תירוש ויצהר (שו"ת) רעו

(ע"ב) זייף משה בתורה או אמר דבר שלא נצטווה וכו' והבן

ובפ' ואתחנן (ד' מ"ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל צריך להבין סמיכת פסוק זה אחר פרשת ערי מקלט. והנלענ"ד ע"ד שביארתי מאמרם ז"ל (גיטין ד' נ"ו ע"ב) א"ל תן לי יבנה וחכמי' וכו'. ע"ד ש"ס מכות (דף י"א ע"א) תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר וחי עביד לי' מידי דתהוי לי' חיותא וכו' הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו. וכ' הרמב"ם (ה' רוצח פ"ז) תלמיד שגלה וכו' שנאמר וחי עשה לו כדי שיחי'. וחיי במילי חכמה ומבקשי' בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין וכו'. ע"ש לשונו הזהב. והיינו כי לא נתחייב רק גלות ולא מיתה. ומניעת התורה נחשב כמיתה ח"ו. ולא שייך עונש מיתה במקום שחייב רק גלות. וזה שביקש ריב"ז תן לי יבנה וחכמי'. כי נתחייבנו רק גלות בעת החרבן בעוה"ר. ושפך חמתו על עצים ואבנים בחסדו ית"ש. כמבואר בדחז"ל. אבל לא מיתה וכליון ח"ו כמש"נ ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו' לכלותם וגו'. וזה רק ע"י שנשאר לנו יבנה וחכמי' כנ"ל מגלין רבו עמו. ואחז"ל הוי גולה למקום תורה. ובתהלים (קמ"ג) הושיבני במחשכים כמתי עולם. דגלות נקרא מיתה. ובאיכה (ג' ו') במחשכים הושיבני כמתי עולם. ובחז"ל זה תלמוד בבלי. היינו דבלתי זאת לא היינו יכולים להיות בחשכת הגלות. ועיין בס' רמ"צ (דע"ז). וע"י התלמוד בבלי בגלות אין הגלות בגדר מיתה ח"ו. ועיין בתהלים (קל"ט) ונחני בדרך עולם ובמצ"ד שם

ובזה יובן מה שנסמך פ' וזאת התורה אחר מצות ערי מקלט והוא כנ"ל. כי לגלות נצרך זאת התורה דאל"כ יהי' ר"ו בגדר מיתה ולא גלות בלבד. וע"ז רמז ברע"מ בזוה"ק, תרומה (דקנ"ח ע"ב) עלה איתמר וזאת התורה אשר שם משה וכו' ובגין דא אוקמוה חבריא מארי מתניתין דכתיב (במדבר י"ט) זאת התורה אדם כי ימות באו וכו' והבן: שארו ידידו עוז. סימן קכ

בשם ה' יום א' ט' ניסן תר"ס פלונסק

לכ' גיסי ב"ד תלמידי החו"ב וכו' מ' יצחק נתן נטע שווערדשארף נ"י בק' זאקילקוב

א) מכתבך קבלתי. ואשר בקשת לפרש לך בפסחים (פ"ט מ"א) ואלו חייבים בהכרת. ובהרע"ב פירש שוגג או אונס חייבין כשהזידו וכו' ע"ש. אם אמנם הטרדות מרובים בהכנה דרבה לחג הק' הבע"ל. לקחתי לי מעט פנאי להשיב לך

ב) והנה כפי' הרע"ב כן פירש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וכ"פ הרמב"ם (בפ"ה מה' קרבן פסח) דשוגג או אונס חייבין. וכן יש ראי' מהא דחלקו לשני בבות כמש"כ בספר אור חדש ר"פ מי שהי' ליישב ע"פ הרמב"ם. וכן יש ראי' דכ"ה שיטת האבן עזרא פ' בהעלותך כמש"כ בס' ברכת אברהם פסחים דף צ"ב ע"ב

ג) אכן רש"י פירש דאונס ושוגג פטורין מכרת כמו טמא ומי שהי' בדרך רחוקה. ע"ש במשנה. והנה הברכת הזבח סוף מנחות (דף קנ"א) הקשה מש"ס פסחים (דף צ"ב ע"ב) דקאמר רב אשי דאונס ושוגג אינם בכרת. וכן הקשה בס' קול הרמ"ז במשנה שם. עוד הקשה בקול הרמ"ז דלמה באמת יתחייב באונס הא אינם רחמנא פטרי'. והאמת הוא כמו שתירץ הבה"ז דהרמב"ם פוסק כרבי בפסחים (דף צ"ג ע"א) דחייב כרת בשני אם הזיד. והצל"ח ביאר דבריו יותר דע"כ הרמב"ם פוסק כרבי. ולר' נחמן שפיר הקשה רב אשי לשיטתו דפסק ע"כ כר' נתן דבשני פטור מכרת ע"ש ומש"כ זקיני הגה"ק רשכבה"ג מו"ה משה צבי מיזלש זי"ע אבד"ק זאלקווא בס' חמדה גנוזה פסחים דצ"ג

