תירוש ויצהר (שו"ת) רסו

בהן אין זו לא גזולה ולא שאולה דקנינהו בשינוי מעשה ושינוי השם ועוד משום תקנת השבים אינו צריך לסתור בנינו אלא יחזיר דמים וכו' וברש"י ד"ה לאבוה לאברהם אבינו ילידי ביתו שמנה עשר וג' מאות וברש"י ד"ה אלא דמי עצים דתקנת חכמים היא זו על המריש הגזול וכו' מפני תקנת השבים וכו' עיי"ש. רבים מהמפורשים כבר תמהו בזה. דמה שייכות לטענתה הא דהיה לאברהם אבינו שי"ח עבדים. וגם קשה על רש"י ז"ל דמקודם קאמר בגזל עצים וסיכך בהן דיש קנין שינוי ותקנת השבים. ואח"כ סיים בהא דאמר רב נחמן פעיתא היא משום תקנת השבים ולא כתב גם משום קנין שינוי. ופשוט י"ל דההיא סבתא אמרה תוכחה נגד הריש גלותא וכולהו רבנן שלא למדו מאאע"ה אשר מסר את נפשו עם שי"ח עבדים להציל את לוט. ועכ"ז אמר למלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון וכו' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וכו' והמה לקחו מעצים שלה לסוכתם. אכן לענינינו יש לפרש דאיתא בש"ס נדרים (דף ל"ב ע"א) אמר רבי אבוה א"ר אלעזר מפני מה נענש א"א ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו וכו' ור' יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנא' תן לי הנפש והרכוש קח לך וכו'. והנה בריש הגוזל בתרא ילפינן דהגוזל ומאכיל את בניו אם יש בעין צריכין להחזיר ואם לאו לא. מקרא דאשר גזל אם כעין שגזל שיש בעין יחזיר. ובתוס' ב"ק (דס"ה ע"ב) כ' דצריך תרי קראי הא דב"ה דהן ולא שינויהם והא דרבה דאשר גזל. דמקרא דרבה ילפינן אף שינוי החוזר לברייתו. אכן בריש הגוזל איתא דשינוי החוזר הוא דרבנן. א"כ למאי דילפינן דהגוזל ומאכיל את בניו וכו' מאשר גזל א"כ ל"ל קרא להא דשינוי קונה ואפשר דסובר דשינוי החוזר לברייתו הוא דרבנן או אליבא דמ"ד דשינוי לא קני. והנה לפי הלימוד דהגוזל ומאכיל דאם יש בעין חוזר א"כ הוצרך אאע"ה להחזיר הנפשות דכן השיב באמת בלעדי אשר אכלו הנערים היינו שכבר אינו בעין. והוא לקחם מגזלנים היינו מהמלכים לכן לא החזיר אבל הא דהי' בעין היה מחויב להחזיר. וכ"כ בספר כתנות אור פ' לך דטעם שהחזיר אאע"ה מה שהי' בעין ולא מה שאכלו כנ"ל דמה שאכלו הוא גזיה"כ והשיב את הגזילה וכו' כעין שגזל יחזיר ולא בהגוזל ומאכיל את בניו עיי"ש ועכצ"ל דנענש א"א מפני שעשה אנגרייא בת"ח. ולפי"ז אין לפרש הא דוירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות דאליעזר הוא דחושבניה הכי הוי כמבואר בנדרים שם. רק דבאמת עשה אנגרייא עם שי"ח ת"ח. אבל מ"ד דנענש שהחזיר הנפשות הוא סובר דרק אליעזר הוי דגימטריא שי"ח. וסובר כרבה דקרא אשר גזל דשינוי קונה א"כ הכל ניחא דההיא סבתא ידעה רק הא דיש היתר על הסוכה הגזולה משום דשינוי קונה ולסתור היתר זה אמרה דהי' לאבוה שי"ח עבדים. ולא כמ"ד דאליעזר גימטריא הכי הוי. א"כ הא דנענש א"א משום דעשה אנגרייא בת"ח. אבל הא דהחזיר הנפשות היה מן הדין דקרא דאשר גזל בא ללמד דאם ישנו בעין חוזר. א"כ אין ללמוד דשינוי החוזר לברייתו קונה. ובאמת בהא דעצים לסוכה דהיה שינוי החוזר לא קנה. לכן אמר רב נחמן פעיתא דא דאף לשיטתה שאין היתר מטעם שינוי אכתי יש עכ"פ היתר מטעם תקנת מריש ועיין מה שפי' בכונת הגמ' הזאת בס' נחלת יעקב פ' אמור

איברא דיש ליישב הא דלא כ' רש"י אח"כ בהא דר"נ משום שינוי רק משום תקנת השבים בלבד גם עפימש"כ בחידושי ח"ס לפ' לולב הגזול בד"ה איתתא דה"ל לאבוה וכו' דכל טענתה היתה לבטל ההיתר דתקנת מריש דדוקא סך עצים מה שאכלו שי"ח עבדים קשה להחזירו אבל בדבר מועט אין תקנת השבים עיי"ש דפח"ח א"כ לפי טענתה השיב ר"נ דיש תקנת מריש

