תירוש ויצהר (שו"ת) רסא

במתניתין שם ואיך לא נאמר דמותר מחצי חודש ולמעלה דהוא רק לסימנא. ושומר מצוה לא ידע דבר רע וכ"כ באמת הגאון ר"ש קלוגער ז"ל בסו"ס נדרי זריזין ח"ב בקונטרס יוסף דעת סי' מ"ט דמי שלא קיים פו"ר מותר לישא והוכיח כן מאבל עיי"ש

אכן אמרתי דאין ראי' מאבל דהוא משום איסורא. א"כ בלא קיים פו"ר מותר. אבל בהא דהוא משום סימן רע אין חילוק וכאשר לזה רמז בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ה לענין נשואין בימים האלו אף שיהי' הרבה צדדים להקל כי חמירא סכנתא מאיסורא הרי דבמקום סכנה אין להתיר גם שאסור לישא נשים עד ט"ב זה רק אם קיים פו"ר אבל אם לא קיים מותר ומה שנהגו לאסור גם אם לא קיים זה מטעם דלא ניחא לי דאין נושאין גם בלא קיים פו"ר. אבל אם נאמר כדברינו דליכא סימן רע ח"ו רק דבמילוי לבנה איכא סימן טוב לפ"ז בודאי בלא קיים פ"ו צריך להיות מותר. ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שנ"ה שפסק דאין לעכב הנשואין. ויש להאריך בזה. יורני חוו"ד בזה

ג) כן יורני חו"ד בענין קדושין בלילה שהובא בבאר היטב אהע"ז סי' כ"ו. והארכתי בזה. אך טרדותי מרובים ולא אוכל להאריך. וקצת ארשום בקצרה. בענין הרמב"ם פ"י מה' אישות דאין נושאין בע"ש ולא בא' בשבת שמא ישחוט בן עוף. וה"ה שם כ' דעכשיו נהגו בששי דצ"ע שלא כ' דנהגו גם בא'. וכן צ"ע בש"ע אהע"ז סי' ס"ד ס"ג שכ' דפשיט המנהג לישא בע"ש ולא הזכיר מיום א'. ועיין בשו"ת הרמ"א סי' קכ"ד שאין נושאין ביום א' כחוקות עכו"ם. אכן י"ל עפמש"כ זקיני המקנה באהע"ז שם דלאו דוקא א' בשבת אלא הכונה על מוש"ק דעל א' בשבת ליכא חשש שמא ישחוט בן עוף כדאיתא בש"ס כתובות ד"ה יום עיוה"כ ביום א' עיי"ש. גם בכתובות (ד"ג) דמק' הגמ' ותנשא ביום א' עיי"ש. א"כ ניחא דביום א' מותר רק במוש"ק אסור. ובמוש"ק באמת המנהג דאין נושאין. ולפ"ז משמע דדוקא במוש"ק אסור משום שמא ישחוט בן עוף אבל בלילה אחרת מותר. עוד הארכתי בזה הרבה. וע"ז השיב לי הרה"ג הנ"ל

ד) הביא כ"ת קושיית המקנה בחידושיו לאה"ע סי' ס"ד על מ"ש הרמ"א באו"ח סי' תקנ"א ונוהגין להחמיר שלא לישא נשים מי"ז בתמוז ואילך תיפוק לי' שהוא לאחר חצי חודש וכבר כתב המח' ביו"ד סי' קע"ט דנהגו שלא לישא רק במילוי הלבנה עיי"ש. וכ"ת האריך בזה לומר דהא דאין נושאין נשים רק במילוי הלבנה הוא לסימן טוב אבל אין זה סימן רע. והביא דברי הר"ן סנהדרין ס"פ ד"מ ודברי הלבוש ביו"ד סי' קע"ט ס"ב א"כ י"ל דלאחר י"ז בתמוז הוה סימן רע וחמיר טפי. ולפ"ז י"ל דבלא קיים פו"ר מותר כמו שכתב הר"ת בביצה (דל"ו) לענין שבת ומכ"ש לענין דחצי חודש ומעלה דהוא רק לסימנא ושומר מצוה לא ידע דבר רע. ומ"ש המג"א בסי' תקנ"א סק"ח דמה דאסור לישא נשים עד ט"ב זה רק אם קיים מצות פו"ר ומה שנהגו לאסור אף אם לא קיים הוא משום דלא מסמני מלתא לישא בימים האלו וא"כ אם נימא דבחסרון ליכא סימן רע ומה שמקפידין למילוי הלבנה הוא רק משום סימנא טבא א"כ אם לא קיים מצות פו"ר מותר והביא כ"ת שכ"כ הגאון ר"ש קלוגר ז"ל

הנה מה דפשיטא לי' דאי משום סימנא טבא לחוד א"כ בלא קיים מצות פו"ר אין צריך להמתין. זה ליתא. דהא בכתובות (דף ה') יהיב טעמא בברייתא דבתולה נשאת בד' ונבעלת בה' משום ברכה והרי מתעכב ממילא פו"ר איזה ימים דסתמא מיירי אפילו במי שלא קיים פו"ר. ומ"ש כ"ת דחסרון הלבנה לא הוה סי' רע יעיין מה שציין הגר"א ז"ל שם על דברי התקוני הזוהר תקון ס"ט ושם איתא מאן דאתיליד בזימנא דאיהי חסירה וכו' חסר בכלא איהו עניא מסכנא וכו' עיי"ש

