תירוש ויצהר (שו"ת) רנד

עמו אחורי הגדר ואמרינן בשלמא למאן דאמר א"א שפיר ואע"פ שאין זו העבירה גופה וכו' כ"כ הנימוקי יוסף סנהדרין (דף ע"ד) ובהר"ן פסחים (דף כ"ה ע"א) וביומא (דפ"ב ע"א) ועיין בטוש"ע יו"ד (סי' קנ"ז) ובשו"ת נוב"י מה"ת חאהע"ז סי' ק"ן הובא בפ"ת יו"ד שם סקי"ב

כלל ב. הא דקיי"ל בג"ע יהרג וא"י אפי' בהמה בכלל אבל בחייבי לאוין כאלמנה לכ"ג יעבור ואל יהרג כ"כ הר"ן בחידושיו לסנהדרין שם

כלל ג. הא דאיתא שם בגמרא דבשעת גזירת המלכות אפי' בעבירות קלות יהרג וא"י לא מיקרי גזירת המלכות אלא כשהגזרה מיוחדת באומה אחת לבד אבל באם המלך גוזר על כל מדינות מלכותו אז לא מיקרי שעת הגזירה ובדין הוא דעבור ואל יהרג כ"כ בנמוקי יוסף שם

כלל ד. הא דאיתא בש"ס שם דלהנאת עצמם אז יעבור וא"י דעת רבותינו ז"ל דלא שרינן להנאת עצמן אלא בשאר עבירות אבל בג' עבירות חמורות לא דהני לאו משום חלול השם הוא דאסורי דהא אפי' בצנעא ואפי' שלא בשעת הגזירה דליכא חלול השם יהרג דמשום חומר עצמן הוא ומש"ה אסורי בכל ענין ואפי' להנאת עצמן נמי. תדע דאמרי' בסמוך ימות ואל תעמוד לפניו ערומה וכיון דאיכא איבוד נפש מישראל אונס מיקרי וליכא כוונה להעביר ואפ"ה אסרינן וכו' אבל בשאר עבירות דאיסורא דידהו בשעת הגזירה או בפרהסיא משום חלול השם הוא דשרינן להנאת עצמן דליכא חלול השם כולי האי אלא במתכוין להעביר עכ"ל הנמוק"י שם וכ"ד הרמב"ן ז"ל במלחמות אכן הרז"ה בבעה"מ סובר דתי' הש"ס להנאת עצמן שאני מהני אף לג' עבירות דע"ז וג"ע וש"ד להיות עליהם יעבור ואל יהרג עיי"ש. ועיין בהר"ן פסחים (דכ"ה) ובטוש"ע יו"ד סי' קנ"ז

כלל ה. לא מיקרי אבזרהא דע"ז אלא בלאוין המיוחדים בהן כגון עבודה לאיתהנויי מינה דאיכא משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם דאיירי בע"ז אבל קוקי ודימינקי (כלי נחשת הן שנותנים בהם גחלים להתחמם כנגדן ויום איד הי' לפרסיים שנוטלין הכומרים יחד אור מכל בית ומעמידים בבית עכו"ם שלהן ומתחממין העם כנגדן ונוטלין מבתי ישראל בע"כ) דיהבי להו ליכא איסורא אלא משום ולפני עור לא תתן מכשול והאי לאו בעכו"ם בלחוד איירי אלא כולל הוא כל המצות ולא מיקרי אבזרהא דעבודת כוכבים עכ"ל הנמוק"י שם ובהר"ן פסחים (דכ"ה ע"א)

כלל ו. בהא דאיתא בש"ס שבת (דמ"ט) גבי אלישע בעל כנפים שפעם אחת גזרה המלכות שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו וכו' והי' אלישע מניחם וכו' ראהו קסדור אחד רץ מפניו ורץ אחריו וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו וכו' עיי"ש. כ' בתוס' שם ואע"ג דאיתא בסנהדרין בשעת גזירת המלכות אפי' על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ואפי' לשנויי ערקתא דמסאנא אסור היינו משום דבשינוי ערקתא מתנהג כנכרי ודומה שהוציא עצמו מכלל ישראל אבל הכא אינו עושה כלום אלא שאין לו תפילין בראשו שעה אחת והרבה מישראל שאין להם תפילין כמותו (ולכך נטלן מראשו) עכ"ל

כלל ז. עוד תי' בראשונים דה"מ לעבור על מצות ל"ת אבל גזרו לבטל מצות עשה כיון שאין עובר בידים מותר כ"כ הר"ן שבת שם ועיין בס' כסף נבחר כלל ע"ח בחלק הפסק הקושיא מר"ח בן תרדיון עיי"ש. ועיין בהג"ה בש"ע יו"ד סי' קנ"ז ס"א ובפ"ת סק"ט בשם המשנת חכמים ריש ה' יסוה"ת

כלל ח. עוד תי' הר"ן שם וז"ל ועוד שהן יכולין לבטלה ממנו ע"כ שיניחוהו בבית האסורין ותיבטל מאליה הלכך תבטל ואל יהרג עכ"ל. וכ"כ בנימוקי יוסף סנהדרין (דע"ד) וז"ל וה"ה לכל דבר שבידיהם להעביר בעל כרחנו שאין לנו למסור עצמנו למיתה בשב וא"ת ואפי' בשעת הגזירה כדאמרינן גבי אלישע שנטל תפילין וכו' לפי שהי' בידם להעביר עכ"ל ועיין בס' דברי שאול (שבת דף מ"ט ודף ק"ל)

כלל ט. והא דאמרינן קרקע עולם לפי שיכולין לכוף אותה על כך בע"כ ובכי הא אין לה למסור עצמה למיתה שהרי אפשר שאפילו תמסור עצמה יכופו אותה לדבר עבירה ובכה"ג שרי ואפי' בג' עבירות חמורות עכ"ל הנמוקי יוסף שם

כלל י. ודע דכל היכא דאמרינן יהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג אין ב"ד ממיתין אותו דאמרי' הוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה אעפ"כ עבירה גדולה היא בידו שחלל שמו של הקב"ה שבראו לכבודו והמקדש את השם ומוסר עצמו למיתה על קדושת שמו ומצותיו עליו הכתוב אומר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח עכ"ל הנמוק"י סנהדרין שם וכ"כ בתוס' שבת (דף ע"ב ע"ב)

כלל יא. הא דבשפ"ד יהרג ואל יעבור דוקא במאנסון אותו להרוג בידים אבל אם רוצים לזרקו על התינוק ויתמעך בזה אדרבה איכא למימר איפכא מאי חזית דדמא דחבריה סומקא טפי כיון שאין הורג בידים ולא הוי אלא קרקע עולם בעלמא ואין מצוה להציל חבירו בגופו דאדרבה חייו קודמין כ"כ בתוס' יבמות (דף נ"ד ע"א) ובתוס' יומא (דף פ"ב ע"א) ובתוס' סנהדרין (דע"ד ע"ב)

כלל יב. באילו עבירות דאמרינן יעבור ואל יהרג לאו דוקא באחת רק אפי' על כל המצות יחד דינא הכי כ"כ בס' מעשה רוקח על הרמב"ם (פ"ה מיסודי התורה) אכן בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' צ"ב) לא משמע כן והובא בפ"ת יו"ד סי' קנ"ז

כלל יג. איתא בהג"ה בש"ע יו"ד סי' קנ"ז ס"א וז"ל ואם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור ל"ת (ר"ן פ' לולב הגזול ורשב"א וראב"ד וריב"ש סי' שפ"ז) עכ"ל. וכ' הש"ך אבל מצות עשה אפי' מצוה עוברת א"צ לבזבז יותר מחומש כמש"כ הרב בא"ח סי' תרנ"ו

כלל יד. בל"ת שאין בו מעשה כמו להניח חמץ שלא יבער וכדומה י"ל דאינו חייב לבזבז ממונו כ"כ בס' תיבת גומא חקירה ד'. וכ"כ בפרמ"ג או"ח סי' תרנ"ו. ועיין בפ"ת יו"ד סי' קנ"ז סק"ד שמראה מקום לעיין בשו"ת חות יאיר סוס"י קל"ט והובא בפ"ת יו"ד סי' שנ"ז סק"ח ובטו"ז יו"ד סי' רל"ב סקי"ז ובס' חומת ירושלים סו"ס קצ"ו ועיין במשנת חכמים ריש ה' יסודי התורה

כלל טו' יש להסתפק בל"ת דרבנן אם מחויב לבזבז כל ממונו או חומש בפרמ"ג שם ובשו"ת חות יאיר סי' קפ"ג פשיטא לי' דאפי' בל"ת דרבנן צריך ליתן כל ממונו וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' קמ"ה) הובא בפ"ת שם

כלל טז. הא דאיתא בש"ס סנהדרין שם דבפרהסיא בפני עשרה מישראל חייב ליהרג וא"י אף בשאר עבירות נסתפק בשו"ת דבר שמואל מהר"ש אבוהב סי' ס"ג אם הנאנס מן המנין ואם אשה מצטרפין לעשרה הובא בגליון מהרש"א ועיין בזה בפ"ת יו"ד סי' ב' סק"ו ובפ"ת סי' קנ"ז סק"ז לענין גרים אי נחשב בפניהם בפרהסיא עיי"ש ובשו"ת דברי יעקב

כלל יז. ודע דמשמע לי דהא דאמרינן (סנהדרין דף ע"ה ע"א) דבן נח אין מצווה על קדושת ה': היינו דוקא בע"ז וג"ע אבל בש"ד יהרג ואל יעבור וטעמא דמלתא וכו' עכ"ל המשל"מ בספרו פרשת דרכים דרוש ב' ועיין במקנה כלל ח' פט"ו והביא דברי היפ"ת מ"ר פמ"ד ועיין בשיטה מקובצת נדרים (דל"א) ובמזרחי שמות: