תירוש ויצהר (שו"ת) רעה

סימן קיט

ב"ה א' דסליחות תרמ"א בכפר יעזרניא, גליל טאמשוב

כוח"ט לכ' ש"ב י"נ הרב הגאון וכו' מ' משה הלברשטם שי' אבד"ק ברדיו

בהתועדנו יחד במרחץ קריניץ והעיר אותי כ"ת במה שאומרים בעת הגבה, והנני בתשובה כאשר הבטחתי, שבבואי לביתי אבוא בכתובים זה החלי

בענין מה שאומרים בעת שמגביהין את הספר תורה אחר קרה"ת, "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ד' ביד משה", ראיתי בס' אשכול ענבים פ' ויקרא שכ' וז"ל, הנה בילדותי הייתי סבור שאלו פסוקים סמוכים הם בתורה, אבל באמת ראיתי שמרוחקין מאד זה מזה, הפסוק על פי ד' ביד משה כתוב בפ' בהעלותך (ט' כ"ג), וזה הפסוק וזאת התורה אשר שם משה וכו' כתוב בפ' ואתחנן (ד' מ"ד), ומסתמא לא בחנם קבעו בעלי מסדרי התפלות את שני הפסוקים אלו ביחד. ע"ש טעמו דפח"ח

ולעד"נ להורות דזאת התורה אשר אנו מגביהין. היא אותה עצמה אשר שם משה לפני בני ישראל, ולא הוסיף ח"ו מדילי' אף כקוצו של יו"ד, רק הכל על פי ד' ביד משה, עדש"כ הגה"ק בעל ח"ס ז"ל בכוונת דברי חז"ל בת"כ מה ענין שמיטה אצל הר סיני מה שמיטה נאמרה בסיני וכו', ולכאורה הי' יכול לכתוב בהר סיני גם במצוה אחרת כמו בציצית וכדומה. והיינו ג"כ יכולים ללמוד מה מצוה זו נאמרה בסיני וכו'. אכן כי ע"י שמיטה נראה ברור לעין כל כי התורה מן השמים היא, ולא משרע"ה מעצמו אמרה, כי איך אפשר שיבטיח (בהר כ"ה כ"ב) ועשת את התבואה לשלש השנים שהוא שלא בטבע, מי' בס' כ"ס פ' בהר או ע"ד שכ' בס' אור תורה פ' מסעי דמשרע"ה אמר וצוה להם כי אלה האנשים אשר ינחלו להם את הארץ לאחר י"ד שנה אחר מותו, ואיך לא הי' ירא פן במשך השנים האלה ימות אחד מהם, והלא יוכלו להכחיש עי"ז את תורתו ויאמרו ח"ו משה בדאי הוא. אם לא כי מפי ד' אשר דיבר אליו, והוא ית"ש יקיימם ויעמידם בחיים עד היום ההוא, או מגמ' חולין (דף ס' ע"ב) וכי משה רבינו קניגי הי' או בליסטרי הי' מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים וכו' ע"ש וכן כל הענין בפ' שלח (י"ד ל"ד) והלאה ע"ש

וראיתי בס' מוסדות תבל מאת הרב ר' דוד הכהן מפריזנהותן (דפוס ווין שנת תק"פ דפ"ז) בענין שיש עדות שהתורה היא מן השמים וז"ל. הנה אלה שמונה ראיות יוצאות מסדר בראשית ונח לבדם, וכל איש אשר ישים לב בקראו את התורה על הסדר, אין ספק שימצא כאלה רבות אין מספר להנה, ואני לא אאריך עוד בדברים אין תועלת בהם, רק אזכור עוד ארבע ראיות שלא על הסדר, נאמר (שמות ל"ד כ"ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וכו', מי זה האיש חכם אוהב עמו, יפקוד לו לאמר עזוב את ביתך אתה וכל אשר ברגלך שלש פעמים בשנה, ועלה אל המקום אשר יבחר ה' לראות פניו שם, ולא תירא מן העמים היושבים סביבותיך, כי לא יחמוד איש לבוא אל ארצך לשלול שלל או לבוז בז? למי מבני אדם יש לאל ידו להקים הבטחתו כזאת ? הלא המצות והחקים אשר לעם הזה מבדילם ומפרידם מכל העמים אשר על פני כל האדמה, את בנותיהם לא יקחו להם לנשים, ואל בניהם לא יתנו את בנותיהם, בחוקותיהם לא ילכו, מאכליהם לא יאכלו ויין משתיהם לא ישתו, בכליהם לא יבשלו, כי כל אלה תועבה היא להם, הכי לעם כזה לא ישנאו אותו כל שאר העמים? ועכ"ז לא יבוא עליהם למלחמה לקחת את ארצם מידם, הבטחה כזאת אין יכולת לקיים כ"א ה' לבדו, ע"כ לא יצוה מצוה כזאת ולא יבטיח כמוה זולת ה' בעצמו, דבר זה שמעתי מאת הרב הגאון מו"ה צבי הירש זצ"ל אב"ד בברלין

