תירוש ויצהר (שו"ת) רסט

ה"ה) שכ' מי שיש לו אב ואם ומוחין בידו מלעלות צ"ע אם מחויב לציית אותם מדין כיבוד עיי"ש. (ואיננו שואל בכעין עובדא דידן דרבינו עובדיה מברטנורא הלך ברשות אביו כאשר אנו רואין מדברי מכתבו לאביו בפנים) ועיין בס' בית ישראל (פ"ב אות כ"ח) שכ' דבוודאי איננו מחויב לציית לאביו כהא דפסקינן בש"ע יו"ד (סי' ר"ם) דאינו מחויב לשמוע לאביו לעבור על מ"ע או ל"ת אפי' דרבנן וא"כ גם כאן דדעת רוב הראשונים דישוב בא"י הוא מ"ע ואף לדעת הכנה"ג דהוא דרבנן מ"מ אין שומעין לאב גם נגד דרבנן עיי"ש. ויש רבות לדבר בזה. ועיין לזקיני בס' פנים יפות (פ' לך) ובס' המקנה קידושין (דל"א ע"ב) ובשו"ת בית שלמה (מה"ת סי' צ"ד) ועיין במדרש רבה לך (פל"ט) שהי' א"א מפחד וכו' ואומרים הניח אביו לעת זקנותו והולך לו א"ל לך ואני פוטרך מכיבוד אב וכו' עיי"ש. וברש"י (סו"פ נח) בפסוק וימת תרח בחרן ועיין בספרים שהקשו על יעקב אבינו ששמע לאביו לעבור על ד"ת לילך מא"י לחו"ל ועיין מה שתי' בס' דברי שלמה (פ' תולדות) ועיין ביפ"ת וישלח פע"ו

יא) ואיתא בספרי הנ"ל ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות ויש לפרש ע"ד דאיתא במדרש שרמ"ח מ"ע המה נגד רמ"ח אבריו של אדם ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידים ועיין בס' ייטב לב פ' שלח שפי' תורת ה' תמימה בהתקיים בשלימותה אז משיבת נפש לשורשה כי בכל מ"ע שמקיים הוא מטהר ומקדש ומזכך אבר שכנגד מצוה זאת וכ"כ בכל ל"ת שאיננו עובר אז הוא מתקן גידי' עיי"ש. ובאלשיך (קהלת י"ב י"ג) פי' סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא (היינו נגד הל"ת) ואת מצותיו שמור (הוא המ"ע) כי זה כל האדם עיי"ש בדבריו הקדושים. והנה איתא בס' ר"צ בתד"א בליקוטים (אות ע"ז) בשם הרה"ק ציסו"ע עמוד האש נורא וכו' הרבי ר' בונם זצוקלה"ה מפרשיסחא שאין לך חביב ממצות סוכה שהוא נכנס בכל איבריו לתוך המצוה עיי"ש. ולפי"ז י"ל דלכך יתן הקב"ה לעכו"ם לע"ל מצות סוכה עיין בע"ז (ד"ג ע"א) ובמהרש"א שם דהוא מצוה הכוללת כל הרמ"ח אברים ושס"ה גידים ועיין בס' הק' תולדות יצחק לחג הסוכות (ד"ח ע"א) ויוכל להיות תיקון לכל האדם. וכמו כן בענין ישיבת א"י הוא כולל לכל אבריו של אדם והאדם הוא בתוך המצוה ולזאת היא שקולה כנגד כל המצות

יב) ועיין בהרמב"ן שם שכ' וז"ל עד שאמרו כל היוצא מא"י ודר בחו"ל כאלו עובד עכו"ם עיי"ש. והנה כגרסת הרמב"ן הוא באבדר"נ (פכ"ו) ובתורת כהנים (פ' בהר) וכ"ה בתוספתא (ע"ז פ"ה) וכן מביא בגיר' הרמב"ם (פ"ה מה' מלכים) אבל בכתובות (דק"י ע"ב) הגירסא כל הדר בחו"ל וכ"ה בזוה"ק יתרו (דע"ט) בהר (דק"ט) פנחס (דרכ"ה) וכ"ה בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' קל"ד) וכוזרי (מ"ב כ"ב) ובתוס' עה"ת בהר. ובבחיי פ' חיי (כ"ד ב') ובס' התשב"ץ לרבינו שמשון בר"צ (סי' תקס"ב) ועיי"ש בש"מ. ובמהרש"א סנהדרין (דק"ו) ובשל"ה לך. ובס' צרור המור (פ' ויחי) ובס' פאה"ש (פ"א אות ח') ובזה מיושב קושי' המהרש"א כתובות שם

יג) וי"ל דלכך קאמר הגמ' דבחו"ל הוא כעובד עכו"ם דאיתא בערכין (דל"ב) בשלמא משה לא בעי רחמי על יצרא דע"ז דלא הו"ל זכותא דא"י הרי דא"י מגנא ומצלא לבטל ע"ז (ועיין בס' פרשת דרכים ד' ת' מש"כ דלכך לא נכנס משרע"ה לא"י דזאת הי' טובת דור המדבר עיי"ש דבריו מתוקים מדבש). ואיתא בנדרים (דכ"ב ע"א) לב רגז בבבל כתיב דהא איתא בשבת (דק"ה) הכועס כעובד עכו"ם. ועיין בזוה"ק בראשית (דכ"ז) קרח (קע"ט) ועיין זוה"ק תצוה (דקפ"ב) פקודי (דרס"ג) וא"י הוא ביטול לע"ז ועיין בס' ל"ת (דרל"ה ע"ב) שפי' הנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך משום דאיתא (גיטין ד"ע) אכול שליש ושתה שליש שאם תכעוס תעמוד על מילואך. וא"כ בא"י יוכל אדם לאכול כדי שביעה דהא שם בטל מדת הכעס. ובזה פי' שם הא דאיתא (יבמות דס"ג) במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרו לו הכי. מה דדייקא במערבא אמרו כן עיי"ש. ולפי"ז יבוא לי לנכון המשך דברי חז"ל באבות דר"נ (פכ"ח) רשב"א אומר חכם הדר בא"י וכו' רשבג"א כל המשים שלום וכו' עיי"ש ודו"ק. ובזה מובן הא דאיתא (ב"ב דקנ"ח) אוירא דא"י מחכים ובקידושין (דמ"ט) עשרה קבים חכמה וכו' תשעה נטלה א"י. דהא איתא (פסחים דס"ו ע"ב) בעת שעלה הלל מבבל לא"י כל אדם הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ולזאת כיון שבא"י הוא מדת הרחמים הוא מקום החכמה אבל ונתן לך ה' לב רגז בבבל כתיב לזאת איתא (כתובות דע"ה) בבלאי טפשאי. ולזאת קאמרינן דבחו"ל וכו'. ובמהרה בימינו יקוים בנו ונתן לך רחמים ורחמך. ויקבץ נדחינו ויאסוף פזורנו יאמר השם די לצרותינו. נעלה ברינה לארצנו ותפארתנו ובעבודת בית מקדשנו נשמח כולנו

ובגמ' נדרים (כ"ב.) תמה ר' יוחנן וכו' בבבל כתיב הק' הגרי"ש נ"ז בס' דברי שאול על אגדות ע"י. א' למה תמה ר"י רק עתה אחר שאמר נפשך הצלת הלוא מיד כאשר סיפר לו עולא הרציחה הי' התימא. ב' איך תמה הא מצות עגלה ערופה הוא רק בא"י ועי' ביע"ד בפי' השמ"ע בברכת שים שלום ונדפס בסידור אור זרוע

ולעד"נ דקושי' א' מתורצת בחברתה דמקודם לא תמה ר"י דהא חזינן דין עגלה ערופה דיש רוצחים רק עתה אחר שסיפר לו שא' אין והוא אמר נפשך הצלת ע"ז תמה ר"י שיהיו רוצחים כאלו אשר באם הרואה הרציחה לא יסכים עמו שיפה עשה אז מוכן להרוג גם אותו וזה חידוש גדול. דבשלמא גוף הרציחה מה שהרג את חבירו אולי הי' בזה איזה סיבה וקטטה ואולי משום ממון אבל שיהרוג גם למי שאין לו שום שייכות לזה ואין לו שום טענה נגדו רק בעבור זה שלא הסכים לו לומר הן על שאלתו יאי עבדי זה חידוש שיהי' בא"י שאין שם לב רגז רוצחים כאלו. ולפ"ז מה דתמה ר"י הי' לא על גוף מעשה הרצח רק על הרציחה שני' שהי' עלול להיות באם לא הי' אומר הן על שאלתו יאי עבדי. ואולי אם היו כבר עוברים את הירדן לא הי' היתר לעולא לומר הסכמה ופרע לי' בית השחיטה משום דבא"י לא שכיח רציחה כזו על לא דבר רק כיון שעדיין לא עברו ירדנא. ועיין לדו"ז הגה"ק ז"ל בס' לחמי תודה (דף רל"ה). אכן רש"י ותוס' פירשו דתמה על הא ששחט את חבירו ועי' לזקני בפנים יפות פ' מסעי ובס' שיח יצחק מכות ובס' קהלת יצחק שופטים. ויש לדבר בזה בקושי' דעג"ע בהא דפירש"י שם דאלווהו אותו בדרך שעשו לו לוי' וענין ע"ע הוא משום דשלחו אותו בלא לויה והבן. ועי' בס' אמרי יעקב פ' משפטים סיפור נפלא. ובמק"א פירשתי מה שא' עולא אין ולא הן עפ"י דברי הגה"ק ר' אבושיל מפפדמיי"ן ז"ל שהובא במעון הברכות לפרש כונת רשב"י באמרו על שאלת נראתה קשת בימיך השיב אין דמשתמע לתרי אפי הן ולאו וגם כאן הוי הכי ודו"ק

יד) ובחידושי עה"ת פ' אמור (כ"ג מ"ג) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם ולכאו' ק' למה דוקא במצות סוכה סיים אני ה"א. אכן ניחא עפ"י מה שכ' בס' צמח דוד (להק' מוהר"ד מדינוב זצ"ל) בח"ת לסוכות וז"ל: יש לתת טעם למה כתיב במצוה זו ידיעה לדורות גם מה שהקשו הקדמונים מדוע צוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד במצות סוכה ולא נאמר לעשות זכר למן ובאר וי"ל עפ"י דברי הגמרא בברכות (ד"ח ע"א) אמרו לי' לר"י איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה