תירוש ויצהר (שו"ת) רעא

הי' יכול להוכיח אלא בעי לאסוקי מילתא על ר"ע דאיירי בזה עכ"ל. וא"כ י"ל דהי' קשה לרבינו החינוך קושי' התוס' דלמה להגמ' לומר מדר"ע ולא קא מדייק מדר"י בעצמו הדין דמותר משום דלמעוטי בתיפלה שפיר דמי. וא"כ מזה יצא לו דרך אחר בדין הזה דהא באמת יש ליישב קושי' התוס' לפי המבואר בש"ס כתובות (דנ"ו מ"א) דרבי יהודה סובר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. והנה דעת הפרי חדש בה' פסח (סי' ח"ן) דאיסור דרוצה בקיומו ע"ז הוא דרבנן עיי"ש א"כ אין ראי' מדרבי יהודה בעצמו שסובר דמיעוט התיפלה דוחה איסור דמתנת חנם שיהי' מדייק אליבי' דגם מיעוט התיפלה ידחה איסור דרוצה בקיומו דהא נוכל לחלק דדוקא גבי לא תחנם דהוא דאורייתא שפיר סובר ר"י דלמעוטי בתיפלה ש"ד אבל גבי רוצה בקיומו דהוא דרבנן לכן באמת עשו יותר חיזוק וגם למעוטי בתיפלה אסור אבל באמת יש לומר דהתוס' שפיר מקשים דנוכל לדייק גם מדר"י בעצמו דהא תוס' לשיטתם שכתבו בתוס' ב"ב (דמ"ט) דהכלל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה הוא רק בשיש להדבר שורש מן התורה עיי"ש. ובס' יד מלאכי (אות רפ"ו) ובס' ארעא דרבנן (אות רנ"ו) עיי"ש. ולכך שפיר הי' נוכל לומר מדר"י בעצמו ולא הי' מקום לחלק כנ"ל דהא גם גבי רוצה בקיומו דהוא דרבנן ג"כ לא עשו חיזוק יותר כיון שאין לו שורש מה"ת ולכך הוצרכו לתרץ דבעי לאסוקי מילתא על ר"ע דאיירי ביה

וא"כ ניחא דהא יש לומר דהי' קשה להחינוך קושי' התוס' דלמה לא אמר הגמ' מדר"י בעצמו וע"ז תי' החינוך כדברינו דמר"י לא נוכל לידע הדין אם רוצה בקיומו יהי' נדחה משום מיעוט התיפלה דהא י"ל כנ"ל דדוקא שם במתנת חנם דהוא דאורייתא קאמר ר"י למעוטי תיפלה ש"ד ולא גבי דרבנן והוא סובר כשיטת הכסף משנה (פ"ג מה' נדרים) דבדבר שאין לו עיקר מה"ת והוא רק דרבנן אז בוודאי עשו חיזוק יותר עיי"ש וביד מלאכי שם ובס' עין זוכר (מ"ח אות ג') ועיין בב"י או"ח (סי' תרי"ג) א"כ יש לתרץ שפיר כנ"ל קושי' התוס' דמר"י אין ראי' ולכך מדקדק הש"ס לומר מדר"י נשמע לר"ע דהיינו דגם בדינו של ר"ע במקיים בכלאים לוקה דהוא דאורייתא אז ג"כ מיעוט התיפלה דוחה הקיום ולכך שפיר קאמר הגמ' דמר"ע יהי' ראי' לרוצה בקיומו דהא ר"מ סובר בכתובות שם דלא עשו חכמים יותר חיזוק לדבריהם משל תורה. והנה ר"מ הי' תלמידו דר"ע כמבואר בהקדמת הרמב"ם ז"ל לס' היד ועיין בסנהדרין (דף י"ד ע"א) וכבר נודע כלל המבואר בפוסקים דתלמיד כרבו ס"ל. עיין כן ברש"י חולין (דצ"ה ע"ב) ד"ה רב הונא ובתוס' ע"ז (דף נ"ו ע"ב) ד"ה אבל ועיין בש"ס חולין (דקי"א ע"ב) וכן מחדש הפ"י בריש פ' לולב הגזול ובס' עטרת חכמים למס' סנהדרין (דף ע"ב) ובשו"ת מהרי"א (ח"ב סי' ס"א) ואנכי זעירא הארכתי בכלל זה במק"א ליישב קושי' הצאן קדשים על התוס' מנחות (דס"ד ע"א) שהקשו על רבא דילמא הוא ל"ל הואיל. וכקושייתו הקשיתי על הר"ן (פסחים דל"א) שהקשה על רבא דמוקמינן אליבי' בשהרהינו אצלו והקשה מהואיל וג"כ קשה דילמא ל"ל הואיל ותירצתי כנ"ל דהא רבה סובר דאמרינן הואיל (בפסחים דמ"ו) ורבא הי' תלמיד רבה כמבואר בברכות (דמ"ח ע"א) וא"כ בוודאי גם רבא סובר הואיל דבוודאי כרבי' ס"ל כנ"ל ועיין בשו"ת הרלב"ח (סי' קכ"א) בכלל זה וא"כ כיון דר"מ סובר דלא עשו חיזוק בוודאי גם ר"ע סובר כן ולכך מר"ע שפיר נוכל למידק דגם גבי רוצה בקיומו מיעוט התיפלה דוחה אף שהוא דרבנן אבל באמת מדר"י אין ראי' וא"כ לדידן דפסקינן כר"י דחכמים עשו חיזוק יותר א"כ אין ראי' שנאמר דמיעוט בתיפלה שפיר דמי ולכך פוסק החינוך דאסור ודייק בלשונו לומר ועוד הרחיקינו ז"ל מאיסור וכו' כוונתו לומר כדעת הפר"ח הנ"ל דהוא דרבנן וא"כ אין ראי' אבל אנן דפסקינן כן דישבור ותבא עליו ברכה הוא לשיטתינו כדעת התוס' ב"ב הנ"ל וא"כ גם אליבי' דר"י נוכל לדייק דמותר כקושי' התוס' ונכון הוא בעזהש"י. שוב ראיתי בס' מנחת חינוך (מקי"א) שעמד בזה על החינוך כקושייתך והניח בצע"ג. ולעד"נ כמו שכתבתי עד אשר יאיר ה' עינינו בתי' יותר מספיק. שוב ראיתי בריש ס' ברכת שלום בשם הרב מקאנין בזה

