תירוש ויצהר (שו"ת) רסד

לווית חן פ' יתרו בשם פענח רזא שהק' למה הי' צריך כפיית ההר הא הי' תנאי אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וא"ל יחזור העולם לחו"ב. אכן להנ"ל ניחא דאף אם היו מקיימים בלי ציווי כהאבוה"ק הי' די לקיום העולם שלא יחזור לתהו ובהו והבן

ט) עוד י"ל דהם אמרו נעו"נ על מצות השכליות ולא על מצות השמעיות ואדרבה על אלו אמרו נשמע ואז נדע אם לעשותם. ולפ"ז מיושב דעל השמעיות הי' כפיית ההר והבן. ומיושב בזה קושית הרשב"א הא עד אחשורוש הי' להם טענת מודעה ולמה נענשו בגלות וחורבן. ולדברינו מיושב דהכפי' לא הי' אלא על מצות השמעיות. והשכליות קיימו ברצונם הטוב בלי כפי' והבן

י) השבת (פ"ח.) מכאן מודעא רבה לאורייתא. האחרונים הק' הא קי"ל תלוהו וזבין זב"ז ואיך יהי' זאת טענה מה שיאמרו אנוסים היינו. ועי' אפריון יתרו שתירץ דרבא לשיטתו דמחלק בין שדה סתם לשדה זו ואח"ז דחה תי' זה ורוצה לתרץ עפ"י המהרש"א בהא דנמנו וגמרו (בעירובין י"ג) משום דיותר קרוב לבוא לידי עבירה עיי"ש. וגם זה יש לדחות עפ"ד זקיני הרבי ר' שמעלקא מנ"ש. הובא בדמשק"א (בראשית קי"ח) דלהמ"ע מצרפין גם המחשבה א"כ הטוב יותר מהל"ת והבן. והנה באפריון שם ובהקדמת ב"א תי' בשם האלגזי משום דשכר מצוה בה"ע ליכא וגם זה יש לדחות ע"פ הרבה כללים בענין שכר מצוה בה"ע דבכמה אופנים יש שכר בה"ע. ועי' תי' הבית אפרים בהקדמתו לחאה"ע עפ"י הסברא דהשי"ת יודע מה שבלב עיי"ש

ולעד"נ דיל"ת עפ"י המובא בש"ע (חו"מ סי' ר"ה) דתלוהו לקנות לא אמרינן דהוי קני'. ועיין בס' באר יצחק (דט"ז ע"ב). ואפשר דגם זה הוי תלוהו לקנות התוה"ק. עי' מד"ר תרומה (פל"ג) מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה וכעין שכ' הקצה"ח (בחו"מ סי' ט') והובא בס' חתן סופר בסוגי' דשיעבודא דר"נ לענין חייבי חטאות עיי"ש. ויש לעיין בזה במה דאמרינן מללה"נ וזה שיטת רבא בר"ה (דכ"ח) והראשונים הקשו הא יש לו שכר וא"כ לה"נ עיין בהר"ן סוכה מה שתי'. ואנכי הסברתי ע"פ הסברא עם הא דקי"ל אין משמשין עמלק"פ. וא"כ י"ל דרבא לשיטתו שסובר מללה"נ שפיר אמר דמכאן מוד"ר לאורייתא כעין תי' האפריון דרבא לשיטתו בחילוק בין שדה סתם לשדה זו והבן. ועי' בחת"ס שבת פ"ח בקושי' המל"מ (פ"י מה' מכירה) ובס' ברכת משה סברות נפלאות, שוב ראיתי בס' עדות ביהוסף (דרוש ג') ועי' בס' מרגניתא דרב (פ' תולדות) ובדברי שאול (סוטה דל"ה) ובס' קרבן תודה (מגילה ד"ז) דפח"ת

ובקושית הרשב"א שבת הא עד אחשורוש שפיר הי' להם טענת מודעה. י"ל לכאו' דבאמת מק' המפור' נימא תלוהו וזבין כו' ותי' האלגזי משום, דלמחר לקבל שכרם ושכר מצוה בה"ע ליכא. והנה זאת ניחא בגלות בבל. אבל בא"י קי"ל דיש שכר מצוה בה"ע וא"כ כל עוד שהיו בא"י לא יכלו לטעון טענת אונס דהא הוי תלוהו וזבין והבן

ועוד יל"ת בהק' קושית התוס' הא אמרו נו"נ. אכן בתנחומא (פ' נח פ"ג) תי' דזאת הי' על תושב"כ. ועי' בהריב"א עה"ת יתרו. וא"כ שפיר בתושב"כ לא היו אנוסים אף קודם אחשורוש והבן. גם י"ל בקו' הרשב"א דמה ששמעו מפי הגבורה קיבלו ברצון

יא) שבת (פ"ח ע"א) מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' מכאן מודעא רבה לאורייתא. בתוס' שם ד"ה כפה הקשו מש"ס ע"ז (ד"ב ע"ב) בטענת העכו"ם כלום כפית עלינו ההר כגיגית הלא גם אם הי' כופה עליהם ה להם טענת מודעה שהיו אנוסים עיי"ש

ולעד"נ ליישב ע"ד החידוד דהנה בשו"ת מהרד"ך (הובא בפרשת דרכים ד' כ"ב ובס' עטרת זקנים למהר"ל קאנציגער ובס' זכרון יצחק יתרו ובשא"ס) הק' דאיך יש לישראל טענת מודעא רבה והא איתא (נדרים דכ"ז ע"ב) נודרין להרגין ושם (דכ"ח ע"א) דדווקא באומר בלבו היום ואע"ג דדברים שבלב אינם דברים לגבי אונסא שאני עיי"ש. א"כ גם ישראל הי' להם לבטל בלבם. ותי' שם דדווקא בבנ"א שאין יודעין מחשבות שבלב אז אמרינן דצריך לבטל התנאי בלב כי הלא המכריחו אינו יודע מה שבלבו לא כן הקב"ה היודע מחשבות שבלב א"כ לא הי' מקום לבטל האונס בלב ושפיר היו ישראל אנוסים גם על המחשבה ויש להם טענת מודעא רבה עיי"ש

והנה קי"ל גבי ישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וגבי עכו"ם מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה (עיין בתד"א פ"ז ובירושלמי פ"א דפיאה) ועיין במדרש תהלים מ"ל דילפינן זאת מלבן דכתיב ארמי אובד אבי והיינו במחשבה. ויש לומר הטעם משום דעכו"ם אינם מאמינים שהקב"ה יודע מחשבות ולכך אצלם העונש על המחשבה ומחשבתם לטוב אין השי"ת מצרף כיון דלשיטתם אין השי"ת יודע מחשבות. וידוע דעת המתפקרים ר"ל האומרים שאין הקב"ה יודע מחשבות ועיין במד"ר בשלח פכ"ו. וא"כ אם הי' כפי' גבי עכו"ם לא הי' להם טענת מודעא דהי' להם לבטל בלב דלשיטתם אין הקב"ה יודע מחשבתם ולא היו אנוסים גם על המחשבה והבן

יב) עוד יש ליישב קושית התוס' דאם הי' כפי' לעכו"ם לא הי' להם עוד טענת מודעה ע"פ קושית שו"ת מהרד"ך דהי' להם לבטל בלב ואף דדברים שבלב אינם דברים מ"מ במקום אונס מועיל. אכן נלענ"ד כיון שישראל אמרו מקודם נעשה ונשמע דמורה היפך ממה שבלבם דמה שאמרו נעו"נ מורה שקיבלו ברצון א"כ לא הי' מועיל הביטול בלב וא"כ זאת דווקא גבי ישראל אבל בעכו"ם אם הי' כפי' אצלם לא הי' להם טענת אונס דהי' להם לבטל בלב דהא הם לא אמרו נעו"נ והבן

יג) שבת (פ"ח ע"א) תוס' ד"ה כפה הקשו הא גם העכו"ם היו יכולין לטעון טענת אונס. ולענ"ד י"ל עפ"י קושית המפור' איך היו ישראל יכולים לטעון טענת אונס הא קי"ל תלוהו וזבין זביני' זבינא. וראיתי בהק' שו"ת בית אפרים שתי' משום דשכר מצוה בה"ע ליכא. והנה איתא בנחלת יעקב ואתחנן דבא"י שהיא תחת השי"ת יש שכר בה"ע ודווקא בחו"ל דהוא תחת המזלות שכ"מ בה"ע ליכא וכ"כ בס' מרגניתא דרב תבא. ופירשתי בזה בפ' יתרו גבי מצות כאו"א למען יאריכון ימיך על האדמה כו'. וכן כ' למען ירבו ימיכם כו' על האדמה היינו בא"י שיש שכר בה"ע. ואיתא בחז"ל דלעתיד יתקדש כל חו"ל בקדושת א"י. עיין בס' נועם מגדים האזינו. וא"כ לו היו העכו"ם ג"כ מקבלים התורה הי' הכל א"י וממילא הי' שכר בה"ע ולא הי' טענת אונס דהא תלוהו וזבין כו' ודו"ק: הנני ידידך ש"ב

סימן קיג

בשם ה' י"א אלול תרנ"ג פלונסק

לכ' י"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' חיים שי' ברלין אבד"ק קאברין

א) מכתב גי"ה האיר מול עבר פני. ואשר העיר בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל (סופ"ב דמס' סוכה) שכתב וז"ל: וירידת הגשמים בתחילת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון עכ"ל. וכ"ג התפלא ע"ז דמ"ש בתחלת הסוכות דוקא הא בכל ימי הסוכות אמרו כן במשנה שם משלו משל וכו' לעבד שמזג כוס לרבו וכו' ומנ"ל להרמב"ם לומר דזה הוא בתחילת הסוכות דייקא וראיתי מש"כ בזה בשו"ת ויחי יעקב חאו"ח סי' ל"ו

ולדעתי י"ל ע"ד שכ' בס' בכורי יעקב בשה ס' ח"ה