תירוש ויצהר (שו"ת) רפה

כגון בשוורים והמחזיר הודה מעצמו ובעל אבידה אינו יכול להשיבו בטענת ברי כיון דמנתחי מהדדי. וא"ת בזה ל"ל תיקון עולם בלאו הכי נאמן מכח מיגו י"ל דס"ל לרש"י דלא אמרינן מיגו לאיפטורי משבועה מש"ה קאמר דלא ישבע משום תיקון עולם עכ"ל. והנה באמת מקשים הראשונים לשיטת הסוברים דלא אמרינן מיגו לאיפטורי משבועה א"כ מה פריך רבה מ"מ אמרה תורה מבמ"ק הטענה ישבע ופי' דלהימני' במיגו דכ"ה הא הוה מיגו לאפטורי משבועה ותי' התומים (בכללי מיגו ס"ק קי"ג) דהא דל"א מלאמ"ש משום דמיגו אינו הוכחה ברורה ולכך לא מהני לאפטורי משבועה והיינו דוקא היכי ששני הטענות שוים בממון כגון בנאנסה במיגו דהחזרתי דלא מרויח ממון רק מצד טענה מעלייתא בזה ל"מ לפטור משבועה אבל במקום שיוכל לטעון ולהרויח מעות כמו מובמ"ק במיגו דכ"ה במיגו מעליא כזו מהני אף לפטור משבועה עיי"ש. והובא בשמעתין בס' זכרון שמואל א"כ לפי"ז מיושב רק קושית התוס' הנ"ל. דליהימניה במיגו דאי בעי אמר לא מצאתי אלא אחד דבזה ליכא שום הרווחת ממון. אבל אכתי יקשה קושי' הקרבן נתנאל דלמה לי התיקון עולם הא יש לו הרווחת ממון ע"י מיגו. אבל באמת לשיטת רש"י דמפרש קושית רבה במובמ"ק משום משיב אבידה ומיגו לאיפטורי משבועה לא אמרינן כלל ניחא שפיר כנ"ל

ג) שם בגמרא מפני מה אמרה תורה וכו' והאי בכוליה בעי למכפריה לי' והאי דלא כפריה משום דאין אדם מעיז וכו'. וראיתי בס' מעייני הישועה כתי"ק למסכת ב"מ מש"ב הגה"ק מו"ה ישראל יונה לנדא אבד"ק קעמפנא זי"ע (בדף ג' ע"א) שכ' וז"ל שם והאי בכולה בעי דנכפרי' וכו' צווחי קמאי דקמאי ביחוד רבינו מוהרי"א בספרו תה"ד (בפסקים קי"ג) בלשון זה אך למותר וקשה לעמוד על דבריו יעו"ש. וי"ל עפ"י שכבר נתקשו כולם לפירש"י לקמן ד"ה ובכולה בעי דלודי וכ"ת נימא חשוד אממונא וכו' אין זה שייכות לדרבה דמקודם וזה תמוה. ונלע"ד עפ"י קושי' חמורה הנ"ל שהביא באו"ת בכללי מגו לדאביי דאמר משום ספק מלוה מנ"ל לרבה מה"ת חזקה אין אדם מעיז וכו' הא ל דאין לו מגו משום דאין לו ספק מלוה רק על מקצת וע"ש שמביא תי' מספיק בשם אסיפת זקנים מדברי מוהר"ש די ווידאש דאין לומר ספק מלוה רק בטלית שתופס משום ספק מלוה אבל בהלואה או פקדון מסתמא אין מלוה או מפקיד למי שיש לו ספק מלוה זו סברת רבה ע"ש היטב. ולפ"ז למה דס"ל לרבה דאין השבועה מחמת ספק מלוה דבהלואה או פקדון לא שייך זה רק דהתורה הטילה שבועה מחשד שרוצה לכפור הקשה שפיר יהא נאמן במגו והוכיח שפיר מן התורה חזקה אין אדם מעיז וכו'. ושלא נימא דטעם שבועה מחשש ספק מלוה ואין ראי' לומר חזקה וכו' אסיק רבה והאי בכולה בעי דנכפריה דחשדינן בו באמת כי רצונו לכפור בכל. והיינו כיון שהלוה לו בלא סהדי בע"כ אין לו ספק מלוה. וא"כ בע"כ מה דאינו נאמן במגו דכפר בכולו משום חזקה וכמו דאסיק והאי דלא כפר חזקה וכו' ושוב יש קישור לדרבה לדבריו יוקשה נימא חשוד אממונא וכו' והיינו זולת דרבה י"ל דלא חשדינן אותו שכופר רק מחשש ספק מלוה ואינו חשוד אממונא רק למה דאסיק רבה להוכיח מן התורה חזקה וכו'. והיינו דבהלואה ליכא למיחש לספק מלוה. ובע"כ טעם השבועה מחשד שכופר ושרצונו לכפור בכל כדאסיק רבה לעיל. וז"ש רש"י וכ"ת מיגו דחשוד אממונא וכו' לזה אסיק רבה ובכולה בעי דלודי וכו' ואשתמוטי וכו' כנלענ"ד עכ"ל הזהב. ולפי דברי קדשו מיושב שפיר קושי' התוס' על רש"י דפי' במימרא דרבה דאיצטרך לאשתמוטי משום טעמא דחשוד אממונא חשוד אשבועתא והתוס' תמהו דהא מסקינן לקמן דלא אמרינן מיגו דחשוד וכו'. ולהנ"ל ניחא די"ל דרש"י פסק כשינויא דאביי דהחשש משום ספק מ"י. וא"כ כאן במלוה דלסברת מהר"ש די ווידאש ליכא טעם דספק מלוה ישינה ונשאר הקושי' נימא סשוד אממונא חא"ש וצריך לטעם דאשתמוטי. ומיושב גם קושי' התוס' על רש"י מנסכא דר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ דשם י"ל דלא הוי חשוד דיש סברא דמשים ספק מלוה ישינה תפס וחטף הנסכא והבן

