תירוש ויצהר (שו"ת) כז

לעשותו אמרו ז"ל ניחא ליה לפזר ממוני' בשבילו אבל להשאיל ספרים לחבירו לקלקלם אין זה מצוה חיובית על האדם וכו' עיי"ש. או דנתרץ בתי' השלישי של רבינו מנוח וכסברת זקיני המהרש"ל בפסחים ד"י דאם א"א לעשות בגופי' לא ניחא לי' גם בממוני'. ואפשר דזאת באמת כוונת המרדכי דבבדיקת חמץ דאית בי' טרחא ולכך גמר ומשעבד נפשי' אבל בעלמא לא היינו כיון דעיקר חיוב בדיקה הוא טרחא דגופי' ועל זה שיעבד נפשי' לטרוח בגופו. ואם הוא חפץ לפטור א"ע מטרחת גופי' אז בודאי ניחא לי' לפדות א"ע ושיעבד נפשי' ע"י ממוני' אבל בעלמא דליכא טרחת הגוף ושיעבוד הגוף רק כל עיקר המצוה הוא לשעבד ממוני' כמו בשאלת ס"ת אז לא אמרינן דניחא לי' כנ"ל והוא ברור לענ"ד בכוונת המרדכי. שוב ראיתי לזקיני הגה"ק בשו"ת שער אפרים סי' ב' והבן. ולאשר חביב עלי גירסא דינקותא. הדברים שכתבתי בהיותי כבר שיבסר. לכן הבאתי דברי אלה בעזהשי"ת: ידידו. סימן יא

בשם ה' יום ד' ויק"פ תרנ"ח פלונסק

לכבוד ידי"נ ש"ב הרב הגדול וכו' מו"ה פנחס מנחם כ"ץ שי' אבד"ק לענטשין

אחדשה"ט באה"ר מכתבו קבלתי ואשר הציע לפני מחידושיו בפסחים (דף ה' ע"ב) בהא דש"מ מדר"ע וכו' הדברים מצאו חן בעיני. והנני למלאות מבוקשו לכתוב לו מאשר אמרתי בשיעורין כסדרן לפני תלמידי שי' בענינא דא ת"ל ע"ד החידוד. ברש"י שם ד"ה ש"מ מדלא נפקא לי' וכו' אלא משום דאסור להבעיר ביו"ט וכו' הנה המפרשים הקשו על דברי רש"י דמשמעות לשונו הוא דעיקר הוכחת רבא הוא מדלית ליה לר"ע שום לימוד אחר דביום הראשון ערב יו"ט הוא רק לימוד זה וזה תימא דאף אם היה לר"ע עוד כמה לימודים אחרים על זה אפ"ה כיון שיליף גם מזה מדאסור להבעיר ביו"ט ש"מ כל הני תלת שאם יחסר חד מתלת עכ"פ נסתר לימוד זה שהזכיר ר"ע ומה מועיל אם הי' גם לימודים אחרים והכי הו"ל לרש"י לומר ש"מ מדנפיק ליה ר"ע דהאי הראשון עיו"ט הוא ש"מ וכו' אבל עכשיו שכ' רש"י מדלא נפקא אלא מכאן הוא שפת יתר

וראיתי בצל"ח בשמעתין שמביא לתרץ כוונת רש"י ז"ל בשם מורו הרה"ג ר' אייזיק שור סג"ל זצ"ל עפימש"כ התוס' (דף ד' ע"ב) בד"ה מדאורייתא בביטול בע"ס פי' בקונט' מדכתיב תשביתו ולא כ' תבערו אלמא השבתה בלב הוא וקשה לר"י הא השבתה הבערה הוא ולא ביטול דתני' בשמעתין רע"א א"צ מצינו להבערה שהוא אב מלאכה והגאון במג"ש תי' דכוונת רש"י דתשביתו משמע בכל דבר שיכול להשביתו בכל מה דקרי השבתה וגם ביטול בלב בכלל וגם הבערה בכלל עיי"ש. ולפי"ז הק' מורו ז"ל דמנ"ל לרבא למידק דאין ביעור חמץ א"ש דלמא כרבנן ס"ל אלא כיון דהשבתה בכל דבר דמקרי השבתה משמע א"כ אף שריפה בכלל דודאי גם רבנן דפליגי אר"י וס"ל מפרר וכו' מודו דגם שריפה מקרי השבתה וא"כ אי ביו"ט מי שרי שאף שיכול להשביתו בשאר דברים מ"מ כיון שגם הבערה בכלל תשביתו דקרא וביו"ט א"א. ותי' מורו דע"כ סובר ר"ע שהשבתה דקרא היינו הבערה דוקא דאי ס"ד דס"ל כל מיני השבתה וא"כ הוכיח דלאו ביו"ט דא"א להשביתו בהבערה. א"כ ל"ל לר"ע למידק מדאסור להבעיר ביו"ט שהוא אב מלאכה ה"ל למידק בקיצור כיון דתשביתו כל מיני השבתה הוא א"כ גם ביטול בלב בכלל שגם זה השבתה הוא ואי ביו"ט מי שרי הרי אינו ברשותו כלל א"ו מדלא נפקא ליה לר"ע אלא מדאסור להבעיר ולא יליף בלא"ה מדאסור לבטל ש"מ שאין זה סברא כלל למידק דכל מיני השבתה בכלל וא"כ ודאי דאין ביעורו אלא שריפה וזה כוונת רש"י דדק בלשונו מדלא נפקא ליה עכתד"ק. הן אמת דראיתי בס' צרור החיים קונט' נעילת שערים פ"ג שמביא דברי הצל"ח בשם מורו וכ' אלא דקשה לי דעדיין לא מתרצא דאולי ס"ל לר"ע כר"ש דדבר הגורם לממון כמ"ד ולא הוי תו אינו ברשותו ועיין בשו"ת ש"א ושאר אחרונים דלר"ש דס"ל דהגלמ כמ"ד וכיון דלאחר יו"ט מותר בהנאה תו הוי כשלו ומצי לבטל אפי' לאחר זמן איסורו כיון דהוי ברשותו וא"כ לעולם כרבנן ס"ל לר"ע דהשבתתו בכל דבר וה"ה ביטול ומ"מ מביטול לא הוי מצי לאוכיחי דאיירי בעיו"ט דהביטול מצי להיות אפי' לאח"ז איסורו ואף דמצוה עליו לבערו ז"א דהא מהני ג"כ ביטול שלו א"כ אימא דהוי באמת שלו ומצי באמת לבטלו אפי' לאח"ז איסורו ומש"ה מוכרח להביא ראי' רק משריפה דא"א להיות ביו"ט עצמו וכו' עיי"ש

