תירוש ויצהר (שו"ת) רעח

סימן קכא

ב"ה יום ב' תבוא תרצ"א ביער מיכאלין

לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' פנחס שי' פינקלשטיין אבד"ק פאלעניץ. א) בדבר אשר דברנו אתמול מענין תפלת כה"ג ביוה"כ הובא בש"ס יומא (דנ"ד) ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה כו' למה א' בלשון תרגום ולא בלשון הקודש ולא יסיר שבט מיהודה. הנה כבר נודע תי' הגר"א ז"ל משום דפסוק שבכתב לא יכול לומר בע"פ ולא הותר לו ליקח עמו לפנים חומש. ועי' תרגום בפ' ויחי. ובתוס' ב"ק (ד"ג ע"ב) ד"ה כדמתרגם ר"י

ב) ולדעתי י"ל כיון דאחז"ל (שבת די"ב) אין מלה"ש מכירין בלשון ארמי וכבר פי' בס' אמת ליעקב פי' המגיד מדובנא על הגש"פ וז"ל טעם נכבד על שתיקנו מאמר הא לחמא עני' בלשון תרגום והוא בהזכיר מאמר (שבת י"ב ב') אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתרי' דר' אליעזר לשיולי בתפיחה זמנין אמר המקום יפקדך לשלום וזמנין אמר לי' רחמנא ידכרינך לשלם היכי עביד הכי והא אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. שאני חולה דשכינה עמו שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. ויש להתעורר בזה א"כ מדוע זמנין אמר בלשון הקודש הלא יותר מהראוי הי' לומר תמיד בלשון תרגום להורות רבותא. ע"ד שמצאנו לחז"ל (ברכות דל"ח) במוציא כ"ע לא פליגי כו' כי פליגי בהמוציא. ועכ"ז קבעו הלכתא המוציא. עוד אמרו (פסחים ד"ז) בלבער כ"ע לא פליגי כו' כי פליגי בעל ביעור. וההלכה על ביעור והאומר לבער הוא ע"ה. כן הי' מהראוי גם פה לומר תמיד בלשון תרגום

אבל הנראה כי ר' אליעזר כאשר הלך לבקר את החולה באין ספק הי' יודע את מי הוא מבקר אם החולה הוא איש ישר וצדיק או לא. ובהיותו בא אל חולה צדיק הי' יודע כי ודאי השכינה עמו והי' אומר בלשון תרגום ובהיותו בא אל איש המוני ולאדם פשוט אמר בלשון הקודש כדי שיבין המלאך. וזהו מאמר התרצן שאני חולה דשכינה עמו פי' אותו חולה אשר השכינה עמו שמה הי' אומר בלשון תרגום ומאמר ה' יסעדנו על ערש דוי מדבר מצדיק כהוראת התחלת המאמר אשרי משכיל אל דל וגו'. ומעתה נוכל לומר כי ע"כ תקנו מאמר הא לחמא בלשון תרגום כי כבר ידענו מפי חכמינו ז"ל בספר הזוהר (פ' בא מ' ב') כי הקב"ה בעצמו יבוא לשמוע מפי בניו סיפורי יציאת מצרים. ע"כ תקנו לשון תרגום בתחלת ההגדה להראות רבותא שאין צורך עתה אל מלאך רק אח"כ אומרים בלשון הקודש כי בזמנינו מבינים יותר לשון הקודש וההגדה נתקנה גם לנשים וע"ה ותשובות לבנים השואלים. והוא הטעם אשר ביום הכפורים מתחילים כל נדרי בלשון תרגום להראות שאין מהצורך עתה אל מלאך כי הקב"ה בעצמו יבוא לשכון כבוד אצלנו כאמרם ז"ל על מאמר דרשו ה' בהמצאו עד מוצאי יוה"כ שאומרים ז' פעמים ה' הוא האלקים ואז מלוים השכינה לז' רקיעים ע"ש. ועי' לקמן בקונטרס תפארת בנים סי' ל"ב

ג) ואיתא (בויק"ר פכ"א) וכל אדם לא יהי' באהל מועד אפי' מלאכים שנקראים פני אדם ועי' בס' עבודת ישראל בח"ת ליוהכ"פ. ולהורות ע"ז א' הכה"ג בלשון ארמי דאין צורך דוקא להתפלל בלה"ק שיבינו המלה"ש כיון דממילא לא היו שם. אבל חידוש כי בהרמב"ם (פ"ד מעבודת יוה"כ) הנוסח בלשון הקודש ובקצת שינוי דלא כ' כלשון הכתוב ולא יסור שבט מיהודה אלא ולא יסור שבט מבית יהודה ועי' בס' ילקוט הגרשוני ליומא בהשמטות (דף פ"ב)

ובפ' אחרי (ט"ז י"ז) וכל אדם וכו'. ובס' החינוך (מ' ע"ר בשורשי המצוה ועי' במד"ר ר"פ אחרי וכי כה"ג לאו אדם הוא וכו'. ובמדרש שם לענין שמעון הצדיק ובש"ס מנחות (דף ק"ט) בשמעון הצדיק וכו' נזדמן לו זקן אחד ע"ש. עיין בס' תפארת שלמה ק"ת ליוהכ"פ (דמ"ו). דזה הי' אהרן הכהן. אכן במדרש רבה אחרי (סו"פ כ"א) מבואר דהקב"ה בעצמו הי'. ועיין בזה בס' עבודת ישראל ליוה"כ ובס' שפת אמת ליוה"כ והבן. ואפשר דבדברי התפ"ש ניחא בש"ס יומא (דע"א) דעבדי עובדא דאהרן. היינו רדפו שלום. ואתה הכהן אינך עושה כאהרן אף שהוא המסייע לך ונכנס עמך בקודש

ד)הנה ראיתי במדרש רבה (פ' אחרי) שהכה"ג היש מתפלל בבית קדשי קדשים וכו' וסוף תפלתו הי' שלא יגביהו עמך ישראל שררה זע"ז. ותמה אני. למה השמיטו הפייטנין מלהזכיר את התפלה הזאת בעבודת יה"כ וכו'. וראיתי בס' אור כשלמה (דע"ט) שעמד בזה וכ' הטעם פשוט כי בזמן שבהמ"ק הי' קיים. הי' אז שררה בין בני ישראל כה"ג ונשיא ודומיהם. ע"כ התפלל הכה"ג עליהם. שלא יגביהו שררה מעצמם. כ"א את אשר יבחר ה' הוא הקדוש. אבל כעת בזמן הגלות. מה גדולה ומה שררה יש לנו. ראה מ"ש הרמב"ם בכתבי הקודש וז"ל. וכבוד הבן יודע. כי אלו הגדולות והשררות של היהודים עתה בזה הזמן אינם אצלי הצלחה. ולא טובה שלימה. ולא רעה מעוטה. חי הש"י. אלא תכלית הטורח והעמל והיגיעה. כי האיש השלם המצליח בתכלית ההצלחה. שיעיין בהצלחת הדת ועשיית המחויב עליו לעשותו. ויתרחק מדעת ב"א כולם. ומדרכיהם הפחותים. ומהמדות המגונות. כי המשתרר ירבו יגונותיו ומצבונותיו וירא פן יכלימוהו ויביישוהו א"י. ויפול ביד וכו'. וייסרו אותו וכו. ואם כי יש בעניני בני אדם שיישר דרכו לפניהם. כבר עמד נגד תורת ה' ית'. ועשה חניפות ומשוא פנים. ואזהרת התורה בכבוד הממאנים והממרים מבואר מאוד. כאשר אמר בכמו זה הענין נביא איש אלהים לעלי הכהן ותכבד את בניך וגו'. עכ"ל הרמב"ם. ולפענ"ד ז"כ הפייט (בשבת הב' לאחר פסח) שנותינו ספו בדלות ובקלות. לאור נקוה והנה בוז ושפלות. עבדי' וכו' ואנחנו בגלות ע"ש וביאורו פשוט. או שנהי' בדלות ובקלות. וכל המקוה לאור באור הכבוד. יהי' להפך שישיג עי"ז בוז ושפלות ופשוט. ע"כ אינו מן הצורך להתפלל תפלה זו כלל. ולטעם זה השמיטו הפייט. ופשוט ע"ש ויש לדבר בזה הרבה ואכ"מ. והמשכיל ידום

ה) והנה ביום ג' דברים ד' מנ"א תרפ"ז י' פתיחת הבאראק הראשון בזאליבאז סביבות ווארשא לדירות לאחב"י העניים. שנתרחקו מדירותיהם. ע"י עקסימיסיעם ר"ל. ונתיישבו בו י"ד משפחות בסך פ"ד נפשות. כי עד אז היו שוכבים תחת כיפת הרקיע ר"ל. והדבר נעשה לטובת העניים ע"י הרעטינגס-קאמיטעט אשר אני וויצע-פרעזיס בקאמיטעט הזה והי' שם המון רב וגם משרי הממשלה יר"ה ואמרתי יישר כח ותודה להמנדבים בעם ולמנהלי הקומיטעט בשביל טרחתם והושטת שרביט חסדם נגד העניים האומללים והזכרתי דברי הפיוט ליוהכ"פ ותפלת הכה"ג אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים בשלום בלי פגע דלכאו' מה הוא הכוונה בתיבת שאמת. דנראה כמיותר דהול"ל מה נהדר הי' וכו. ולדעתי דתיבת באמת קאי על מה דקדום ועל אנשי השרון היה אומר יה"ר מלפניך הלא ואלהי אבותינו שלא יעשו בתיהם קבריהם. כי אנשי השרון שנעשו בתיהם קבריהם הוא כמשנה סוטה (דמ"ג) הבונה בית בשרון לא הי' חוזר. כי לבנינים שם לא הי' קיימא ועי' רש"י שבת (דע"ז). ובס' נפתלי שבע רצון סו"פ אחרי. וכן בענף יוסף אחרי. וזה הוא "ההידור" של כה"ג אשר אחר התפלה על כל כלל ישראל. לא שכח את אחיו