ובחידושי עה"ת בפ' בא כתבתי (י' טז) ויאמר חטאתי לד' אלקיכם ולכם, ולעיל בפ' וארא (ט' כ"ז) כתיב חטאתי וגו', שאמר שחטא לד', ולא כתיב לכם, אכן הענין דפרעה אמר (בא י' י"א) לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ד' כי אותה אתם מבקשים, דמקשים הא הם בקשו בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו וגו', ועי' בזה בס' תפוחי זהב פ' בא, ובמלבי"ם שם דפח"ח

אכן ניחא לפי המדרש רבה פ' בא (פי"ג) דפרעה טען כי רעה נגד פניכם. היינו רעה הם חושבים, כי כוונתם לברוח, וא"כ הוי החטא גם נגד משה ואהרן שחשד אותם בבריחה ורמאות, וקאי אתם מבקשים על הבריחה, והבן שיש לדקדק זאת בכוונת דברי המדרש שם, והיינו אתם מבקשים לברוח, וא"כ הוה החטא גם נגד משה ואהרן בזה שחשדם

ועד"ז ראיתי בס' וצוה הכהן (ד"ד ע"ב) מהגה"ק ר' אהרן שמואל אבד"ק אוסטרהא שהביא בשם הגה"ק הרבי ר' בער המגיד ממעזריטש זצ"ל בפסוק הנ"ל לא כן לכו נא הגברים וגו' כי אותה אתם מבקשים והוא פלאי כנ"ל, ורש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' כי אותה אתם מבקשים עד הנה, ופי' ע"פ מה דיש לדקדק דבמכות הראשונות כשהתוודה פרעה אמר חטאתי לד' וכאן אמר חטאתי לד' ולכם, ולכן י"ל דה"פ דהמה אמרו נלכה ונזבוח ולפי מה שהבין פרעה דהאמת הוא כן שילכו רק לזבוח א"כ זה טענה נכונה שאין דרך הטף לזבוח כמו שפי' רש"י כאן, ולכך הי' דעת פרעה שהשי"ת באמת לא צוה רק שילכו הגברים, ומה שאמרו משה ואהרן בנערינו וגו' זה הוסיפו מדעתם, ולזה אמר לא כן לכו נא הגברים, כי אותה ר"ל מה שאתם אומרים בנערינו וכו', זאת "אתם" מבקשים דייקא, ואין זה ציווי השי"ת, אך אחר זה כשרצה לשלוח הגברים, ועכ"ז המכה באתה עליו, אגלאי מילתא שהשי"ת צוה באמת שישלח גם הטף, וחשדם בחנם שהוסיפו מדעתם לכך אמר חטאתי לד' ולכם עכד"ק

ועד"ז נ"ל לפרש המדרש רבה בא (ריש פי"ח) מקים דבר עבדו ע"ש לענין מכת חושך כנ"ל, ועיין בענינים אלו בס' תולדות נח ח"ב (דף ע"ז) דפח"ח, וזש"א וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, הכל הי' ע"פ ד' בלי שום הוספה ח"ו והבן

ובפ' ואתחנן (ד' מ"א) אז יבדיל משה וכו' וזאת התורה וכו', לכאורה מה שייך דייקא ע"ז וזאת התורה, ומה גם שכ' אח"כ אלה העדות וכו', וברש"י זו שהוא עתיד לסדר, אכן י"ל דזאת הי' עיקר התורה למשרע"ה, מה שהגיד ועשה לטובת ישראל, מפני אהבתו אותם, שיבדיל שלש ערים להציל את ההורג בשוגג מיד גואל הדם, כי לעשות לטובת איש מישראל להצילו מצרה, הוא תורה שלימה בפ"ע וזה וזאת התורה וכו', וברש"י שם ואע"פ שאינן קולטות וכו' שאפשר לקיימה אקיימנה. אף שלא קיים עדיין כיון שאינן קולטות, מ"מ גם ההכנה לטובת והצלת ישראל נחשב ג"כ קיום מצוה

ואתחנן (ד' מ"א) אז יבדיל משה וכו', בס' אשכול ענבים בסמיכות הפסוקים בעת הגבהת התורה, וזאת התורה אשר שם משה וכו' עפ"י ה' ביד משה, כי בפ' ואתחנן וזאת התורה וכו' קאי על מצות אז יבדיל משה, ועדש"כ בויק"ר אחרי (פכ"ב) ומצוה קבועה לדורות אין לו וכו' ויש לו מצוה קבועה לדורות הה"ד אז יבדיל וכו' וא"כ הי' הו"א שהוסיף מה ע"ד הויק"ר (פל"א) או אמר דבר שלא נצטוה אמר לו הקב"ה חייך וכו', וזה בפ' בהעלותך על פי ה' ביד משה, היינו גם מה שהי' ביד משה והבדיל ערי מקלט, הי' הכל עפ"י ה' והבן, ועיין מד"ר ואתחנן