ד)יש לומר סברת רבי בהקדם מה שאמרתי בדרוש בוידוי דיוה"כ. ע"ח שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים דמקשים הא צריך להתודות על הקל תחילה ואח"כ על החמור ועיין במג"א (סי' תר"ז סק"ג). ומש"כ דודי זקיני הגה"ק יעב"ץ בסידורו בוידוי דיוה"כ שם

ה) ויש לפרש דהנה הרמב"ן פ' מסעי והרא"מ שם הקשו בהא דש"ס מכות (דף ט' ע"ב) בגלעד שכיחי רוצחים. והא ערי מקלט הוא רק לשוגג. ועיין בתפא"י מכות פ"ב בגירסא מה עקובה בדם שהיו עוקבין להרוג נפשות. והוא מביא גירסא להורג נפשות ע"ש מה שתירץ עד"ז. ועיין בתוס' מכות שם ובמהרש"א ומהר"ם לובלין שם

ו) ולעד"נ ליישב עפמש"כ האלשיך (בפ' ויקרא) שלא יאמר האדם אשר חטא בשוגג כי לא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה ולא אתעצב אל לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי כי השגגה מצויה בכל אדם. אל יאמר כן. כי גם אם יחטא איש שוגג אין זה כ"א שנפשו לא טובה היא מאיזה עון שעשה תחילה ואותה עבירה גרמה לו זאת. והוא כי אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו. כי הוא יתברך אפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כש"כ ע"ש. ובזה פי' בס' אפריון (פ' דברים) בפ' שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת, היינו שוגג, זה בא לך, בעוניך, היינו ע"י שעשית תחילה עון במזיד. וזה הנאמר (בישעי' א') הוי גוי חוטא. היינו מה שנהיית לגוי חוטא מלא שגגות. זהו מחמת שהיית עם כבד עון היינו מזיד עיין שם. וזהו ביודעים ובלא יודעים. דע"י שחטאנו ביודעים זה גרם לנו מה שחטאנו אח"כ בלא יודעים. ועיין בס' רמ"צ לתד"א זוטא (ד"ג ע"ב). ועיין בס' עין הבדולח יומא (דף ל"ו ע"ב) לחו"ז הגה"ק מקעמפנא זכי"ע דבר יקר בהקדם ד"ק של האלשיך הנ"ל. ובשו"ת זכרון יצחק (סי' פ"ז). ומש"כ בס' ילקוט הגרשוני (פ' תבא) בפ' לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. ממצותיך היינו במזיד ולא שכחתי היינו בשוגג כנ"ל. וכ"כ בס' אהבת יונתן בהפטורת שובה דזה ענין עבירה גוררת עבירה. דאם שומע אל היצה"ר פעם אחת ישמע לו שנית. נמצא כל חטאי בני אדם הם מאיכות עבירה הראשונה שעשה במרד ובמעל ע"ש. וכן ראיתי בכתי"ק מהגה"ק בעל החי' הרי"ם זצ"ל לפ' בראשית במדרש (פי"ט) ואכלתי אין כתיב כאן וכו' אכלתי ואוכל עוד. דתמוה איך אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה יענה כן. אלא הפי' כשאדם נברא לעשות רצונו ית"ש בודאי ציווי השי"ת ומאמרו עומדים לפניו כחומה לבל יעבור ח"ו. אולם כשפורץ פעם א' אזי ניטל זאת מאתו. ולזאת התנצל א"ע אדה"ר עכשיו שאכלתי יוכל להיות שאוכל עוד ע"ש

ז) ולפ"ז מיושב קושית הרמב"ן ז"ל דכיון דבגלעד שכיחי רוצחים במזיד. א"כ שכיח גם שוגגים וצריכים לערי מקלט יותר והבן. ועיין מה שתירץ בזה זקיני, הגה"ק זצ"ל בס' פנים יפות (פ' מסעי). ועתה נשלח אלי הס' ילקוט הגרשוני וראיתי מש"כ באו"ח (לסי' תרכ"א) ונהניתי ע"ש

ח) ובס' האשכול (הל' מילה סי' מ') הובא בנ"א שמצא באגרת לר"י יעבץ ראובן ושמעון ירדו באניה לבוא אל ארץ משפחתם. ויהי סער גדול בים ויחתרו המלחים לבוא אל חוף ארץ שפניא בעת השמד ר"ל. וכאשר כלה שבר שני האחים זה כמה ימים אחזם בולמס כבואם אל ארץ גזרה. ויפגע ראובן בבית מחוץ לחומת העיר. ויחמלו עליו ויתנו לו שם בשר לאכול ותאורנה עיניו ישמעון גם הוא הלך אל בית אשר בעיר ויושם לפניו לאכול ויאכל. ובהיותם עייפים חלשים ונכאי רגלים ישבו שם ימים אחדים בלי הגד