והנה אמרתי לתרץ כל הקושיות הנ"ל עפ"י דרכו בקודש בהקדם מש"כ בס' טיב גיטין בשמעתין וז"ל אבל הרב בעפנ"י נתקשה לאביי דס"ל חיישינן לספק מלוה ישינה א"כ י"ל דאין לו ספק מ"י כ"א על מקצת ולכן אינו כופר בכולו ובאמת שהוא קו' כת קודמין והובא באס"ז ב"מ עיי"ש. (והוא כנ"ל קושי' האו"ת). והנה שמעתי רבים מתרצים קושי' בעפ"י ז"ל ע"פ דברי רמב"ן ז"ל בשמעתתא דס' מלוה דתי' אהא דקשיא להו לקמאי בשינויא דאביי דמשני שמא מלוה ישינה יש לו עליו דא"כ לימא ולטעון הכי ותירץ הוא ז"ל די"ל דחפץ בטלית ואי דעובר על לא תחמוד אינו נפסל דבלא דמי משמע להו ע"ש. ולפ"ז קושי' רבה על מובמ"ק במעות דהא כתיב כסף או כלים בקרא. דל"ל דטוען משום מלוה ישינה דא"כ לימא ולטעון הכי. וביאור דבריהם דאף דמסיק דחיישי' שמא ס' מלוה ישינה יש לו עליו וא"כ אם יטעון ס' מלוה לא יהי' נאמן מ"מ ה"ל למטען ודאי מלוה במקום טענתו דהשתא שטוען להד"מ ואומר שקר בודאי ה"ל למטען מלוה ודאי דעכ"פ שמא יש לו המלוה וה"ל עכ"פ טענתו בס' אמת משיטעון ודאי שקר וכו' עכ"ל. א"כ מיושב שפיר דמביא הגמ' והאי בכוליה בעי למכפריה ליה היינו דרבה דייק דע"כ משום חזקה דא"א מעיז ושלא נימא דטעם שבועה מחשש ספק מלוה ישינה ואין ראי' לומר חזקה וכו' אסיק רבה והאי בכוליה בעי דנכפריה דחשדינן לי' באמת כי רצונו לכפור הכל והיינו כיון דבמעות אין שייך סברת ספק מלוה ישינה דא"כ לימא ולטעון הכי א"כ בע"כ מה דאינו נאמן במגו דכפר בכולו משום חזקה וכמו דאסיק והאי דלא כפר חזקה. ולמה דס"ל לרבה דאין השבועה מחמת ספק מלוה ישינה משום דבמעות ליכא סברא דסמ"י כנ"ל רק דהתורה הטילה שבועה מחשד שרוצה לכפור והקשה שפיר יהי' נאמן במגו והוכיח שפיר מן התורה חזקה דאין אדם מעיז וכנ"ל. ושוב יש קישור לדרבה לדבריו יוקשה נימא חשא"מ חא"ש והיינו זולת דרבה י"ל דלא חשדינן אותו שכופר רק מחשש סמ"י ואינו חשוד אממונא רק למה דאסיק רבה להוכיח מן התורה חזקה וכו'. והיינו דבמעות ליכא סברא דסמ"י ובע"כ טעם השבועה מחשד שכופר ושרצונו לכפור בכל כדאסיק רבה לעיל. וז"ש רש"י וכ"ת מיגו דחשוד אמחא"ש לזה אסיק רבה ובכולה בעי דלודי ואשתמוטי וכו' ולפי"ז מיושב ג"כ קושי' התוס' לרש"י דלקמן מסיק דלא אמרינן חאמחא"ש ולהנ"ל ניחא דשם דוקא לענין חפץ יש סברא דסמ"י אבל במובמ"ק במעות ליכא טעם דסמ"י ושפיר קשה נימא חשוד אממונא וכו' וכנ"ל ועי' בספרי שו"ת פנות הבית סי' ע"ג שכ' בענין זה ביותר ביאור

ד) שם בתוס' ד"ה מפני וכו' אבל מדחייביה רחמנא שבועה בע"א אין להוכיח דכ"ה פטור דאי חייב מאי נ"מ מע"א כיון דבלא"ה חייב שבועה דאיצטריך להיכא שאין הבעלים יודעין והעד מעיד שגנב לו או שהיה חייב לאביו עכ"ל, הנה מפורסמת הקושיא בשם ש"ב הגאון רשכבה"ג מוהר"ר משולם ז"ל אבד"ק פרעשבורג על הא דתי' התוס' דנ"מ בטוענו בספק על פי עד הא אכתי מוכח מזה דכופר הכל פטור דאי לאו הכי מאי הועילה התורה במה שמחייב העד לשבע נגדו אם הבעלים טוענין מספק על פיו דהא זה יכול לעשות טצדקי למפטר נפשיה שישלם לו מה שתובע ממנו ואח"כ יתבענו שלקח ממנו ממון שלא כדין וא"כ אם היה זה שכנגדו כופר אותו בודאי לאמור כדין לקחתי היה צריך לשבע כדין כ"ה דחייב לשבע מה"ת וכעת שטוען באמת איני יודע א"כ יהיה מחוייב שבועה