ובגוף קושיית המקנה לא אדע למה הקשה מהא דכתב הרמ"א בשלילה שלא לעשות נשואין מי"ז בתמוז ואילך עדיפא הו"ל להקשות ממ"ש הרמ"א להדיא בסי' תצ"ג דמותר לישא אחר ל"ג בעומר. אלא דלק"מ דהא כתבו התוס' כתובות שם דאי טעמא משום ברכה אם אינו חפץ בברכה ולא מקפיד ע"ז לא מקרי עבריינא משא"כ אם הוא משום שקבוע עיי"ש וה"ה אם המנהג מצד אבילות של רבים ודאי דמי שעובר ע"ז מקרי עבריינא. אבל מחמת חסרון הלבנה מאן דלא קפיד עלה לא מקרי עבריינא ואף דבאבילות דיחיד מקלינן למי שלא קיים פו"ר מ"מ אבילות דרבים אף שהיא אבילות ישינה חמיר טפי בכמה ענינים מאבל וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בתורת האדם ענין אבילות בדיני תכבוסת ויעוין בתוס' יבמות (מ"ב ע"ב) בדבר של פירסום חמיר טפי שיאמרו שאין מתאבלין על ירושלים ואף שהוא במקום ביטול מצוה אפשר שסמכו ע"ז שאמרו בגמ' ב"ב (ס' ע"ב) בדין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים אלא הנח להם לישראל וכו' ולכך אי פריש משום אבילות דחורבן ביהמ"ק בימים שצריך להתאבל לא מקרי מבטל מצוה. ומזה הטעם נ"ל הא דאיתא בסימן תצ"ג לענין ימי העומר דאם עבר וכנס אין קונסין אותו ובימי האבילות דירושלים לא כתבו כן, ש"מ דקונסין אותו וא"כ משמע דחמיר טפי הך מנהגא ואפשר לומר שהוא מטעם סמך בגמ' הנ"ל ובאמת לא ידענא מ"ש דלכך נהגו שלא לישא אפילו מי שלא קיים פו"ר משום דלא מסמנא מילתא דהתינח קודם ט"ב שהוא זמן פורעניות וקטב מרירי שולט בהן כדאיתא במדרש וכתב בס"ח הובא במג"א סי' תקנ"א דאין לברך שהחיינו בבין המצרים משום שהזמן הוא זמן של פורעניות אבל בימי העומר דלאו הזמן הוא הגורם דהא מברכין שהחיינו אלא שנהגו לנהוג אבילות לזכר תלמידי ר"ע ולמה אין נושאין אפילו מי שלא קיים פו"ר וע"כ דמטעמא דאבילות דרבים לחוד נהגו כך והעמידו המנהג אפילו במקום מצוה לפרסומי מלתא. מיהא היכא דעבר ונשא אין קונסין אותו דלא חמיר כ"כ כאבילות דירושלים אי עבר אמנהגא מקרי עבריינא מ"מ הא ודאי דהך מנהגא דנשואין במילוי הלבנה מאן דלא חש להא לא מיקרי עבריינא

ומלבד זה הדבר פשוט שהמנהג הזה לא נתפשט במדינת פולין מעולם דהא כתב הרמ"א באו"ח סי' תקע"ג מי שיש לו נשואין בחנוכה עיי"ש ומ"ש הב"ח שם הובא בט"ז דלכך לא כתב הרמ"א דבכ"ח בכסליו מתענה החתן משום דאין רגילות לעשות נשואין בסוף חודש מ"מ מדכתב הרמ"א דבחנוכה אין מתענה ש"מ שלא הי' מנהג קבוע שלא לעשות נשואין בסוף חודש וגם כו"ע נושאין בל"ג בעומר ועיי"ש במג"א בסי' תקע"ג שכתב דבאסרו חג אין מתענה מכ"ז מוכח דמה שאנו רואין במדינתינו דרובא לא קפדי בהכי הוא מנהג קדום וכיון דדשו בה רבים לית לן בה ואפשר משום שעושין סימנין אחרים שמעמידין החופה תחת כוכבי השמים לסימן הריבוי לא משגחינן מה שהלבנה מורה על חיסור. וידענא כי כ"ת כתב עתה בענין הזה ובקש לשמוע חות דעתי בענינא דעסיק בי' לעשות נשואי בתו ת' בחצי חודש השני של חודש זה לכן אמינא מה שעלה בדעתי דאפילו למאן דקפדי אהא מ"מ בחודש אדר אין להקפיד לפי מ"ש הירושלמי והביאוהו הפוסקים למאן דנפיק לאורחא קרי מגילתא מר"ח דכתיב והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט וא"כ מפרש הירושלמי שכל החדש נהפך לשמחה לישראל וצריך לומר דהא דאין קורין ג"כ אח"כ הוא משום דכתיב ולא יעבור אבל לענין מה שנהפך להם מיגון לשמחה קאי אכל החודש כולו וא"כ כל מה שבחודש הזה מורה על הרעה נהפך להם לשמחה ולטובה