא דלשיטת רש"י החיוב מתחיל מקודם ולתוס' רק בהגיע הזמן. ויש להעיר לפי שיטת רש"י הנ"ל מהא דאיתא בפסחים (ד"ע ע"ב) יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת וכו' ופרש"י דישב לו בדרום רחוק מירושלים שלא לעלות לרגל ויתחייב בפסח ובחגיגה דקסבר חגיגה חובה ודו"ש יע"ש והיאך הלך הוא ובנו להפקיע עצמן מחיוב ק"פ וחגיגה נהי דלענין חגיגה אנוס הוא דחכמים פליגי עליו שאינו דו"ש אבל מ"מ האיך הפקיעו עצמן מן הפסח אי אמרת שיש חיוב קודם שהגיע הזמן על קיום המצות דאח"כ

ד) וכאשר הצעתי דברים אלו לפני כבוד אאמ"ו הרב הגאון החסיד וכו' מו"ה יחיאל איכל שליט"א ראב"ד דק' זגיערו השיב לי שלדעתו ד"ז מפורש בקידושין (דל"ג ע"א) יכול יעצים עיניו כמו שלא ראהו אטו ברשיעי עסקינן אלא יכול יעצים עיניו מקמי דלימטיי' זמן חיובא דכי מטי זמן חיובא הא לא חזי לי' דקאים מקמי' ת"ל תקום ויראת מבואר להדיא דלא עבר אעשה רק איסור הוא וכ"נ מפסק הרמב"ם בפ"ו מהל' ת"ת דרק איסור הוא ולכאורה קשה מהאי דמפליגין בספינה ג"י קודם שבת הא עכ"פ איסור הוא ועכצ"ל שיש חילוק דדוקא להעצים עיניו שלא יבא לידי חיוב הוא דיש בזה איסורא וע"ז נאמר ויראת דהא לא העצים עיניו רק בשביל זה שלא יצטרך לעמוד מלפניו ובזה אסור אע"ג שלא עבר על העשה דהא לא חזי אבל אם יצטרך להעצים עיניו לדבר אחר ודרך אגב לא יפול עליו חיוב הכיבוד אין בזה שום איסור א"כ א"ש היטב הא דמותר להפליג בספינה ג"י קודם שבת שהרי לא הפליג כדי שיצטרך לחלל שבת אלא לד"א שפיר מותר קודם דמטי זמן חיובא. עכ"ד אאמו"ר הה"ג שליט"א ודפח"ח. ובאמת כד נדייק בלשון רש"י ז"ל שם נראה בעליל מפורש יוצא כסברת אאמו"ר שליט"א שכתב בד"ה ת"ל ויראת יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה מבקש תחבולות