ושמעתי בשם הרה"ק רי"מ מגאסטינין ז"ל שאמר דכוונת הרא"ה ז"ל שהראה איך צריכין להתרחק שהלא הי' הו"א לומר ששכרו לשבור ביין ג"כ חסור הגם שממעט התיפלה וזה באמת הי' הו"א בגמ' דהא הגמ' נסתפק בזה מתחילה וכן נשמע בשם הרה"ק מהר"ם מקאצק זי"ע שאמר שצריך אדם השלם ליזהר מה שהי' הו"א בגמ' לאיסור

ונודע מ"ש בס' איומה כנדגלות בימי המלך פירנאדיקי שקרא לחכמי ישראל והראה להם אהבה עזה ושאל מהם אחת משלש אלה או לאכול מאכלות אסורות או לשכב עם נשג"ז או לשתות סתם יינם ובהיות גזירת המלך חזקה בחרו לפי דעתם בשתיית סתם יינם והביאו מאכלם מביתם והמלך עשה שלחן עגול מתנועע הולך וסובב וישתו וישכרו ופנה אל הסובב והפך השלחן ובאו המאכלות אסורות לפניהם ואכלו ושבעו ולערב הציע להם מטות זהב וזונות בצידיהם ובשכרותם חשבו כי הם נשותיהם ועשו בהם כרצונם ויהי בבוקר הגיד להם המלך כל הנבלה ובשלשתן לקו ולא עלתה להם שנה כי מתו מיתה משונה רח"ל ע"ש באורך א"כ מבואר כי היא שורש פורה ראש לעבור על כל התורה: שאירך וידידך עוז. סימן קטז. ב"ה פלונסק

לכ' ש"ב תלמידי החו"ב וכו' מ' שמואל דוד נ"י זאוולאדאוור וכעת הנאבר"ק ציזעווי

א) כאשר הראית לי מה שהק' בס' בית אהרן (כתובות דט"ז ע"ב) אם יש עדים שיצאת בהינומא הא הוי עדות שאאילה"ז באם יוזמו יאמרו לא להפסיד מאתים להיורשים באנו כי אם להתירה להנשא לרבי (יבמות ס"ד) ולקמן (דמ"ז) דאמר בתרי זימני הוה חזקה א"כ לפי טענת היורשים דאביהם נשא אלמנה והשתא ג"כ נעשית אלמנה לרבי אסורה דאמר בתרי זימני הוה חזקה. וכה"ג אמרינן (סנהדרין מ"א) עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו א"כ ה"נ יכולים לומר להתירה להנשא באנו ושלא לדונה לקטלנית לרבי וקי"ל כוותי' ולא באנו לחייב היורשים בכתובת מאתים ע"ש

ב) ולפעד"נ לישב דהנה בס' נפש חיה ח"ד סוגיא דעשאאילה"ז (דף ס"א ע"א) כ' שמעתי בשם הגה"ק מגור שראה ברמב"ן או ברשב"ם שהקשה לפי מאי דאיתא בסנהדרין (דף מ"א) דעדי נערה המאורסה שהוזמו אינם נהרגין שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו ולא להורגה והיינו באשה חברה דא"צ התראה והקשה דא"כ בכל עדות שבעולם הוי עדות שאאילה"ז דליתא בזוממי זוממין דהזוממין יכולין לומר שלא נתכוונו להרוג את העדים רק להציל ההורג ותירץ דא"כ הי' להם להזים רק אחד מהעדים דהי' ההורג פטור וגם העדים עיי"ש והובא זאת בשמו בשו"ת שואל ומשיב (מה"ק ח"ג סי' רי"ח) ובשו"ת רע"א (סי' רי"ב) חידש זאת הסברא מדעת עצמו עיי"ש: