תירוש ויצהר (שו"ת) רפב

דר"ש. ויש עוד להאריך בזה ובכל הפרטים שכתבת במכתבך היקר והחביב לי אך אין עתותי בידי עכשיו ואי"ה חזון למועד בפ"א: ש"ב אוה"נ סימן קכג

בשם ה' יום א' כ"א אד"ש תרמ"א כפר יעזערניא

לכ' ידידי החו"ב וכו' מ' מאיר צבי שו"ב בזאמושוטץ בע"ס הוכשר הזבת

מכנף הארץ זמירות שמעתי צב"י האומר צבא ומאי"ר להאיר בא בספרו הוכשר הזבח וכו' ואשר דרש לשלוח לו הסכמתי וכו'. איתא במדרש (שמיני פי"ג) כיצד הם נשחטים וכו' לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ולא כך תנינן בכל שוחטין חוץ ממגל קציר אמר ר' אבין וכו' תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא וכו' וכל מי שלא אכל נבילות וכו' ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לעתיד לבוא עכ"ל ועיין תנחומא שם ותנחומא ראה (פ"ו) נצבים (פ"ד) ילקוט איוב (תתקכ"ז) ועיין בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' י"ט). ולכאורה דברי המדרש פלואים המה דהלא הוא אחד מי"ג עקרים שלא תהא תורה אחרת מאתו יתברך. ועיין בהרד"ק ירמיה (פל"א) ובהשל"ה (שער האותיות אות א') ועיין בס' דברי שאול בהשמטות לפ' חקת וע' הפסגה קובץ ד' המדבר ע"ד קרבן העדה בירושלמי שבת (סו"פ ר"ע) שכ' דאיכא מ"ד דס"ל דצויתן דג טמא הוה והקשה עליו דא"כ איך יעשה ממנו הקב"ה סעודה לצדיקים לע"ל. והאיר ד' עיני וראיתי שכבר עמד בזה בס' תורת חיים (סנהדרין דף קי"ב ע"א) ותירץ משום דכל הענין דנבילה מטמא הוא משום דמיתת הבהמה היא ג"כ ע"י מלאך המות כדאמרינן מלאך המות מה לי הכא מה לי התם עיין בב"מ (דף ל"ו) ומלאך המות מטיל בה זוהמא ולכך נבילה מטמא כמו אדם המטמא במותו. ולזה כאשר צוה הקב"ה לשחוט וכשתצא חיותן במצות שחיטה עי"ז אין חלק לטומאה לחול דאין טומאה במקום קדושה. ולזאת לעתיד דרוח הטומאה יעביר מן הארץ לא יהיה צורך בשחיטה. וזה כונת המדרש חידוש תורה מאתי תצא ויהיה מותר לאכול נבילות ודו"ק

ובזה נראה לי לפרש הגמרא דברכות (דף י"ז ע"א) אמר ר' יוחנן וכו' סוף אדם למות סוף בהמה לשחיטה היינו כשיהיה בלע המות לנצח ויהי' סוף למיתת אדם דאז יעביר רוח הטומאה. יהי' סוף בהמה לשחיטה דיתבטל צורך השחיטה. וראיתי בעין יעקב שגרס שם שהוא מימרא דר' מאיר וכן היא גירסת הילקוט (איוב סי' תתקכ"ח) משום דבאמת שייך זה המאמר לרבי מאיר. דהא לעתיד אף דלא יהי' צורך שחיטה. מ"מ מי שירצה לשחוט שפיר יוכל לשחוט, אבל לר"מ דחייש למיעוטא והקשו בגמרא חולין (דף י"א ע"ב) לר"מ דחייש למיעוטא היאך אכיל בשרא דילמא במקום נקב קשחיט ותירץ הגמ' דבמקום דלא אפשר שאני. וא"כ ממילא לעתיד דיהי' אפשר בלא שחיטה בודאי יהי' אסור בשחיטה דדילמא ישחוט במקום נקב. ואז יהי' סוף בהמה לשחיטה

ב"ה אור עש"ק תולדות תרמ"ג פה טומשוב

השגתי הס' הוכשר הזבח ובדף ג' ראיתי שהדפיס כ"ת דבר ממני. והנני להוסיף למאי שהקשיתי על המדרש נ"ב והא דאמרינן בש"ס נדה (דף ס"א) מצות בטלות לעתיד לבוא. כבר כתב הר"ן בחידושיו שם דהיינו בשעת מיתה. והא דמשמע בתוס' ב"ב (דע"ד) ובתוס' ע"ז (דס"ה) דהינו לע"ל ממש. כבר פירש בזה הבונה עיי"ש. והי שכתבתי שם בהא דר' מאיר דחייש למיעוטא נ"ב עיין בבכורות (דף י"ט) יבמות (דס"א) גיטין (ד"ב) נדה (לד"א) ויש רבות לדבר. עיין ביד שאול יור"ד ה' אבילות

בענין מצות בטלות לע"ל ראיתי במ' מנחת קנאות ד"ז להג"ר צבי חיות שהאריך בזה. ועיין בהרשב"א המובא בהכותב לעין יעקב ספ"ק דברכות ועיין מד"ר (סו"פ צו) ובילקוט ס' עזרא כל התפלות עתידין ליבטל עיי"ש. ועי' מדרש משלי המובא בשו"ת הרשב"א סימן צ"ג דהמועדים עתידים ליבטל ועיין מדרש רבתי דר' משה הדרשן (פ' מקץ) והוא גם במדרש תהלים על הפ' ד' מתיר אסורים כל בהמה שנטמאת בעוה"ז עיי"ש. ואמרו בב"ר חזיר דהקב"ה עתיד להחזירו לישראל. ובסופ"ק דברכות שלא נזכיר יצ"מ ועיין בזה בסו"ס ישועות משיחו להאברבנאל ובירושלמי (פ"ק דמגילה) ר"ל ס"ל הלכות אינן בטלין לעתיד (מכלל דר"י ס"ל דבטלות). ועיין בזה בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרס"ו וסי' תתנ"ח). ועיין הרשב"א (קידושין דע"ב) שהקשה לר' יוסי דס"ל דעתידים ממזרים לטהר א"כ יתבטל לאו דלא יבוא ממזר וגו'. ועיין מס' סנהדרין (דצ"ג) משיח יהי' מורח ודאין. וע"ש ברש"י וזה נגד התורה דעפ"י שנים עדים. ועיין בהרמב"ם (פי"א מה' מלכים). ועיין צדה לדרך (מאמר ה' כלל ג' פ"ד) לענין בן כוזיבא ולא שאלו אות או מופת עיי"ש. עוד התעוררו המפורשים כיון דכתיב בלע המות לנצח. א"כ תתבטל מצות יבום ומ"ע דטומאת קרובים ומצות נחלות. ע' יפה מראה סו"פ שמיני מ"ש בזה

אולם חוץ מן התירוצים אשר נאמרו מכל גדולי המפורשים דכל ענינים אלו המה רק הוראת שעה בימות המשיח. ואח"ז ישוב דין התורה לאיתנו הראשון. הנה כל מאמרי שני התלמודים והמדרשות הולכים עד"ז דהתורה נצחית ולא תשתנה בשום פעם. ע"ד שהשריש לנו הרמב"ם בפי' המשניות בסנהדרין פ' חלק. ומוכח בפסוקי המקראות ובתלמודים דיהי' חזרת המקדש לע"ל. הנה אי' (שבת די"א) לכשיבנה המקדש. ועיין יומא (ד"פ) האוכל חלב בזמן הזה ועיין ר"ה (למ"ד ע"א) מהרה יבנה המקדש ועיין תענית (טו"ב ע"א) כל שמכיר משמרתו וע' יומא (ה' ע"ב) כיצד מלבישן לע"ל. ועי' ירושלמי (פ"ה ממעשר שני) על דברי המשנה דהתקינו אימת שיבנה המקדש דתחזור תקנת עיטור פירות א"ר אחי דביהמ"ק עתיד להבנות

וגם מבואר בדברי הנביאים עצמם כמבואר בנבואת יחזקאל מהמקדש וקרבנות וע' מש"כ הרמב"ם (פ"ב מה' מעשה הקרבנות הי"ד). הנך רואה אע"ג דרמב"ם בספרו מורה נבוכים (פכ"ג ח"ג) כ' טעם בקרבנות שאינם מכונים לעצמם רק להפריש העם מדרכי ע"ז שהיו משוקעים אז ביתר עוז. ומצד זה אפשר שיתבטלו קרבנות לעתיד וכמו שהתעורר עליו באמת הרב מהר"י אלבו בס' העקרים (פי"ד) לשלישי. ובכל זאת לא כתב רבנו ז"ל כל טעם זה לאמתיות רק להסביר הדברים דרך ספורי. אבל להלכה ולמעשה הניח נצחיות התורה ליסוד מוסד דלא תתבטל התורה לא בכלל ולא בחלק. ובענין מצות בטילות כבר רמזתי למ"ש הרשב"א הובא בכותב לע"י סופ"ק דברכות דלא קאי רק על מצב האדם אחר המות דאין נזהרים החיים לשמור במתים שלא יעשו איסור ומותרים ללבשן כלאים. אבל בעולם התחי' כולם מודים דלא תעקור שום מצוה ואות מן התורה ור"י ס"ל בירושלמי פ"ק דמגילה ד"ה דה' חומשי תורה אינם בטלים לעולם. ועיין רמב"ם ס' הלכות (מגילה פ"ב ה"ח) ועי' בשו"ת מנות הבית (סי' ל"ט) מה שכתבתי להמחבר בסוגיא דאאאדש"ש ת"ל: ידידו בלונ"ח