תירוש ויצהר (שו"ת) רפ

לאחרים בשליחותו. אבל מנלן לחדש ענין שליחות במקום דחב לאחרים. דאז י"ל דחוזר לסברת חוץ דאין שליחו ש"א כמותו. ובילדותי כתבתי בהא דמקשה הגמ' קידושין (דמ"ב) שליחות מנלן ולמה לא נילוף מאליעזר שהי' שליח לקדש את רבקה עיין תוס' כתובות (ד"ז ע"ב) ואף דעבד לאו בר שליחות כבר תי' בס' עטרת זקנים ועיין בס' שירת ישראל שלי. אך באמת שיטת הירושלמי דאין למדין מקודם מ"ת ואם כי יש סתירות בזה עיין תניא רבתי (סי' צ"א) אך פשר דבר איתא בציון וירושלים בירושלמי סנהדרין פ"ק דהא דהוא מצד הסברא שפיר למדין מקודם מ"ת. והנה שליחות מצד הסברא החיצונה אינו מועיל וכ"כ בס' דורש לציון דרוש י"ג. א"כ אין למדין מקודם מ"ת. והנה באחרונים הק' איך מועיל שליחות בקידושין הא הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים. בשלמא לשיטת רש"י בעשאו שליח מועיל ועיין בנוב"י מה"ק אע"ז (סי' ס"ד) ומה"ת חאע"ז (סי' ע'). אכן לכאורה י"ל להיפך דמשום קושיא זו דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים. א"כ יש ללמוד באמת דתלב"ח במקום שחב לאחרים מהני. דהא לא שייך לומר כסברתי דבמקום שחב לאחרים חוזר הסברא החיצונה שלא יועיל כלל שליחות. דהא אדרבה גם על זה יש לן גילוי דעת בקרא דשליחו ש"א כמותו אף בחב לאחרים. דהא בגוף הלימוד דילפינן דשליחות בקידושין מועיל. מזה עצמו מוכח דשליחות מועיל אף בחב לאחרים כנ"ל אכן אם נאמר כסברת הרמב"ן בשיטה מקובצת דבמניעת ריוח לא הוי אליבא דר' יוחנן חב לאחרים א"כ אין ראי' מקידושין דהא גם בקידושין לא הוי חב לאחרים. והנה כבר כ' הרמב"ן הנ"ל דבזה פליגי ר"נ ור"ח עם ר' יוחנן דלר"נ ור"ח גם במניעת ריוח הוי חב לאחרים. ולר' יוחנן לא דמי מציאה לחוב ומניעת ריוח לא הוי חב לאחרים. א"כ מיושבת שיטת רש"י דדוקא אליבא דר"נ ור"ח אומר רש"י ז"ל דבעשאו שליח מועיל דהא לר"נ ור"ח גם במניעת ריוח הוי חב לאחרים וא"כ גם בקידושין חוזר קושי' האחרונים דאיך מהני ע"י שליח דאין לתרץ כנ"ל דהא גם במניעת ריוח הוי ח"ל וא"כ אדרבה לר"נ ור"ח יש ללמוד מהא דילפינן שליחות בקידושין דגם בחב לאחרים מועיל שליחות ושש"א כמותו כקושית הפ"י כתובות דלא שייך לומר לאו כל כמיני' דהא הקרא מלמדינו דגם בחב לא' מועיל שליחות. אבל לר' יוחנן שפיר גם בעשאו שליח אינו יכול לתפוס דהא לאו כל כמיני' כסברת הרא"ש וכפי שהסברתי דמקרא ילפינן שש"א כמותו רק באינו חב לאחרים. ונשאר הסברא החיצונה דאין שש"א כמותו. דהא מקידושין דמועיל שליחות אין ראי' דהא שם הוי רק מניעת הריוח ואין חשיב חב לאחרים לר' יוחנן כמו גבי מגביה מציאה וכנ"ל. ועי' בס' המאסף שנה ד' סי' א'. ובשו"ת פנות הבית סי' ס'. ולעיל סי' ל"ג

