תירוש ויצהר (שו"ת) רסח

קאלאמעא ושם הובא קונטריסי בענין זה. לכן אני נותן לפניו מהנאמר שם עם קצת הוספות

א) הנה בענין ישיבת א"י בזה"ז אי הוה מצוה מה"ת הנה הרמב"ן (בס' המצות מ"ד) כ' ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגים בה והיא דירת א"י וכו' הוא ממצות עשה שנצטוינו לשבת בה א"כ הוא מ"ע לדורות ואפי' בזה"ז זמן הגלות וכו' ולשון ספרי מעשה בריב"ב ור"מ בן חרש וכו' שהיו יוצאים חו"ל וזכרו את א"י וזקפו עיניהם זלגו דמעותיהן וכו' וקראו המקרא וירשת וישבת בה וכו' ואמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות עיי"ש ובהרמב"ן עה"ת (פ' אחרי) ע"פ ותטמא הארץ. והר"י דליאון במגילת אסתר שם דחה ראיות הספרי כי מפני שלא הי' בידם לקיים המקרא הזה שהי' הבית חרוב היו בוכין שאם הי' נוהג לאחר החורבן היו יכולין לחזור עיי"ש

ב) אכן ראיתי בספרי ראה (פיסקא פ') דמפורש שחזרו א"כ לא קשה על הרמב"ן ז"ל ואח"כ מצאתי שדחו דברי המג"א כן בס' עין זוכר מ"י אות ה' ובס' פאה"ש פ"א

ג) עוד הקשה הר"י דליאון על הרמב"ן מהא דא"ר יהודה בכתובות (דק"י ע"ב) העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנא' בבלה יבואו ושמה יהיו ואם היה מצוה זו בכל הזמנים איך יבוא נביא אחר משה לסתור דבריו עיי"ש. אכן ראיתי בסידור מדו"ז הגה"ק מו"ר יעב"ץ (חלק בית אל אות ו) שכ' ור' יהודה גופי' נמי לא אמרה אלא מבבל עיי"ש מילתא בטעמי' בארוכה ועיין בשל"ה (פ' לך) בהג"ה שכ' ג"כ דר"י לא אסר אלא לעלות מבבל לא"י משום דכ' בבלה יבואו אבל משאר ארצות מותר וכוונתו כעין תי' הראשונים בהא דלא חשיב בדרך הזה דהיינו דוקא בדרך הזה אין לילך למצרים עיין להר"א ממיץ בס' יראים (סי' ש"ג) ובסמ"ג ל"ת (רכ"ז) ובריקנטי (סי' תקע"ג) ובמרדכי יבמות (סי' ע"ב) ובהריב"א עה"ת פ' שופטים

ד) עוד יש לתרץ דלא קשה מר"י דהא רבים חולקים עליו והלכו מבבל לא"י כמו רב זירא מחסידי בבל (חולין דקכ"ב. שבת דמ"א) והוי משתמיט מר' יהודה למיסק לא"י עיין כתובות שם ובב"מ (דפ"ה) ברכות (דמ"ו) וברש"י כתובות (דמ"ד ע"ב) וכמו ר' ירמי' עיין כתובות (דע"ה ע"א) וכמו ר' חייא דנתכנה בשם ר"ח הבבלי (שבת ד"ם) עירובין (ד"פ) כתובות (ד"ה) כריתות (ד"ח ע"א) ועלה לא"י עיין סוכה (ד"כ) חולין (דפ"ו) זוה"ק וישב (דק"ץ) וכמו רחב"א דעלה מבבל לא"י עיין שבת (דק"ה) ב"ב (דק"ז) בכורות (די"ח) ועיין ברכות (דל"ח) חולין (דפ"ו) ירושלמי, מע"ש (פ"ה) וכמו רב חנינא עיין כתובות (דקי"ב) ובתנחומא (שלח) וכמו רב כהנא עיין ב"ק (דקי"ז) וכמו רבב"ח עיין יומא (ד"ט) ועיין סנהדרין (ד"ה) פסחים (דנ"א ע"א) וכמו ר"א בן פדת עיין כתובות (דקי"ב) ועיין ברכות (דט"ז) עירובין (דנ"ד) ועיין יומא (ד"ט) גיטין (י"ט) נדה (כ') סנהדרין (י"ז) ירושלמי ברכות (פ"ב) שקלים (פ"ב) ולמד מר"י בא"י כמבואר יבמות (כ"ה) תמורה (כ"ה) וכמו ר' אבא דאיתא (ברכות דכ"ד) דהוי משתמיט מר' יהודה למיסק לא"י ומצאנו שעלה (ביצה דל"ח) שבועות (דמ"ז) סנהדרין (די"ז) קידושין (דנ"ט) חולין (מ"ג) וכמו עולא עיין נדרים (דכ"ב) ור' ספרא בחולין (דק"י) ועוד רבים. ועיין בס' דרישת ציון בח' ש"צ (ד"ח)

ה) וראיתי בתו' כתובות (דק"י ע"ב) שהי' אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם עכ"ל. אכן עיין בשל"ה בשער האותיות (אות ק') שכ' דברי הר"ח הם דברי יחיד וגם לא מסתברא טעמי' וכו' ומש"כ דאין אנו יכולין ליזהר בהם זה אינו מובן דלמה אין יכולת ליזהר ומי הוא המונע ע"כ אין להשגיח בדבריו אלו עכ"ל. ועיין בשו"ת מהרי"ט (ח"ב סי' כ"ח) שכ' על הר"ח וז"ל ונ"ל שאינו מיסוד התוס' וכו' ומצות ישיבתה הוא אפי' בזה"ז בחורבנה כמש"כ הרמב"ן וכו' ומש"כ שיש כמה מצות וכו' תימה הוא שמי שירצה לקנות לו קרקע בא"י יוכל לקיים וכו' ומצאתי בשו"ת מהר"ם בר"ב (סי' קצ"ט) וכו' שמצאתי בהגהות מרדכי שם כלשון הזה כ' הר"ח דה"מ בימיהם שהי' שלום אבל עכשיו שהדרכים משובשים א"י לכופה וכו' הרי שהר"ח לא אמר אלא משום סכנת דרכים ומש"כ בתוס' דאין מצוה לדור בא"י הגהות תלמיד היא ולאו דסמכא עכ"ל ועיין בחי' מהרי"ט לכתובות שם

ו) וכבר פסקו כל הפוסקים כמשנה כתובות שם דכופין אותה לעלות אף בזה"ז ועיין בטוש"ע אהע"ז (סי' ע"ה) ובדרישה שם. וכן דעת שו"ת התשב"ץ (ח"ג ס' רפ"ח),. דמ"ע אף בזה"ז וכ"כ בספרו זוהר הרקיע (אות ע"ו) וכ"כ בנו בשו"ת הרשב"ש (סי' ב') ובשו"ת מבי"ט (ח"א סי' רמ"ה) ובס' חרדים מ"ע הת"ב (פ"א אות ט"ו) ובכנה"ג שם בשם שו"ת תומת ישרים (סי' ס"ו) וכ"כ בשו"ת מהריב"ל (ס"ג סי' מ"א) ובשו"ת מהר"ם גלאנטי (סי' ע"ד) ובשו"ת הראנ"ח (ח"ב סי' מ"ג) ובשו"ת מהר"ם אלשיך (סי' ל"ח) וכ"מ בשו"ת הרשד"ם חיו"ד (סי' ר"ג) אהע"ז (סי' רט"ו) ועיין בשו"ת תרומת הדשן (סי' פ"ח) ובשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' תנ"ד) ובח"ג (סי' ת"ח ת"ט) ועיין בשו"ת נוב"י (מה"ת חיו"ד סי' ר"ו) ובשו"ת ח"ס (יו"ד סי' רל"ד רל"ה) ובס' דורש לציון דרוש ג'

ז) ועיין בכל בו (סי' קכ"ז) שכ' ח"ל כ' הר"ם וששאלת להודיעך עיקר המצוה ההולך לא"י וכו' ואם מוחלין לו על כל עונותיו הכי מפורש בסוף כתובות ובלבד שיהי' פרוש מכאן ואילך ויזהר מכל מיני עון ויקיים כל המצות הנוהגות בארץ שאם יחטא יענש יותר מאם חטא בחו"ל כי ה' דורש אותה תמיד ועיני ה' בה והשגחתו תמיד ואינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין והוא ארץ איכלת יושביה וכו' לפי שהיא תקיא כל עוברי עבירה וכו' ואותם ההולכים לשם ורוצים לנהוג קלות ראש וכו' קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו את ארצי מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי אבל מי שהולך להתנהג בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו וכו' עכ"ל. וכ"כ בס' חרדים שם שמי שאינו מתקדש ומטהר שם מוטב שלא יעלה. ומה נעמו דברי הגה"צ מקאלאמעא שליט"א בס' מארד (ח"ג פ"ג כלל ח') בענין ההולכים לאה"ק ואוירא דא"י אין משכיל אותם ובהבל ימי חייהם אוי להם ואוי לנפשם מוטב להם להפיל פגריהם בחו"ל ובל יטמאו הארץ המקודשת. כי עליות אה"ק הוא רק לההולכים להוסיף אומץ בעבדות השי"ת לילה כיום יאיר להם בתורה ותפלה בסיגופים ותעניתים בגילה ורעדה על צער גלות השכינה וכבוד התורה אשר משופלת מטה מטה ד' ירחם. לאלה ניתנה הארץ להמשליכים חפצי התבל אחר גיום. אוהבים את ד' ושונאי רע. המה ראוים לעמוד בהיכל המלך לשרת בקודש והמה יזכו וישישו אתה משוש יהנו מזיו השכינה

ח) מכל דברי הכלבו הנ"ל נראה דדעתו כדעת הרמב"ן דהוא מ"ע בזה"ז. ועיי"ש עוד בכלבו שכ' וז"ל וששאלת למה לא הלכו גדולי ישראל לשם אשיבך דלא הוי מותר להו והיו צריכים להתבטל מלימודם ולשוט אחרי מזונותם ואמרו ז"ל מותר לצאת מא"י לחו"ל אחרי רבו ללמוד תורה כש"כ שאין לילך מרבו מחו"ל לא"י וכ"ש להתבטל מלימודו ולשוט אחר מזונותיו עכ"ל וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ו) ע"ש בארוכה ועיין בשו"ת ח"ס חאע"ז (סי' קל"ב) ובשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' רכ"ה)

ט) וראיתי בכנה"ג (יו"ד סי' רל"ט) הגה"מ (אות ל"ג) דכ' דהוא מצוה דרבנן מדלא מנאה הרמב"ם ז"ל במנין המצות וא"כ כל ספק שיסתפק בה לקולא ועיין בס' ארעא דרבנן (סי' רצ"ז) ובעין זוכר מ"י אות ה': י) והנה ראיתי בספר שערי צדק ש' משפטי הארץ (פי"א