תירוש ויצהר (שו"ת) רסג

של תשובה וכו' אלקיכם לא נאמר וכו' והש"י א' ואשר הרעותי (ברכות דל"ב) לזאת עשה תחבולה זו מאהבתו לישראל וכפה וכו' להיות מודעא וכו' זת"ד. ובחידושי עה"ת בפ' יתרו הארכתי בזה. ומלחושתי ל"ע אביא בזה רק דברים אחדים

ב) בפ' יתרו. בפיוט ליום ב' דשבועות. קולות וברקים שמענו בתחתית ההר. יוצר אור בעמו בחר. עיין בס' ידות אפרים יתרו מש"כ בזה. וי"ל ע"ד קושית התוס' (שבת דפ"ח) למה כפה עליהם וכו' הא אמרו נעונ"נ. ותי' שמא יחזרו כשיראו האש הגדולה א"כ עשה הקב"ה פעולה שישארו מקורבים מפני שבחר בהם. והוא עדש"כ רש"י (בקידושין ד"ע) אמר רבה בר"ה זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים וכו' וברש"י שם בישראל כתיב והייתי להם לאלקים אעפ"י וכו' ומתוך שאני מקרבן וכו'. וכן כאן והבן

ויש להמתיק גם הסיום שדייק לומר יוצר אור. ע"ד שכ' בתנחומא (נח) דאף דאמרו נעו"נ היינו על תושב"כ והכפי' על תורה שבע"פ. ועיין בס' רמ"צ (דע"ו ע"ב) בפי' במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי דנקרא אור וזה יוצר אור והבן

ג)ובתהלים (קמ"ד) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגו'. והנה בבאר מים חיים (בהר) הק' דלמה לא חזר הכתוב לומר חוקיו ומשפטיו בל ידעום. כאשר פתח לומר חוקיו ומשפטיו לישראל עיי"ש. וי"ל עפ"י שראיתי בס' דברי שלמה (פ' במדבר) לפרש המשנה (באבות פ"ג) חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה. ולכאורה הוא דברים כפולים ומה באו להוסיף באמרם שנית שניתן להם וכו'. וכ' עפ"י הזוה"ק (בלק ד' קצ"ג) הקב"ה עביד כל טצדקי שלא יקבלו או"ה את התורה ותשאר לב"י וכו'. וא"ל תבעי אורייתא דילי אמרו מה כתיב בה א"ל לא תרצח וכו'. לאסיא דהו"ל מנא מליא סמא דחיי בעי' למיהב לברי' ההוא סמא דחיי. אמר עבדין בישין אית בביתי אי ינדעון דאנא יהיב לברי סמא דחיי יקטלון לי'. מה עביד נטיל זעיר מסמא דמותא ושוי אפומיה דמנא. קרא לעבדי' א"ל תבעי לההוא סמא וכו'. אבל לברי' אמר דהוא סמא דחיי למען אשר יקבל האי סמא. וזאת כוונת המשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה וא"ת מה החביבות הרי אנו רואין שגם לאו"ה רצה ליתן את התורה כנאמר הופיע מהר פארן וגו'. ועל זה אמר חיבה יתרה אנו רואין ממה שנודעת להם שניתן להם כלי חמדה שהוא סמא דחיי למען יקבלוהו עיי"ש דבריו המתוקים. וא"כ שפיר ניחא דהא איתא בפ' אחרי י"ח את חוקותי תשמרו. ופרש"י דברים שהם גזירות מלך שיצה"ר משיב עליהן למה לנו לשומרן ואוה"ע משיבין עליהם וכו' עיי"ש מהתו"כ. הרי דחוקים הוא מה שאו"ה משיבים עליהם. וא"כ כאשר הראה להם השי"ת החוקים הנמצאים בתורה זאת עשה שלא יקבלו אותה. ולזאת נאמר חוקיו ומשפטיו לישראל היינו שלהם הראה המשפטים היינו המצוות, השכליות אשר משכל האנושי לקיים ולזאת קבלו אותם אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום רק החוקים ולזאת לא קיבלו התורה אבל באמת החוקים הראה להם למען לא ירצו לקבל תוה"ק והבן. ועיין בס' בית לוי יתרו ובס' שפת אמת משפטים תרמ"ט וכל הענין בפי' מגיד דבריו וגו' יש לכוון במכילתא יתרו למתן תורה (סוף פ"א) וכן הוא אומר אני ד' דובר צדק ומגיד משרים עיי"ש. וכעין זה נ"ל לפרש בפ' ואתחנן (ד' ט') אשר חלק ד' א' וגו' ופרש"י להאיר עיי"ש. ולדברינו היינו שחלק להם בזה שלא כפה אותם בהר כגיגית ולא הראה להם מתיקות התורה והבן

ד) הנה ראיתי בס' לוית חן ואור יקרות פ' יתרו שהקשה למה הי' צריך כפיית ההר הא בל"ז יוכרחו לקבל דהא תנאי הי' אם יקבלו את התורה מוטב וא"ל אחזיר את העולם לתו"ב. עיין ריש ע"ז. ואפשר לענ"ד ע"פ המדרש תנחומא (נח) דהכפי' הי' על תושבע"פ וא"כ אפשר לומר דאם היו מקיימים רק תושב"כ ג"כ הי' קיום התנאי ולא הי' חוזר העולם לתו"ב והבן

ה) יתרו (י"ט י"ז) ויתיצבו בתחתית ההר. בש"ס שבת (פ"ח ע"א) מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ובתוס' הק' הא אמרו נו"נ. ולענ"ד אפשר לומר שהם קיבלו עליהם רק מה שישמעו מפי ד' כמו שאמרו כל אשר דבר ד' נו"נ והיינו ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהי' לך אשר מפי הגבורה שמענו., אכן על כל התרי"ג מצות הי' צריכין לכפיית ההר וכעין שאיתא בתנחומא נח דעל תושבע"פ הי' צריכין לכפיית ההר. ועיין בס' זכרון יעקב יתרו בפי' דברי המגיד אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו היינו מנין תור"ה תרי"א מצות ששמעו מפי משה כי הי' די לנו בב' מצות ששמענו מפי השי"ת בעצמו. ויל"פ ע"ד דאיתא בפתיחה לס' והי' ברכה דלכך בקידוש השם כל בנ"י מוכנים יען ששמעו מפי הגבורה וא"כ חזינן דגם בלא כפיית ההר היו מקיימים והבן. אכן במד"ר נשא (פל"ו) בפיהם דיברו ובשפתם כיזבו ע"ש שלא הי' בלב שלם ויש לדבר בזה

ו) בילקוט בשעה שקבלו ישראל את התורה וכו' מפני מה נתקרבו אלו יותר. יל"פ דטענתם הי' למה לישראל כפה השי"ת ההר כגיגית. אכן התי' הוא משום דאמרו מקודם נעשה ונשמע. ועיין משל נפלא בס' ברכת השיר במאמר חד גדיא. למוכר חפץ ולוקח ערבון ואח"כ חוזר הקונה אז המוכר מבקש סוחר אחר ועכ"ז אינו מחזיר הערבון כי באם לא ימצא קונה אחר אז יכוף אותו שיחזיק בקנין עיי"ש

והנה איתא בתוס' (שבת דפ"ח) דאף דמקודם אמרו נעשה ונשמע עכ"ז אולי יחזרו כשיראו האש הגדולה לזאת כפה אותם השי"ת וזאת היא מצד יחוס האבות דשרשם טוב ולכך באמת כ"ז שלא ראו האש הגדולה אמרו נעו"נ וזאת היא שהביא אח"כ לקרב אותם. אכן אוה"ע לא רצו בלי כפי' לומר נעו"נ מצד דשרשם רע ולכך לא זכו אח"כ לכוף אותם והבן

ז) עוד יל"פ ע"פ מה שכתבתי במק"א דענין הכפי' הי' על מצות השמעיות אבל נעשה אמרו על השכליות וא"כ ניחא דעכו"ם לא נתקרבו כמוהם לכוף אותם דהא הם לא רצו גם במצות השכליות כמבואר לחז"ל שבני עשו אמרו שאינם רוצים לקבל עליהם לא תרצח ובני ישמעאל לא רצו בלא תנאף ועיין בדברי חיים לשבועות (דס"ט ע"א). והנה זאת הוא מצד דאין שורשם טוב כמבואר דעת הרמב"ם בשמונה פרקים והובא בדברי שאול רות (דקע"ז ע"ב) דבמצות השכליות המתאוה לעבור נפשו רעה בשורשו. וזאת כוונת חז"ל שם בילקוט אתם אין לכם יוחסין ודו"ק. וראיתי בס' באר יצחק (די"ג ע"ב) דהם רצו גוף המצות והכפי' הי' על הגדרים וסייגים עיי"ש

ח)יתרו (י"ט י"ז) ויתיצבו בתחתית ההר. בשבת (דפ"ח) שכפה וכו' התוס' מק' הא אמרו נו"נ ואפשר לומר דהם נתרצו לקיים כל המצות בלא ציווי רק שיהיו אינם מצווים ועושים כאבוה"ק שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה ולכוונה זאת הקדימו נעשה לנשמע וכאשר בא משה רבע"ה בשם ה' ואמר להם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים אז קיבלו ע"ע לעבוד את השי"ת מרצונם, הטוב. וכאשר פירשתי בהגש"פ אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו ולכאורה צ"ב דמה זאת מעלה לנו בלי נתינת התורה. אכן י"ל דהם היו מקיימים בעצמם בשכלם שהשיגו כל התורה והמצות כהאבות הק'. ועיין בדרוש לסיום התורה בסו"ס דברי שאול. וא"כ השי"ת רצה שיקיימו מצד מצווים ועושים דגדול יותר. ולכוונה זאת הי' כפיית ההר. ועיין בס' קרני ראם תרומה ועיין במדבר קדמות (ערך ג') גדול המצווה ועושה. ובזה מיושב קושית הס'