תירוש ויצהר (שו"ת) רפד

סוף בהמה לשחיטה היינו שיהי' אסור לשחוט לעתיד לבוא דדילמא במקום נקב ישחוט. ושאלתני דאף נקב בושט יהי' מותר לע"ל לדברי המדרש שהבאתי דלע"ל לא יהי' איסור נבילות עכ"ל. ועי' לעיל סי' קכ"ג. הדברים נדפסו שם בקיצור במקום שהי' להאריך. דהנה באמת אף לפי פי' התורת חיים בהמדרש שהבאתי דלא יהי' נצרך לעת"ל שחיטה משום דרוח הטומאה יעבור מן הארץ וכל ענין שחיטה הוא משום רוח הטומאה. וע"ע כיוצא בזה בתו"ח בחידושיו לחולין פ"ב. ועיין כן גם בחסד לאברהם (מ"ה נהר ל"ב) ובחינוך במצות שחיטה. אבל באמת טריפה תהי' אסורה לעת"ל דחלילה שיבטל אף אות אחת מתוה"ק. ועי' בתנחומא שמיני פ"ז ראה פ"ו נצבים פ"ד ובילקוט איוב (תתקכ"ז) מבואר רק דשחיטה יבטל לע"ל כפי' התו"ח הנ"ל. אבל באמת טריפה יהי' אסור. דאכתי יקשה קושיית התו"ח הא תוה"ק היא נצחיית. ואם דאיתא בש"ס נדה (דס"א ע"ב) אר"י ז"א מצות בטילות לע"ל. כבר פי' בחידושי הר"ן במס' נדה בשם הרשב"א דהיינו לזמן מיתה ולא לאחר התחי'. וכן מבואר באורך בהרשב"א ברכות (די"ב ע"ב) בע"י. וע"ש בתוס' ד"ה אמר ובתוס' ב"ב (דע"ד ע"א) ד"ה פסקי ובתוס' ע"ז (דס"ה) ד"ה אבל ודו"ק. ועיין בס' יד מלאכי סי' תל"ז והא דאיתא במדרש משלי (פ"ט) כל המועדים יהיו בטלים וימי הפורים לא יהיו בטלים אף ימי הכפורים אינם בטלים לעולם. עיין שנשאל בזה בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' צ"ג) הלא אף קוצו של יו"ד לא יבטל ומה שפי' בזה שם באורך ועי' מה שפי' בזה אא"ז בספר החיים (שער פ"ו פ"ז) ועי' בס' המכלולים (פ' צו)

ועיין מה שפי' הראב"ד בהרמב"ם (ה' מגילה פ"ב הי"ח) את דברי ר"ל בירושלמי פ"ק דמגילה אף מגילת אסתר והלכות אין עתידין לבטל. ועי' מה שפי' בשו"ת הרדב"ז סי' תרס"ו מ"ש בזה. ועיין להאברבנאל בספרו "ישועות משיחו", ובהבונה (פ"ט דנדה) מה שפירשו מאמר חז"ל ד' מתיר אסורים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה וכו' והוא במדרש תהלים מזמור קמ"ו ועיין בס' דברי שאול (פ' שמיני) שמביא דברי היפה תואר פ' שמיני. ומה שפי' המדרש בענין ה קרבנות דלמה נקרא שמו חזיר. ועי' מה שכתב בספר העקרים (שלישי פי"ד) בדברי הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פל"ב)

ועיין בהרמב"ם (פ"ב מהלכות מעשה הקרבנות הי"ד) וז"ל אלא שהנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבים וכו' כשיבנה בית שלישי עי"ש וזאת מבואר בכל תנ"ך. ועי' שבת (די"א ע"ב) לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה. ובש"ס ר"ה (ד"ל ע"א) מהרה יבנה בהמ"ק וכו' ובש"ס יומא (דף פ' ע"א) האוכל חלב בזמה"ז וכו' ובמס' תענית (די"ז ע"א) שמא יבנה בית המקדש ובש"ס יומא (ד"ה ע"ב) כיצד מלבישן לעתיד לבוא הרי מבואר עניני קרבנות לעתיד לבוא [ובאחת מתשובותי כתבתי למופלג אחד מלענטשנא בזה"ל ואת אשר הוכחת דאבוה דשמואל הי' בזמן המקדש מהמדרש משלי דברכו ריב"ב שהי' בזמן הבית כמבואר בפסחים (דף ג' ע"ב) וכן הוכיח המג"א ז"ל בזית רענן. לפי"ז נראה לי לכאורה לתרץ קושית התוס' שבת (דס"ה ע"א) בהא דאבוה דשמואל לא הוי שביק וכו' שלא יהי' פסולות לכה"ג. והקשו הא כ"ג לא הי' בימיו. וכ"ה בתוס' יבמות (דע"ו ע"א). ולהנ"ל ניחא. אכן באמת י"ל דלא הי' בזמן הבית וריב"ב שברכו הי' ריב"ב השני לפי דברי התוס' מנחות (דס"ה ע"ב) דתרי ריב"ב הוי. והא דאיתא דלא הוי שביק וכו' אף דלא הי' כ"ג בימיו. כוונתו היתה שמא יבנה המקדש כי הא דאיתא (נדה ד"ו) דהיו מטהרים בימי רבי יינם לנסכים ושמנם למנחות שמא יבנה בהמ"ק. ועיין חגיגה (דכ"ה ע"א) ובחידושי הר"ן סנהדרין (די"א) בזה]. ועי' בחידושי הרשב"א קידושין (דע"ב ע"ב) שהקשה על ר' יוסי דאמר ממזרים עתידים ליטהר א"כ יבוטל לעתיד לאו דלא יבוא ממזר ותי' שם באורך ובאמת אף אות מתוה"ק לא יבטל. ועיין עוד בהרמב"ם הל' מלכים (פי"א ה"ב) ובספר צידה לדרך (מ"ה כלל ג' פ"ד). ועי' בשו"ת "פנות הבית" סי' פ"ג: והנני ידידך עוז מאז. סימן קכה

