תירוש ויצהר (שו"ת) רפא

נקב לנקב כמלא נקב ומצטרפין גם השלם דליתא דבאין חסרון לא נחשב השלם כלל רק ביש חסרון ולכך ע"כ נקט נפה דיש חסרון כנפה ובזה באמת מצטרפין גם השלם וע"ז פריך דלכאיסר מצטרפין בגלגולת כיון דאיירי ע"כ בנקבים שיש בהם חסרון ואמר הש"ס עלה אישתמיטתי' הא דאמר ר"ח אמר רב נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לאיסר וכשאין חסרון לרוב וא"כ ע"כ שוין הן כנ"ל ומוכח דגם באין חסרון מצרפין גם השלם שביניהם ושוב לא קשה אר' יהודא דאמר ניקבה כנפה מצטרפין לרובא דשפיר מצי איירי באין חסרון רק דנקט כנפה שאין בין נקב כמלא נקב ומצטרפין גם השלם כיון דאף באין חסרון מצטרפין ולא קשה כלל אר"י ושפיר אמר אישתמיטתי' דאי הוי ידע דהדין כנ"ל לא הוי קשיא כלל אר"י דמצי איירי שפיר באין חסרון דתליא בהא כנ"ל עכת"ד. והנה אם כדברי קדשו יהי' אוקימתא דגמ' דלא כהש"ך (ביו"ד סי' ל"ד ס"ק ו') שפסק דבנקבים שאין בהם חסרון אין מצטרפין השלם שביניהם וכ' שכן דעת רש"י והרא"ש ז"ל ובס' לב אריה הקשה על הרש"ש שכתב להיפך שדעת רש"י והרא"ש כהר"ן דגם באין בהן חסרון השלם מצטרף והתב"ש החזיק על ידו והוא כ' דאיך אפשר להשיא דעת רש"י לדעת הר"ן דהא רש"י כ' הכא ניקב הגרגרת סביב להיקפו נקבים דקים כנפה מצטרפין הנקבים לרובא אם היו כולם מחוברים יחד הי' רובא נפסק טרפה הרי להדיא כתב דרק הנקבים מצטרפין כאלו היו כולם מחוברים יחד והיינו משום דמיירי דאין בהם חסרון ואלו הי' דעתו שאף השלם שביניהם מצטרף א"כ למאי כתב מצטרפין הנקבים אם היו כולם מחוברים יחד דהא גם השלם שביניהם מצטרף והר"ן באמת לא כתב הכא כלשון רש"י עיי"ש עכ"ל. וא"כ קשה לכאורה לפי סברת החי' הרי"ם יקשה באיזה אופן מיירי רש"י אם לפי הס"ד דמיירי ביש בהם חסרון א"כ גם השלם שביניהם מצטרפין ואי לפי האוקימתא דגמ' א"כ גם באין בהם חסרון מצטרף השלם שביניהם. ועוד יקשה אם אמנם סברת החי' הרי"ם היא סברא ישרה דלשון מצטרפין שייך רק באם גם השלם שביניהם מצטרפין. אבל ראיתי בס' לב אריה בפירושו לשון אישתמיטתי' וליישב קושית התוס' שכ' להיפך דאם נאמר דגם השלם שביניהם חשבינן כנקוב. א"כ איך שייך לומר מצטרפין לרובא דמה לנו בצירוף הא א"צ לצרף הנקבים ולחברם יחד כיון דגם השלם שביניהם חשבינן כנקוב והוי נפסק ממש ברובא ולא שייך לשון מצטרפין אע"כ דהשלם שביניהם אינו מצטרף לכך שייך שפיר לומר מצטרפין לרובא דמצטרפין הנקבים כאלו הם מחוברים יחד עיי"ש. ולכן נ"ל דבאמת יש לומר דהס"ד דר' ירמי' הי' כסברת החי' הרי"ם דלשון מצטרפי' שייך רק באם מצטרפין גם השלם שביניהם ולכך הי' הס"ד דמיירי ביש בהם חסרון דאי באין בהם חסרון א"כ דעת הש"ך ז"ל בשם רש"י והרא"ש דאין השלם שביניהם מצטרפין וא"כ לא שייך לשון מצטרפים וקאמר הגמ' אישתמיטתי' דרב חמא ב"ג וכו' דהוא מביא לשון מצטרפין בין הנקבים שיש בהם חסרון ובין הנקבים שאין בהם חסרון וא"כ בנקבים שאין בהם חסרון איך אמר לשון מצטרפים הא באמת קיי"ל כהש"ך גם לפי המסקנא דאין השלם שביניהם מצטרף. ומזה הוכיח דלשון מצטרפין שייך כפי' הלב אריה היינו דאם באמת אין השלם מצטרף אז יותר שייך לשון מצטרפים היינו דחשבינן ומצרפים רק הנקבים בלא השלם שביניהם. וא"כ שפיר י"ל דהא דר"י מיירי באין בהן חסרון ולשון מצטרפין היינו הנקבים בלא השלם כפי' הלב ארי'. ולפי"ז שפיר כ' רש"י דרק הנקבים מצטרפין לפי המסקנא וגם לפי המסקנא אינה נדחית דעת הש"ך ז"ל דבאין בהם חסרון אין השלם שביניהם מצטרף וכל החילוק בין הס"ד להמסקנא הוא בין פי' החידושי הרי"ם לפי' הלב ארי' כנ"ל והבן: ד)בחולין (דף מ"ב ע"ב) בתוס' ד"ה אפיק חדא ועייל חדא ולמ"ד חסרון מבפנים לא שמי' חסרון כו' צ"ל דהך סוגיא כר"ש דלרבנן ליכא אלא י"ז עיי"ש ומקשים העולם בל"ז על המקשן דפריך מבהמה שנחתכו רגלי' או על המקשן דהק' והאיכא כמה חסרון בשדרה הוי להו לרשום דע"כ הך סוגיא כר"ש דלרבנן ליכא אלא י"ז ולא מקשינן מידי וקושיא זו איתא במהדורא בתרא. ונראה לענ"ד לישב דהנה איתא לקמן (דמ"ז ע"ב) ריאה שנשפכה כקיתון וכו' ובתוס' שם ד"ה אבל וכו' ויש שרצו לאסור וכו' והשיב להם הריב"א וכו' ולא הו"ל לאוקמי כר"ש וכו' עיי"ש. והנה הרמב"ם ז"ל פסק כיש מטריפין וכ' הב"י (סי' ל"ו) דלדעת הרמב"ם ז"ל אין צריך לדחוק כמש"כ בתוס' ריש פרקין, (דמ"ב ע"ב) ד"ה אפיק דסוגיא זו כר"ש דלרבנן ליכא אלא י"ז ע"ש. ולכך פסק הרמב"ם כיש מטריפין והוי לרבנן י"ח וכו' והא דמשני הש"ס דמ"ז ל"צ אלא לר"ש לרווחא דמלתא ע"ש. והנה בלב אריה חולין (דף מ"ב ע"ב) הקשה בהא דמתרץ הגמ' המסס ובהכ"ו דחשבת בתרתי חשבינהו בחד ופירש"י דבהדי הדדי סמכי וכחד דמי לשיטת רש"י ז"ל לקמן דבהמסם לא בעינן מפולש א"כ איך שייך למחשבינהו בחד דהא אין שיעורם שוה וכמש"כ בתוס' חולין (דמ"ג ע"א) לענין חסרון דשדרה וחסרון דריאה דחשבם בתרתי כיון דאין שיעורם שוה דחסרון דריאה בכ"ש וחסרון דשדרה פלוגתא דב"ש וב"ה וכן הק' המהר"ם שיף ותי' דדוקא לקמן בחסרון דריאה ושדרה דקושיית התוס' הוי דלכללינהו בחד משום דשניהם שם חסרון לזה כ' בתוס' שפיר דכיון דאין חסרונם שוה לא הוי שם חסרון אחד אבל גבי המסס וביה"כ דכ' רש"י דבהדי הדדי סמכי ולכך אפילו אין נקיבתן שוה מ"מ כיון דמחוברין יחד וא' באחד יחדיו ידובקו הוו כאבר אחד שייך שפיר למיחשבינהו בחד. ושוב מצאתי סברא זו בהרשב"א וכ"כ הר"ן בחידושיו לחולין דכל הטריפות שהוא באבר אחד אף שאין שיעורם שוה חשבינן בחד והוכיח זה מנפסק הגרגרת ונסדקה וכן מגלגולת שנחבסה ונחסרה ונחתכו רגלי' וניטל צ"ה ע"ש וכן תי' בסברא זו הר"ן בחי' לחולין קושי' התוס' חולין (דמ"ב ע"ב) דלכך לא מנה חסרון הגלגולת כיון דמנה אח"כ בהדי שב שמעתא גלגולת שנחבסה ברובה אף שאין שיעורם שוה ע"ש ולפ"ז מיושב גם קו' הלב אריה חולין (דמ"ב ע"א) בתוס' ד"ה דריסת שהקשה לשיטת הר"ח בתוס' חולין (דמ"ו ע"ב) עיי"ש. אכן להנ"ל ניחא דבאבר אחד חשבינן בחד אף שאין שיעורם שוה. שוב ראיתי שהלב אריה בעצמו העיר בזה לקמן ד"ה נקובי תמניא הוי ע"ש. ולפי"ז ניחא שפיר דמקודם לא הק' בתוס' הא דלרבנן איכא רק י"ז דהא י"ל כשיטת הב"י (סי' ל"ו) בשיטת הרמב"ם ז"ל דגם לרבנן הוי חסרה הריאה טריפות מיוחדת ואינה נכללת בכלל נקובה דהיינו בקמט וחסרון על הריאה. אכן כאן בתי' הגמ' דהמסס וביה"כ חשבינן בחד ואפיק חדא וכו' דקשה כנ"ל הא אין שיעורם שוה ולשיטת התוס' צריך לחושבם בתרתי וע"כ צריך לתרץ כשיטת הראשונים דאם הטריפות באבר א' אף דאין שיעורם שוה מ"מ חשבינן בחד ואברים שהם סמוכים כמו המסס וביה"כ הוי כאבר אחד. ואולי משום דפעולתם א' לעכל המזון הוי כאבר אחד. א"כ שפיר כתבו התוס' דע"כ הסוגיא לר"ש דאי כרבנן הוי רק י"ז דאין לומר כשיטת הרמב"ם דגם לרבנן הוי חסרה הריאה טריפות מיוחדת הא מ"מ כיון דהוי ג"כ בריאה חשיב ג"כ כחד דהא באבר א' אף שאין שיעורם שוה חשיב חד ולכך מוקי דאתיא כר"ש ואליבא דר' שמעון הוי שפיר י"ח אף דהוי ג"כ בריאה. אכן כיון דסובר ר"ש עד שתנקב לבית הסמפונות והיינו עד ועד בכלל וכמבואר בראש יוסף (חולין דמ"ח ע"א) וז"ל ומשמע ודאי לר"ש בעינן שינקב גם הסמפון וכו' ע"ש וא"כ כיון דניקב הוא להסמפון וחסרון הוא בריאה גופה חשיב כמו שני אברים ובפרט דאין פעולתם שוה ושפיר הוי י"ח אליבא