תירוש ויצהר (שו"ת) רפג

סימן קכד. בשם ה' כ"ז תמוז תרס"ה פלונסק

לכבוד י"נ הרה"ג וכו' מ' נתנאל שנור נ"י בק' מזלבוויץ, בע"ס הקריב נתנאל וש"ס

א) אחדשה"ט. בהמשך לתשובתי אליך הנני בא שנית בדברי מפני ידידותינו מנוער בסוגיא "דתנאי כפול". דהנה הרמב"ם (פ"י מה' אישות) כ' אבל אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה. והקשו עליו הראשונים מש"ס גיטין (דף ע"ה ע"ב) גבי תקנתא דשמואל בגיטא דשכיב מרע ולימא לא יהי' גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה דאפילו אמר הכי כל שלא נתן הגט הוי מעשה קודם לתנאי עיי"ש בהר"ן קידושין (דס"א). ולעד"נ עפ"י שיטת הגאונים והרמב"ם ז"ל (פ"ו מה' אישות) דכל האומר מעכשיו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה אלא אע"פ שהקדים המעשה תנאו קיים והקשה הר"ן בגיטין (דע"ה) מהא דאתקין שמואל בגיטא דש"מ ושכ"מ ודאי במעכשיו הוא דאמר מעכשיו אם מתי אי נמי מהיום אם מתי דאילו אם מתי גרידא משנה שלימה שנינו דלא אמר כלום אלא ודאי בדאמר מעכשיו עסקינן ואפ"ה בעינן משפטי התנאים עיי"ש. וראיתי בס' חמדת שלמה גיטין שם שתי' וזה תורף דבריו הנחמדים לפ"מ שפי' הראב"ד דמש"ה בתנאי דמעכשיו ל"ב ת"כ משום דהתנאי אינו עוקר להמעשה דלכשיתקיים התנאי תהי' מגורשת למפרע. אבל בתנאי דאם דאף אם יתקיים התנאי מ"מ יגרע התנאי כח המעשה שלא יחול תיכף וע"כ הוי התנאי ביטול להמעשה ע"כ בעי ת"כ. דאי לא כפליה אמרינן דאין רצונו לבטל המעשה. כך מתבאר מדברי הר"ן והראב"ד שהובא בהרשב"א. ולפי"ז י"ל דזה ל"ש רק בתנאי שיש ביד האשה לקיים וא"כ אמרינן דהתנאי אינו מגרע להמעשה ואף דאם לא תקיים התנאי יהי' המעשה בטל. מ"מ מסתמא תקיים התנאי וכך הוא דעתו שבודאי תקיים התנאי וכמש"כ רש"י (פ' כל הגט) דמש"ה ל"ה ברירה כיון שיש בידה לקיים ודעתה לקיים וע"כ אמרינן שפיר אף שלא כפל התנאי מ"מ הי' דעתו על התנאי כיון דמסתמא תקיים התנאי ואין בזה עקירת המעשה ואם אח"כ לא תרצה לקיים התנאי ממילא נתבטל המעשה כיון דבשעת נתינה הי' דעתו על התנאי. אך כ"ז שייך בתנאי שבידה לקיים אבל בתנאי דאם מתי שאין בידה לקיים. וא"כ אם לא ימות בע"כ יהי' המעשה בטל א"כ ליכא למימר דכוונתו דווקא על התנאי מחמת שאין זה עקירת המעשה דהא אם לא ימות בע"כ יהי' המעשה בטל וכיון דהתנאי בא לעקור המעשה אף דהוי תנאי דמעכשיו אפ"ה י"ל דבעי פ"כ. וע"כ הוצרך שמואל לתקן באם לא מתי שיהי' ע"פ משפטי התנאים עכת"ד עיי"ש. ולפי"ז י"ל דכאן גם הרמב"ם ז"ל לשיטתו מודה דאף בדיבור אם הוי מעשה קודם לתנאי אז התנאי בטל ואין ביכולת התנאי לבטל דיבור המעשה הקודמת. וכעין סברא הנ"ל דאף בכל תנאי דמעכשיו לא בעי הרמב"ם ז"ל משפטי התנאים. עכ"ז מודה בהא דאתקין שמואל כנ"ל. כן אף דאם הי' דיבור המעשה קודם בהא דקידושין הי' מועיל התנאי שאח"כ אבל כאן בתנאי שאין בידה אינו עוקר אף דיבור מעשה הקודמת והבן

ב) באופן אחר נ"ל לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל דדווקא במעשה בפועל הוי מעשה קודם לתנאי מהא דשמואל דאתקין וכן מקשים הראשונים מהא דהקשה רבא לאביי (בגיטין דע"ה ע"א) טעמא דלא כפלי' לתנאו הא כפלי' לתנאו לא הוי גיטא מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בגו"ר מה התם תנאי קודם למעשה לאפוקי הכא דמעשה קודם לתנאי ולשיטת הרמב"ם מה מקשה רבא והא הכא בברייתא לא קתני שהקדים המעשה בפועל אלא בדיבור שאמר הרי זה גיטך. ונלענ"ד בהקדם דברי רש"י ז"ל גיטין שם ד"ה משום דהוי לי' וכו' ובין לר"מ ובין לרבנן דלא אפליג אלא בכפילה עיי"ש. כונת רש"י דזאת שחידש רבא בברייתא דהוא מטעם דהוי מעשה קודם לתנאי בכדי שיהי' אליבא דכ"ע. כי תירוץ אביי משום דלא הוי ת"כ הוא רק לר"מ ורחב"ג חולק אכן בשאר משפטי התנאים גם רחב"ג סובר כר"מ עיי"ש. והנה בתוס' שם ובקידושין (דס"א) מקשים על שיטת רש"י מש"ס ב"מ (דף צ"ד) דאיתא מאן סובר דבעינן מעשה קודם לתנאי ר"מ. הרי דאף במעשה קודם לתנאי רחב"ג חולק על ר"מ עיי"ש. אכן נלענ"ד בהקדם דברי הב"י לתרץ קושית הר"ן על שיטת הרמב"ם דדווקא בהקדם עשיית המעשה. א"כ ת"ל דאינו יכול להטיל תנאי דתכ"ד לאו כדיבור בקדושין. ותי' הב"י דמיירי דאמר בלי הפסק כלל שנראה שהם דברים אחדים דבזה ודאי הוא כדיבור והיינו דבזה רואין שהנתינה הי' ודאי על תנאי זה. וע"כ משום חזרה ליכא רק תנאי ל"מ דהוי מעשה קודם לתנאי עיי"ש. ובס' חמדת שלמה קידושין דס"א

וא"כ לפי"ז י"ל דדוקא באופן זה שהי' בלי הפסק אז סובר הרמב"ם ז"ל דאם המעשה לא הי' בפועל רק בדיבור אז יכול התנאי לבטל אף שנאמר אחר דיבור מהמעשה. אבל באם הי' בהפסק אז אף שלא הי' המעשה בפועל עכ"ז אין מועיל התנאי שאח"כ כיון דהי' בהפסק ורק באם הי' בלי הפסק אז הוי כדברים אחדים ולזאת אין חשיב לשיטת הרמב"ם מעשה קודם לתנאי כיון דהכל בבת אחת נאמרה. ועיין כעין סברתי זאת בחמדת שלמה קידושין (דס"א). וא"כ מיושב שפיר מהא דאתקין שמואל דשם הי' כלל תקנה לכל עת ואולי יהי' בהפסק. ואז גם ע"י דיבור המעשה יהי' בכלל מעשה קודם לתנאי והבן. ולפי"ז מיושב גם שיטת רש"י דהא דסובר רש"י דרחב"ג מודה לר"מ בהא דמעשה קודם לתנאי הוא דוקא בהפסק וכעין דברי זקיני המקנה בקידושין שם שכ' לשיטת התוס' דרחב"ג פליג בכל משפטי התנאים משום דהוי לשיטתו תוכ"ד כיון דלא בעי כפילות. כמו כן יש לומר לשיטת רש"י דכוונתו לאחד דעת רחב"ג עם שיטת ר"מ היינו בהפסק דאז לא הוי תוכ"ד. וממילא אין התנאי מבטל המעשה אף לרחב"ג. אבל הוא רק דעת רחב"ג וכשיטת רחב"ג הוא שיטת הרמב"ם ז"ל. אבל ר"מ סובר באמת דאף שהי' שלא בהפסק עכ"ז אין ביכולת התנאי לבטל המעשה הקודמת אף בדיבור והבן. וא"כ י"ל דבש"ס ב"מ (דצ"ד) דקאמר הש"ס מכדי מאן ס"ל בעינן תנאי קודם למעשה ר"מ היינו דהוא סובר אף ע"י דיבור ואף שלא בהפסק אינו מועיל התנאי למעשה שהי' מקודם בדיבור וזאת באמת הוא רק לר"מ. והנה כאן בש"ס גיטין דתירוצו של רבא הוא שיהי' גם אליבי' דרחב"ג. א"כ ע"כ מיירי באומר בהפסק דאז גם רחב"ג מודה לר"מ. וא"כ ניחא גם להרמב"ם ז"ל דאף דמיירי רק בדיבור דהא בהפסק אז אף בדיבר המעשה מקודם לא מועיל התנאי שאחר כך. ואף דע"כ ר"מ סובר אף שלא בהפסק אף פ"י דיבור לא מועיל התנאי שאח"כ כמבואר בש"ס ב"מ. מ"מ מר"מ לא קשה על הרמב"ם שסובר כרחב"ג בהא דאף בע"מ סובר ר"מ דבעי דיני תנאים ולהרמב"ם לא ס"ל כוותי' להחמיר כ"כ וזה שאמר ר"מ כל תנאי שאינו כתנאי בגו"ר אפי' בע"מ ואפי' בתנאי קודם למעשה בדיבור בלבד אף שלא בהפסק. והרמב"ם סובר כרחב"ג בהא והבן. ועיין לדו"ז הגאון בס' בנין אריאל (פ' חקת) ישוב לדעת הרמב"ם ז"ל בה' פרה אדומה השייך לסוגיא זו. ע"ד האמת ונפלא דפח"ח. ולעד"נ דבמשנה האחרונה במס' פרה משמע כשיטת הרמב"ם ז"ל

ג) ובדבר משאלתני לפרש לך את דברי שנדפסו בס' "הכשר הזבח' בפי' הש"ס ברכות (די"ז)