ב) ומה שכתבת בענין קרום הריאה בחידו' לפ' אלו טרפות. הנני נותן לפניך מחידושי בסוגיא זו ותמצא פשר לדבריך בהנוגע למ"ש וכו'. בחולין (דמ"ו ע"א) רב ושמואל וכו' דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה אר"י ב"מ אר"נ וסימניך כיתונא דורדא דמנחא ביה ריאה פשיטא אי אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה תתאה מגין וכו' והקשו המפורשים על מה דקאמר הגמ' פשיטא דמאי פשיטותא דהא בלישנא קמא אמרו רב ושמואל ורב אסי קרמא עילאה דבעילאה לחוד טריפה ועיין בלב אריה, וגם הקשו המפורשים דמה ענין הסימן שנתן רב נחמן ול"ל הסימן ע"ז וכי ס"ד שהי' חושש שלא נדע מה הוא קרמא תתאה ונחשוב על עור עליון שהוא תחתון. ולולא זאת אשר יראתי בפצותי לפרש דרך חדש בפי' הגמ' מה שלא פי' כן המפורשים והפוסקים. הייתי מתרץ בכונה חדשה. דהנה בתוס' ד"ה ואמרי לה קרמא תתאה פירשו כלומר עם עילאה דאי תתאה גרידא א"כ הא דאליבא דמסקנא פסקינן דבעינן תרוייהו יהי' דלא כמאן ע"ש. ולכן י"ל דהנה עוד ש לדקדק בשינוי הלשון בגמ' דהך דהכא להא דלעיל (דף מ"ה ע"א) בהא דניקב קרום של מוח דאיתא שם רב ושמואל דאמרו תרוייהו קרמא עילאה אף על גב דלא אינקיב תתאה ואמרי לה עד דאינקב תתאה וחזינן תרי שינויים בזה. א' דשם אמרו רב ושמואל אע"ג דלא אינקב תתאה וכאן אמרו סתם קרמא עילאה ולא פירשו אע"ג דלא אינקיב תתאה. ב' דשם אמרי לה עד דאינקיב תתאה וכאן לא כ' לשון "עד" רק ואמרי לה קרמא תתאה. ולכן יש לומר דכאן הכונה דרב ושמואל ורב אסי סוברים קרמא עילאה היינו אף קרמא עילאה דדוקא בהא דקרום של מוח דאמרו אע"ג דלא אינקיב תתאה. א"כ חזינן דפירשו דבריהם דרק קרמא עילאה טריפה. אבל כאן דלא סיימו אע"ג דלא אינקיב תתאה א"כ הכונה קרמא עילאה היינו עם התתאה. וכעין שפי' בתוס' אליבא דמ"ד קרמא תתאה כלומר עם עילאה. כן נוכל לפרש אליבא דאמרי קרמא עילאה כלומר עם התתאה. ודאמרי לה קרמא תתאה היינו קרמא תתאה גרידא בלא עילאה. וע"ז אר"נ סימנא כיתונא דורדא דמנחא ביה ריאה. היינו דכיון דאיתא במשנה הריאה שניקבה ובאמת הקשו המפורשי' דהול"ל קרום הריאה שניקב עיין בתו"ח ובמהר"ם שיף] א"כ כיון שבאה המשנה ללמוד אותנו דין נקיבת הריאה והיינו הקרום מהריאה וכמו שתי' המפורשים בזה ע"ש עכ"פ הקרום הקרוב יותר לבשר הריאה והוא הקרום התחתון דמנחא בי' ריאה שייך לקרותו הריאה שניקבה. וזאת כונת רב נחמן בנתנו הסימן דע"כ קרמא תתאה בלבד והיינו דשייך יותר לבשר הריאה. ובאמת כ' רש"י ז"ל דר"נ קרמא תתאה ס"ל. אבל לפירוש התוס' שכ' כלומר עם עלאה איך שייך סימנא דרב נחמן וממילא ניחא דלא כ' בגמ' כאן עד דאינקיב תתאה דהא אדרבה כאן הפי' קרמא תתאה בלבד דלא כרב ושמואל דאמרי קרמא עילאה כלומר עם התתאה. וממילא מיושב גם הא דהביאו בתוס' מהמסקנא דבעינן תרוייהו היינו דאתי' כרב ושמואל דסוברים באמת דבעינן תרוייהו וא"כ לפי"ז ליכא מאן דאמר קרמא עילאה לחוד טרפה ושפיר קאמר הגמ' פשיטא אי אינקב עילאה ולא אינקב תתאה תתאה מגין כדרבא וכו' דהא בזה ליכא מאן דפליג דהא באמת רב ושמואל ור"א סוברים קרמא עילאה היינו מלבד התתאה דפשיטא דבעינן שיהי' נקוב דהא זה הקרום הקרוב יותר להריאה ושייך לקרותו הריאה שניקבה ומלבד זה בעינן שיהי' נקוב גם העילאה והבן וכתבתי בזה בחיבורי על טריפות ופ' אלו טריפות ת"ל ועי' המאסף שנה ב' ובשו"ת בית יחזקאל סי' ל"ו

ג) אגב אכתוב לך מה שאמרתי ת"ל בחולין (דמ"ד ע"א) בתוס' ד"ה אישתמיטתי' כו' ולשון אישתמיטתי' קשה ולעד"נ דהנה בחידושי הרי"ם לחולין שם כ' לתרץ לשון אישתמיטתי' בהקדם מה שיש פוסקים דדוקא לענין נקבים שיש בהם חסרון להצטרף לאיסר בזה מצרפים עם השלם שביניהם כיון דחסר אינו קיים גם השלם כיון שאין בין נקב לנקב כמלא נקב. אבל לענין שאין בהם חסרון להצטרף לרובא לא מצרפין כלל השלם שביניהם לרוב אף שאין כמלא נקב כיון דלא חסר מידי עיי"ש ובש"ך ז"ל אמנם נראה מוכרח כהפוסקים דגם באין חסרון מצטרף גם השלם כמו ביש חסרון דהא אמר רב חמא ב"ג אמר רב תרוייהו יחד נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובא עיי"ש משמע דשוים הם וכמו ביש חסרון דמצטרפים לכאיסר ונחשב גם השלם שביניהם כשאין כמלא נקב כמו כן באין חסרון מצטרפין לרובא ג"כ עם השלם שביניהם כנ"ל. ומיושב קושיית התוס' דפי' הש"ס כך הוא דר' ירמי' הוי סבר דבאין חסרון מסברא לא נחשב השלם שביניהם כנ"ל וא"כ אי אפשר לומר דהא דאמר ניקבה כנפה מצטרפין לרובא דנקט כנפה באין חסרון רק שאין בין