אכן לענ"ד דברי מורו של הצל"ח נכונים דהא מבואר בש"ס שבועות דל"ג ודל"ד דר"ע סובר משביע עידי קנס פטור וע"כ דסובר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי עיי"ש דאי כממון דמי ודאי דלא גרע קנס מגורם לממון עיי"ש וא"כ שפיר הי' יכול למידק דהאי יום הראשון עיו"ט דאי ביו"ט איך מועיל ביטול כנ"ל. אכן ראיתי בס' מלא הרועים בסוגיא דגורם לממון אות ו' שכ' בהא דריה"ג דסובר התם ג"כ משביע עדי קנס פטור דיש לומר דטעמיה דפטור לאו משום דדהגל"מ לכמ"ד רק משום דגזירת הכ' הוא דלא מחייבין עדים רק בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה והתם לא משכחת לה יעיי"ש אבל באמת י"ל דס"ל בעלמא דהגל"מ כממון דמי וצ"ע. עוד כ' שם דלפי מ"ש הרשב"א בחי' שבועות (דף ל"ב ע"א) דקשיא הלכתא אהלכתא דאנן קיי"ל מאן דדאין דיני דגרמי ס"ל דהגל"מ כמ"ד ואנן קיי"ל לענין שבועת העדות במשביע ע"א ובמשביע עדי קנס דפטור אף דהוא גל"מ ש"מ דס"ל גל"מ לכמ"ד ותי' דוקא בשבועת העדות לאו כמ"ד משום דכתיב אם לא יגיד לא אמרתי אלא במקום שזה מגיד וזה מתחייב אבל גורם ל"א אבל בעלמא כמ"ד עיי"ש. ולפי"ז אין ראיה דר"ע ס"ל לאו כמ"ד די"ל דוקא לענין שבועה ס"ל לכמ"ד מטעם הרשב"א ודוק א"כ חוזר וניעור קושית הצרור החיים הנ"ל

לכן נלענ"ד בהקדם מה שהקשה הגאון פ"י בסיום דברי רש"י אלו שכתב ש"מ ס"ל וכו' אין ביעור חמץ אלא שריפה ויליף לה מנותר דאי השבתתו בכל דבר ס"ל לוקמיה ביו"ט ויבערנו בדבר אחר יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים עכ"ל וקשה הא רש"י עצמו לקמן (דמ"ו ע"א) במשנה דכיצד מפרישין חלה ובביצה (דכ"ז ע"ב) כתב בהא דאין קדשים טמאים מתבערים ביו"ט מגזה"כ דאפילו להאכילו לכלבים אסור דרחמנא אחשבה להבערתה דכיון דזהו ביעורו רחמנא אחשביה למלאכה וא"כ גם כאן דהתורה אמרה תשביתו ממילא דבמה שמשביתו אחשביה רחמנא מלאכה עיי"ש. אכן י"ל דהכא לא שייך לומר אחשבה להבערתה כיון דאי בעי אינו מבערו אלא מבטלו בלבו והרהור מותר בשבת וביו"ט וא"כ לא הקפידה תורה ולא חשיבא הבערתו להיות אב מלאכה בהשלכתו לים ומצאתי סברא זו גם בחי' ח"ס פסחים עיי"ש

אכן לכאורה ז"א דהא ר"ע מיירי ביו"ט ואז אינו יכול לבטלו דהא אינו ברשותו של אדם אכן אם נאמר דר"ע סובר כר"ש דדבר הגורם למכמ"ד ושפיר יוכל לבטל ביו"ט לכך מותר גם להשליך לים ולהאכיל לכלבים כנ"ל אלא ודאי דר"ע סובר דאין ביעור חמץ אלא שריפה וממילא מיושב הא דכתב רש"י מדלא נפקא ליה דהאי יום ראשון עיו"ט אלא משום דאסור להבעיר ביו"ט הכוונה הוא מדלא נפקא ליה לר"ע מדהא דאין יכול לבטלו ביו"ט אלא ודאי דסובר דבר הגורם למכמ"ד ויוכל לבטל גם ביו"ט כר"ש