ה) ובמק"א אמרתי לפרש עפ"י שהבאתי לעיל (סי' ל"ג) קושי' זקני המקנה (סי' ל"ה) דהיאך הועיל שליחות אאע"ה לאליעזר הלא קי"ל אין שליחות לעבד כש ס גיטין (כ"ג). והמקנה מתרץ שם דבעבד קי"ל יד עבד כיד רבו והרי הוא כגופו דרבו ואין בעבד שלו דין שליחות ותירצתי עפ"י דברי הפדר"א (פט"ז) דאברהם שיחררו לאליעזר והוי בר שליחות ע"ש

והנה גוף קושית זקני המקנה וגוף פי' שלי מצאתי שכבר אמורה עם הספר של כת קודמין בס' נחלת בנימין עה"ת ומחברו הי' גאון גדול בשנת ת"ם יעו"ש (מצוה פ"ה) אבל גוף דברי המקנה וגם כפלו בס' פנים יפות (פ' חיי שרה) הוא על הפוסקים דאין שליח עושה שליח ואברהם היא שלוחו של יצחק והוא עשה לאליעזר שליח. וע"ז תי' וכתבתי משום דעבדו הוי כו'. וכ' לחזק סברא זו דעפ"ז א"ש הרי אין שליחות לעבד ע"ש (לעיל סי' ל"ג) וא"כ דברי ליתא. וגוף דברי המקנה שהק' מדין אין שליח עושה שליח. ובע"כ מוכרחין אנו לתירוץ המקנה דעבדו כגופו ומיושב בזה התרי תמיהות שהק' המקנה

ו)וזה כמה אמרתי ליישב דברי הש"ס (סוכה ל"א) הנפלאים כחידה סתומה ואין פותר למו עפ"ד המקנה והמח"א הנ"ל. וז"ל הש"ס: ההיא סבתא דאתאי עמי' דר"נ א"ל ר"ג וכולהו רבנן בסוכה גזולה הוו יתבי צווחה ולא אשגח בה ר"נ אמרה לי' איתתא דהו"ל לאבוהא תנת מחה ותמני סרי עבדי צווחה קמייכו ולא אשגחיתו בה אמר להו ר"נ פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד ע"ש. ומי לא יתפלא על חידה כזו מכמה טעמים. הראשון וכי משוא פנים יש בדבר הנוגע בתורת ה' בעסק ממון ובעסק הנוגע למצותיו לשאת פנים בשביל שהיא בת עשירים גדולים מצוקי תבל. השנית דכל כוונתה לפרש"י שם הוא שהיא בת אאע"ה. וגם זה רק צחוק הוא אטו יחוס זה של אאע"ה הוא רק נוגע לה והלא גם הר"ג וכולהו רבנן הם מעוטרים בכתר תפארת הזה. השלישי פלא דמשמע דרק מחמת זה שהיא פעיתא לזה הוציא הדין דאין לה רק דמי עצים אבל אם לא היתה כעסנית הי' הדין להחזיר לה העצים גופייהו ודבר זה הוא תמוה דכי בשביל כך יהי' הדין מעוות לנגדה וכה"ג לא מצינו

אולם נ"ל דהנה מצינו גבי אאפ"ה שלא רצה ליקח מכל הרכוש אשר לקחו מהמלכים אשר רדפו אחריהם. והדבר טעמא בעי. וי"ל דהנה יש בזה שני דיעות דמפשטא דקרא משמע דרדף עם שי"ח עבדים. אכן בש"ס נדרים מ"ט אית דאמרי דהי' רק אליעזר לבד דמספר שמו כך והנה לדעת האומר דהי' רק אליעזר לבד י"ל דהא דלא רצה אאע"ה ליהנות מכל הרכוש משום דזה הי' נס שלא כדרך הטבע דאיש אחד ינצח כ"כ וקי"ל דאסור ליהנות ממעשה נסים עיין ש"ס תענית (כ"ד ע"א) וברש"י ד"ה אלא כאחד מעניי ישראל וש"ס נדרים (ריש דף נ') וזכורני דגם השל"ה כתב טעם זה. אבל להסוברים דהי' באמת שלש מאות ושמנה עשר עבדים וא"כ אין זה נס מפורסם כ"כ היוצא מגדר הטבע ועכצ"ל הטעם שלא רצה ליהנות מכל השלל דהוא מטעם גזל ועיין ש"ס חולין פ"ט דקרי לי' בשם גזל דאמרו שם קשה גזל הנאכל כו' שנאמר בלעדי אשר אכלו הנערים ע"ש. ולכאורה קשה דהרי הוי יאוש ושינוי רשות דהרי סתם גזל הוי יאוש בעלים וגם הי' שינוי רשות מעבדי א"א לאברהם ומה גזל איכא. ועכצ"ל דמעבד לרב שלו לא הוי שינוי רשות וכמ"ש המקנה והמח"א דכיון דיד עבד כיד רבו ממילא הוי כגופו דרבו ואין כאן ש"ר והוי גזל וא"ש שלא רצה לקחת מכל הרכוש

ומעתה אור זרוע על דברי הש"ס סוכה הנ"ל. דר"נ לא הי' חושש לקול זעקת האי סבתא דצווחא דר"ג ורבנן יתבי בסוכה גזולה דחשב יען דעבדיו הם היו הגוזלים ולזה לגבי דידי' הוי ש"ר ויאיש דסתם גזילה הוי יאוש בעלים ולא אשגח לקולה והאי סבתא פיה פתחה בחכמה לסלק מר"נ טעם זה והראתו לדעת דבעבד שלו לא הוי ש"ר דכגופו דמי ולזה רמזה לו דהי' לו לאברהם שי"ח