תירוש ויצהר (שו"ת) רנו

אמרינן בש"ס הנ"ל דרבי בעלמא ס"ל דדרשינן כללי ופרטי. והכא שאני דהוו תרי כללי הסמוכים זל"ז. ולשיטת הספרי לא הוי סמוכים להדדי. דהכלל השני בפ' בא ואמאי סובר רבי דממעטינן רק שטרות הלוא באין סמוכים גם רבי דורש כללי ופרטי עיי"ש

ובאמת לדברינו ניחא דהריט"א שפיר מקשה לשיטתו שם דדוקא כלל ופרט המרוחקים לא דרשינן אבל כלל ופרט וכלל המרוחקין שפיר דרשינן עיי"ש שהאריך בזה ליישב קושיתו הראשונה בדוחק. אבל לשיטתנו דגם כלל ופרט וכלל לא דרשינן במרוחקים וכאשר מפורש יוצא מקושית התוס' בפסחים שם ובב"ק שם בהא דבהמתך דדברות הראשונות כלל שור וחמור פרט בהמתך דדברות האחרונות חזר וכלל שהקשו ע"ז הא הוי מרוחקים עיי"ש בתוס'. והא דרבנן דרשי כאן כלל ופרט וכלל הוא כאשר אמרנו או דהם סברי כשיטת ראב"א במנחות דאף בתרי עניני דנין או כשיטת רש"י דבחד ענינא אף בתרי פרשיות דנין כנ"ל. א"כ לא קשה מידי לרבי שדרש רבויי ומיעוטי דהא איתא בש"ס ב"ק (דפ"ה ע"א) רבי אומר כויה נאמרה תחילה בן עזאי אומר חבורה נאמרה תחילה במאי קמיפלגי כו' בכלל ופרט המרוחקים זמ"ז קמיפלגי רבי סובר אין דנין אותם בכו"פ עיי"ש. הרי דרבי לשיטתו שסובר דאף בחד ענינא וחדא פרשה לא דיינינן כלל ופרט המרוחקים וע"כ לא יוכל לדרוש רק ופדויו מבן חודש תפדה ריבוי בערכך כסף מיעוט ודו"ק. ועי' בספרי שו"ת בית יחזקאל סי' י"ב ובסו"ס אהל אברהם

ו) וכ' בשו"ת השיב משה (שאלה נ"ה) וז"ל: נשאלתי אם באנקי קיר"ה דין מעות יש לו או דין שטרות יש לו לענין שבועה ודין שומרים ופדיון בכור כי הם שט"ח על הקיר"ה. והשבתי כי מב"ק (דף י"א ע"א) שם בתוס' מבואר דבגזלן דכתיב אשר גזל ודרשינן כעין שגזל לא אמרינן בי' שוה כסף ככסף וצריך להחזיר או הכלי או דמים ע"כ. ויש להבין למה הוי דמים יותר כעין שגזל משאר שוה כסף דאינהו נמי דמים שוה וע"כ צ"ל דבעד מעות יכול לקנות הכל לכך הוי כעין שגזל דהרי יכול לקנות בהם כלי כמות שהיתה אבל שוה כסף הרי לא יכול לקנות בהם רק צריך למכור ולקנות בדמיהן וז"ב. וא"כ לפי"ז באנקי קיר"ה וכדומה שיכול לקנות הכל בהן כמו בעד מעות הוי כעין שגזל לענין זה וז"ב. וא"כ ק"ו הדברים אם בענין כזה דאף מטלטלים לא הוויין גופן ממון לענין זה דמ"מ לא הוי כעין שגזל הוויין הנך באנקי גופן ממון. מכש"כ לענין אונאה ושמירה ושבועה ופדיון בכור אדם במטלטלין הוויין גופן ממון דוודאי הוויין הבאנקי הנ"ל גופן ממון כנ"ל ברור. וכן הוא נכון מצד הסברא דכיון שיכול לקנות בהן הכל הוויין גופן ממון כנ"ל ברור לדעתי בס"ד עכ"ל

ז) אכן י"ל ג"כ דפדה"ב בשטרי הממשלה מסתברא דמטבע גמורה חשובה במדינתה דאפי' מוכ"ז דינו כחפץ וקונין וכ"ש הני דיוצא בהוצאה דדדמ"ד ושאני שטר דאין גופו ממון משום דהחיוב הוא בלעדו ואינו אלא לראי' משא"כ האי דאין שום חיוב בלעדו ומקרי שפיר אין גופו ממון עו"נ דהני הוי שטר פקדון בקופת אוצר הממשלה והקופה מחויבת להחליפן על מטבעות בכ"מ ובכ"ז במלואה תמיד ובזה שמוסר לו שט"ז נקנה הפקדון בכ"מ שהוא כמוכ"ז ואין לחוש שמא נחסר מהאוצר ואינו מספיק לכולם דאוקמינן אחזקתי' ולע"ע קמא קמא גבי מהקופה במלואה ואפשר לומר דריעותא בשטרות הוא רק משום שאפשר שלא יוגבה רק ע"י כפי' ובמקרקע משא"כ דמשתלמין במטבע מצלצלת בכ"ז שירצה ואפ"ת דה"ל ספיקא דדינא הא קי"ל בדיעבד הממע"ה: ויש לעיין בפדיון בשטרו אי מהני לאחר שיגבנו הכהן די"ל דאפי' לשמואל (בכורות מ"ט) מהני עכ"פ בסתם ובכתובות (ק"ב) אמר עולא בכת"י ד"ת פדוי לכשיתן אלא גזירה משום שטרות ופירש"י משום שטרות אחרים (ובבכורות נ"א) פי' קמא אטו לא יתן עכ"פ משמע דכ"י שאני משטרות דל"ק רק אשטרות. וצ"ל דה"ט משום דאינו ידוע אם יגבה ומ"מ כשגבה ממון י"ל דמהני ול"ש בהו גזירה דהא חזי דל"מ כ"ז שלא גבה משא"כ בשט"ח דידי' יסברו דלא נתן לזמ"פ משום מנ"ט הוא דל"מ ולפ"ז בשטרי הממשלה ודאי כבר הוציאם הכהן וה"ל חליפי השטר והא שוי' לי' ה"ס. אך בקנה בהם קרקע או שילם בהם חוב צ"ע. ומ"מ כיון שהוציאם מעתה ה"ל מלוה ואפ"ת דאין פודין במלוה כמו בקדושין ומכר מ"מ בכה"ג י"ל כיון ששילם מעצמו וקנה קרקע הרי הנאה זו שוי' לי' ה"ס עי' קידושין (מ"ז) תוד"ה לעולם וכו' משא"כ בשטר דאפשר שיעני הלוה ולא יגבה לעולם משא"כ בזה אף דיכול נשלם בשטרות הממשלה מ"מ הרי ממון נתחייב לו ואפ"ת דבשטרות נמי גזרינן בגבה אטו לא גבה מ"מ הרי עומד לגבות תמיד כידוע ואפ"ת דהני נמי בכלל שטרות הם מ"מ כיון דבגבה לא הוי רק מד"ס וכיון דיש מתירין ה"ל ספק דרבנן. ועכ"פ באומר לכשיגבה נ"ל דמותר. כ"ז י"ל לפום ריהטא

ח) אבל ראיתי בזה בשו"ת חת"ס יו"ד (סי' קל"ד) ובאה"ע (ח"א סי' קכ"ו) שאין פודין בהם מטעם דאין זה נוגע להקב"ה מה שהוא מדינא דמלכותא להפקיעו מחיובו והא דאמר לדידי שוה לי נדחק בביאורו מכח שהי' נותן לכתחילה כסף זה ע"ש ובחו"מ (סי' קפ"ז) ובח"ו (סי' ל') ובאמת כבר הביא הש"ך (ביו"ד סי' ש"ה סק"ה) בשם הבה"ג דהוי מטעם מחילה וזה הי' בהעלם עין להמח"א (הל' זכי' סי' ט') ובאמת תמוהים לי דברי הרמ"א ס"ו בהג"ה דאם הכהן רוצה להחזיק בכלי א"צ להחזיר לו דהוא נגד דברי הגמ' בקידושין (ד' כ':) ואי אמרת אינו נגאל לחצאין הנך מאה פקדון נינהו כו' ע"ש ברש"י וצע"ג. ועכ"פ בדבר השוה לכל נפש בודאי יוכל לומר הכהן שהוא שוה לו. והי' בדעתי דגם החת"ס לא קאמר רק בבאנקנאטין דהיינו (קאפאנעס) שדרכן בעולה ויורד משא"כ רובל הקצוב במדינה הנייר בעצמו הוא עובר לסוחר לעולם ולא שמענו להיותם עולה ויורד במדינה ומה שמשתנה הוא רק הכסף פרייסיש שהם בכלל פירות. ועי' בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' מ"א ובחחו"מ סי' ד') ובשו"ת הר המור (סי' ל"ז) ובח"ס (חו"מ סי' נ"ח וס"ב וסק"ב) ובשו"ת מנחת יהודא מזה באורך ובשו"ת הרדב"ז חלק ה' (סי' ב' אלפים שי"ג) ובכו"פ סי' פ"ד סק"ב: אך בתשובה מאהבה (ח"ג סי' ת"ד) כ' וז"ל נלענ"ד פשוט שאם פדהו בבאנקצעטיל או בבאנקנאטען וכיוצא בהן אפילו הם ממלך גדול שבגדולים דינם כשטרות שאין הבן פדוי ע"פ התורה כ"א בכסף או בשוה כסף והדברים פשוטים מאוד וכתבתי לזכרון בשביל מורה אחד שהי' מורה לפדות בהן עכ"ל. ועט"ז אה"ע (סי' ס"ו) ובש"ך חו"מ ק"א (סק"ג) וק"צ (סק"א). ואשר העיר בתשו' השיב משה (סי' נ"ה) בדברי התוס' בב"ק (די"א) דבגזלן דכתיב אשר גזל כעין שגזל לא אמרינן בי' שוה כסף וצריך להחזיר או הכלי או דמי'. דלמה הוי יותר דמים משאר שוה כסף. וכ' דהטעם משום שלא יוכל לקנות בהם רק צריך למכור ולקנות בדמיהן ומזה הוכיח דבבאנקצעטיל שיוכל לקנות בהם שוב הוי כעין שגזל ומהני לפדיון ג"כ. עכ"ד הגאון הנ"ל

ולע"ד הא דלא מהני שוה כסף לקיים העשה דוהשיב הוי מטעם אחר. דהא בגוף הא דמהני שוה כסף כ' התוס' בריש קידושין ד"ה בפרוטה דילפינן מעבד עברי דריבתה בו התו' ישיב לשוה כסף ולפ"ז אם התנה בקידושין ליתן לה כסף דמהני שוה כסף אפי' בע"כ דומי' דעבד. אב הר"ן כ' דדוקא בעבד דהוי בע"כ בעי' קרא. אבל בקידושין דנתרצו שניהם סברא הוא דשו"כ ככסף. וכ' המהרי"ט בחידושיו משום דלא ילפינן מעבד דמהני בע"כ דשאני עבד דריבתה בו התורה יציאות הרבה ובנמכר לעכו"ם שלא יטמע ע"ש

והנה הרמב"ם (בפ"י מעדות הי"ד), כ' שהן פסולין לעדות הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם בחמס . שנאמר כי יקום עד חמס באיש כגון הגנבים והחמסנין אע"פ