תירוש ויצהר (שו"ת) רע

כתיב כיון דא"ל דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו. והקשה מהרש"א ז"ל בח"א הלא עדיין הקושיא במקומה עומדת הא למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב ותירץ דאיתא בגמ' עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבח"ל שיקבעו בא"י א"כ כל בהכ"נ ובהמ"ד קדושת א"י יש להם ושפיר הוי על האדמה עכ"ד. ונוכל לומר שגם ישיבת סוכה הוא בכלל למען ירבו ימיכם על האדמה ויש לתת טוב טעם לדבר כי קדושת א"י הוא מחמת שאינו תחת שום שר וממונה רק תחת הקב"ה בעצמו כביכול והדעת נותן שמזה הטעם אמרו רז"ל שכל הדר בארץ דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה וכו' על כי חו"ל היא תחת יד השרים וא"י תחת ידו ית' ולא נתחלק לשרים. ובנתינת טעם זה לקדושת א"י נוכל לומר ג"כ זה הטעם בעצמו על קדושת בהכ"נ ובהמ"ד הנעשים לקבלת עומ"ש בק"ש ותפלה ולימוד תוה"ק ע"כ הוי מקום השראת שכינתו ית' כמו ארץ ישראל ודומה כמי שיש לו אלוה וסוכה נקרא ג"כ צלא דמהימנותא ובודאי גם בישיבתה בקבלת מצותיה צלא דמהימנותא דומה לישיבת בהכ"נ ובהמ"ד וארץ ישראל

וזהו פי' הפסוק למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים כי תיכף בהוציאו אותם מארץ מצרים הקיף להם בענני הכבוד שיזכו לאוירא דא"י וכמו שאמרו רז"ל אוירא דא"י מחכים וכן ישאר לדורות גם בזמן הגלות וזהו שסיים הכ' אני ד' אלקיכם פי' כי הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה אבל עתה עשיתי לכם חיבה יתירה וידע היא לשון חיבה כמו והאדם ידע את חוה שאהי' אלקיכם גם בגלות ע"י שתתקדשו המקומות בקדושת א"י

טו) ויש להמתיק כי ביהכנ"ס שבונים בחו"ל ונתיחד המקום לתו"ת ונתקדש ג"כ בקדושת א"י ולכן כאשר תמהו איכא סבי בבבל היינו אחר כל הצרות ויסורים שיש בגלות בבל לאיש ישראל וכן בכל גליות שהצרות מקצרים החיות ואיך יכולים לבוא בגבורות ולהיות סבי וזקן ואיך יש כח הסבל ולבוא לאריכת ימים בשלומא על האדמה שישבו במנוחה תחת גפנם וכו' אין חידוש שהאריכו ימים והגיעו לשיבה טובה אבל בבבל סמל הגלות איך איכא סבי וע"ז שפיר השיב כיון דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא קדושת א"י בגלות ותורה ועבודה היינו דאהני להו היינו בזכות זה דבבי כנישתא דומה כמי שיש לו אלוה ועמם אנכי בצרה ובכ"מ שגלו ה' עמהם. וכן הסוכה שעושים בגלות כמצות השי"ת עלינו ומיחדים המקום בדפנות וסכך כדתוה"ק הוי ג"כ כקדושת א"י ודומה כמי שיש לו אלוה וזה שסיים אני ה' אלקיכם ועי' בס' לב אבות על פרק (פ"ה מי"ז) דפח"ח

טז) ויובן יותר בהקדם מש"כ בזוה"ק יתרו (דע"ט:) וכתיב (תבוא כ"ו) הגדתי היום לה' אלהיך וכו' מה הוא הגדתי היום לה' אלהיך לה' אלהינו מבעי ליה אמר ליה רבי שמעון וכי האי בלחודוי הוא והא כתיב (עקב ח') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' אשר ה' אלהיך נתן לך כי ה' אלהיך אש אכלה הוא וכלהו הכי. אלא הכי תנינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה מאי טעמא משום דזרעא קדישא לארעא קדישא סלקא ושכינתא באתרה יתבא והאי בהאי תליא ומשה לא קאמר אלהיך אלא לאינון דהוו זמינין למיעל לארעא קדישא ולקבלה אפי שכינתא ומה דלא אמר אלהינו משום דהא משה לא זכה למיעאל לארעא ובגיני כך אלהיך ודאי וכו' (והא דכל הדר וכו' הנ"ל כ"ה בזוה"ק בהר (דק"ט) ובזוה"ק פנחס (דרכ"ה) ובכתובות (דק"י ע"ב). ובהרמב"ן בס' המצות (מ"ד) גרס כל היוצא מא"י לחו"ל דומה כו"מ ע"ש וכגירסתו הוא באבדר"נ (פכ"ו) ובזה מיושב קושי' מהרש"א שם ודו"ק ועי' בשיטה מקובצת שם) ובחידושי עה"ת פ' לך (י"ב א') ויאמר ה' אל אברם ושם (ז') וירא ה' אל אברם עי' במפורשי' באוה"ח ובקול שמחה ואפשר דבחו"ל לא כתיב וירא דהדר וכו' ובא"י כתיב וירא