בשם ד' מ"ה למ"טמונים תרל"ח ביאלא

לכבוד י"נ מורי ורבי הרה"ג וו"ח מלמד להועיל מפורסם וכו' מ' צבי אהרן נ"י שיטנבערג בק' פיעטרקוב

מכתבו הנעים האיר מול פני וכו', ואשר שואל אותי מו"ר אם הנני שבע רצון מלימוד הישיבה לפני אדמו"ר הגה"ק אב"ד דפה שליט"א. אין כח בפי עטי לתאר לפניו וכו' (מקצת מן המקצת כתבתי בקונטרס "פתח הבית" (דף ג' ע"ב) והלאה בראש ספרי שו"ת "בית יחזקאל") ותלי"ש אשר הנחני בדרך אמת לבוא לחצרות קדשו ותקותי כי אבוא לתכלית הנרצה בעזהשי"ת

א) ואשר השיב לי כ"ת על הקושיא שהקשיתי את אדמו"ר שליט"א ביום הראשון שבאתי ללמוד לפניו בגמ' קידושין (דל"ט) אמר לי' לוי לשמואל אריוך ספק לי ואני איכול. והקשיתי דבאיזה אופן מיירי ושל מי היו הפירות אם של שמואל היו איך נתן אותם ללוי הא אסור בהנאה ואפי' ליתן לפני כלבו אסור. ואם של לוי היו עכ"ז הי' לשמואל הנאה שיחזיק לו לוי טובה עבור שעשה לו השליחות וזאת ג"כ אסור. ושמואל ידע ודאי שהם ערלה וכסברת התוס' בפסחים (דכ"ב ע"ב) גבי אמה"ח לב"נ דדייק דמותר בהנאה מדקתני לא יושיט וכו' ומה שמחזיק לו טובה הר כמשתכר. ודוחק לומר דהכוונה ספק לי היינו שיהי' ספק לי גם זאת אם אתה עשית שליחותי והבאת לי הפירות א"כ ליכא החזקת טובה כעין תי' התוס' שם שלא בפני עכו"ם וכו' [כבר נדפס באריכות בספרי שו"ת פנות הבית סי' צ'] דברי כ"ת נחמדים וכן ישמחני מו"ר תמיד בחידושיו ברצוא ושוב. ועי' לעיל סי' ק"ח

ועתה הנני למלאות רצונו אשר דרש ממני מו"ר לכתוב לו מאשר נתחדש אצלי ת"ל בלימודי עם תלמידי בביהמ"ד ואבקשו כי יכתוב לי חו"ד בזה

ב) בסוגיא דשני 'כיסין' קשורין מצאת לי. בגיטין (דף נ"א ע"א וע"ב) שם בתוס' ד"ה תניא נמי הכי וכו' וקשה דליהימניה במגו דאי בעי אמר לא מצאתי אלא אחד וכו' עיי"ש. והנה בס' פני יהושע הקשה בגמ' שני שוורין קשורין וכו' והלה אומר מצאתי והחזרתי לך אחד מהם הרי זה נשבע. ופירש"י דהו"ל טענת ברי. ויש לדקדק מאי טענת ברי היא זו דהא קיי"ל הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה וא"כ מצי למיטען החזרתי לך שלא מדעתך כגון לגינה וחצר המשתמרת. ואפילו את"ל דאיירי שהמוצא טוען שהחזיר לידו ממש אפ"ה להימן במגו שהחזיר שלא מדעתו. ותי' לשיטת הפוסקים דלא אמרינן מגו לאיפטורי משבועה. וכן כתב שם עפי"ז ליישב קושית התוס' הנ"ל על שיטת רש"י דלא גרס תניא נמי הכי דרש"י לשיטתו דסובר דמגו לאיפטורי משבועה לא אמרינן כדמשמע ברש"י ב"מ (דף ג' ע"א) דפי' בהא דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מובמ"ק הטענה ישבע היינו דקשיא ליה דליהוי כמשיב אבידה ולא פירש כפירוש התוס' דקשיא לי' לרבה דלהימן במגו משמע דרש"י סובר דמגו לאיפטורי משבועה לא אמרינן ועד"ז ראיתי בקרבן נתנאל גיטין (פ"ה סי' ד' אות מ') שכ' ודקתני במתני' המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקן עולם