יז) והנה משרע"ה הי' לו לומר אלהינו כקושי' הזוה"ק כנ"ל. וכבר תי' בהבדל בין בן החכם (בפ' ואתחנן) שא' ה' אלהינו אתכם ובן הרשע (בפ' בא) לא הזכיר ה"א עי' בסידור דו"ז יעב"ץ ז"ל בזה. כי באמת יש לדקדק ביעאע"ה שא' (בפ' תולדות) כי הקרה ה' אלהיך ולא אמר ה' אלהינו. ונראה לי עפימש"כ בבר"ר (פס"ה) כי הקרה ה"א לפני ר"י אמר לעורבא דאייתי נורא על קיניה בשעה שא' כי הקרה ה"א לפני אמר יצחק יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקב"ה וזה מזכיר אין זה עשו אלא יעקב וכו' ושם במת"כ וא"כ י"ל דיעאע"ה חפץ באמת שלא יכירו אביו וביודעו כי עשו אינו מזכיר שמו של הקב"ה והי' במצודה כי שלא להזכיר ש"ש כלל זאת לא הי' יכול לעשות כי הלוא יעקב הוא ויעקב איננו יכול לדבר בלי הזכרת שמו של הקב"ה ואם יזכיר יכירו אביו שאיננו עשו כנ"ל במדרש ונתן עצה בנפשו להזכיר ושלא לכלול א"ע לומר אלהינו רק ה' אלהיך. אבל יצחק אע"ה גם אז הכירו שאיננו עשו כי עשו גם באופן זה איננו מזכיר ש"ש וא"כ שפיר הקשה הזוה"ק במשרע"ה והתי' כנ"ל וא"כ סוכות שהיא כא"י שפיר קאמרה תוה"ק אני ה' אלהיכם. ויש עוד להמתיק דברי הצ"ד עפ"י דברי הכלי יקר פ' חיי ד"ה שים נא וכו' ע"ש ואכמ"ל

ובתהלים (ע"ו) בשלם סכו ומעונתו בציון עיי"ש בפי' תפלה למשה להגה"ק מאוהל ז"ל דע"י מצוה זו דסוכה. ויש להמתיק עדש"כ בס' צמח דוד ח"ת לסוכות דסוכה היא בחינת א"י ע"ש בפי' למען ידעו דורותיכם כו' וזש"א ומעונתו בציון דסוכה עצמה הוי כציון והבן: ש"ב ידידו עוז. סימן קטז

ב"ה יום ח' במדבר מ"ז למ למ"טמונים תרמ"ז קרסניבראד

שוי"ר לכ' יד"נ ש"ב החו"ב מ' יעקב מאיר נ"י בידרמאן וכעת הגאון וכו' חתן אדמו"ר הגה"ק זצ"ל מגור

הצעת לפני דברי רבינו החינוך (מצוה קי"א) פ' תצא באמרו וז"ל ועוד הרחיקונו ז"ל מאיסור יין נסך לומר שאפי' שכר של יין נסך ששברו אסור מפני שהוא רוצה בקיומו זמן מועט כלומר שרוצה שיהי' קיים היין בחביות עד שישברם הוא כדי שירויח שכרו על השבירה כי הם ז"ל רצו לעקור ממחשבתינו שלא נהי' חפצים בקיומו אפי' רגע אחד לרוב מאוסינו בכל מיני ע"ז עכ"ל. והקשית איך פסק החינוך להיפוך ממה שמפורש בש"ס ע"ז (דף ס"ג ע"ב) דאיתא שם יתבו ר"נ וכו' וקא מיבעי להו שכרו לשבור ביין נסך מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור או דילמא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי אמר רב נחמן ישבור ותבוא עליו ברכה הרי מפורש אמר ר"נ דישבור משום דהוי ממעט בתיפלה ולא חיישינן על הא דרוצה בקיומו הזמן מועט עד שישבור. וכן קאמר אח"כ הגמ' שם מדר"י נשמע לר"ע לאו אמר רבי יהודה אסור ליתן להם מתנת חנם אבל למעוטי תיפלה שפיר דמי לר"ע נמי אע"ג דאמר ר"ע המקיים בכלאים לוקה למעוטי תיפלה ש"ד עיי"ש וכן פסק הרמב"ם (פי"ג מה' מאכלות אסורות הכ"ה) ובטוש"ע יו"ד (סי' קל"ג ס"ז) וא"כ איך סובר החינוך להיפוך מגמ' מפורשת עכת"ד

ונלענ"ד לתרץ בעזהש"י לחומר הנושא דתוס' שם ד"ה מדרבי יהודה נשמע לר"ע כ' ה"ה דמרבי יהודה