תירוש ויצהר (שו"ת) רנג

עת צרה וגזירה בטוליטוליא רח"ל. ועיין בשה"ג למרחיד"א (מ"י אות י"ז) בזה ובספרו ברכי יוסף חיו"ד (סי' שמ"ה סק"ד) ובשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קי"א) ובס' מדבר קדמות (מ"ק אות י"ד) ובס' עיקרי הדינים (ח"ב סי' ל"ה אות כ"ז) ובס' קול יהודה בפי' מגילת אסתר בפסוק הגיד להם אשר הוא יהודי

ז) עשרה הרוגי מלכות. נ"ב במדרש תהלים (מ"ט) איתא ואלו הן רשב"ג ור' ישמעאל בן אלישע ור' ישבב הסופר ורבי חוצפית המתורגמן ור' יוסי ור' יהודה בן בבא ור' יהודה הנחתום ור' שמעון בן עזאי ור' חנינא בן תרדיון ור' עקיבא. ובמדרש איכה (ב') בפסוק בלע ד' ולא חמל חשב שם כגון ר' ישמעאל ורבן גמליאל ור' ישבב וריב"ב ור' חוצפית ור"י הנחתום ור' חנינא בן תרדיון ור"ע ובן עזאי ור' טרפון ואית דמפקין ר"ט ומעיילין רבי אלעזר חרסנה

בפיוט ליוה"כ המתחיל אלה אזכרה חשב שם רשב"ג ור' ישמעאל כה"ג ור"ח בן תרדיון ור' חוצפית ור' חנינא בן חכינאי ור"א בן שמוע ור' ישבב ור' יהודה בן דמא ור"ע וריב"ב ובבחיי (פ' מי:. מ"ד י"ז) כ' ג"כ כגרסא זאת רק במקום ר"י בן דמא כ' ר' אלעזר בן דמא עוד כ' שם דלא בזמן אחד נהרגו ועיי"ש מש"כ מפרקי היכלות דר"י בזה

בקינות לתב"א המתחיל ארזי הלבנון איתא רשב"ג ר' ישמעאל ר"ע ריב"ב ר"ח ב"ת ר' ישבב ר' חוצפית ר"א בן שמוע

והנה מה שחשבו לרשב"ג ור' ישמעאל כן מבואר באבות דר"נ (פל"ח) ובתד"א (פ"ל) ריב"ב מבואר בסנהדרין (די"א ע"א) ועיי"ש (די"ד ע"א) ור"ע מבואר במדרש (משלי פ"ט) ובברכות (דס"א ע"ב) מנחות (דכ"ט ע"ב) ור' חוצפית בקידושין (דל"ט ע"ב) דהוי גריר לישני' ועיין בתוס' בכורות (דל"ו ע"א) ד"ה רבי חוצפית המתורגמן מעשרה הרוגי מלכות עכ"ל. ר"י הנחתום בירושלמי (פ"ב דחגיגה ה') איתא דהוי גריר לישני' עיי"ש. וכ"ה בש"ס דילן על ר' חוצפית כנ"ל ועיין בס' מע"ח אות למ"ד שכ' דהא דחשבו לבן עזאי בין הרוגי מלכות ניחא אליבא דהירושלמי (פ"ב דחגיגה) דבן זומא הציץ ומת ובן עזאי נשאר חי. אבל בגמרא דילן (חגיגה די"ד) איתא דבן עזאי הציץ ומת עיי"ש. ועיין בסדר הקבלה להראב"ד דור שני שכ' ג"כ על ר"א בן שמוע דהי' מי' הרוגי מלכות. ועיין בזוה"ק שמות (ד"י ע"ב) בזמנא דר"ע וחברוי אסתלקו מעלמא ומיתו בההיא גוונא לרבי מאיר. גם ראיתי בסה"ד שחשב לר' חנינא סגן הכהנים מהרוגי מלכות. ובשלשלת הקבלה חשב לר' יהודה בן תימא

וראיתי בס' מע"ח אות ב' שכ' וז"ל אני מתמה מאחר שהמדרש שוח"ט חשב לר"י הנחתום מדוע לא חשב ג"כ לבר קפרא דהרי שניהם מעלילה אחת ובזמן אחד נהרגו עיי"ש במדרש דפע"א גזרו המלכות וכו'. עוד יש לעיין מדוע לא חשבו גם לר"א המודעי דאיתא בירושלמי (פ"ב דתענית) שבן כוזיבא המלך הרגו. ועוד תמי' כיון די' הרוגי מלכות לא בזמן אחד נהרגו א"כ למה חשב עשרה הלא רבים מהתנאים נהרגו על קידוש השי"ת. ואולי לא חשב המדרש רק אותן שידעו ברוח קדשם שהריגתם הי' רק עבור מכירת יוסף עכ"ל. ונודע מסה"ק בשם הק' ר"ש מאוסטרפולי זצ"ל

ח) במס' ברכות (ס"א ע"ב) היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצתה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה. ממתים ידך ד' ממתים וגו'. אמר להם חלקם בחיים. יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב. וקשה מה היא התשובה חלקם בחיים לשאלת המלאכים זו תורה וזו שכרה וכן מה הוא השבח של ר"ע שהיה נהרג על קדוש השם שיהי' חלקו בחיים. והאם בלא זה לא היה מזומן לחיי העוה"ב בשביל תורתו הרבה. וכן מה הוסיפה הב"ק השניה אחרי הראשונה

ובס' שנות חיים לר"ח חזן הספרדי (דכ"ה) כ' כשהוציאו ר"ע להריגה וכו'. וקשה מלאכי השרת שבכו זו תורה וזו שכרה מה שייכא זאת הבכיי' אחר שיצאת נשמתו. וקודם זה כשהוציאוהו להריגה הי' להם לבכות אולי יוכלו להועיל להצילו מן המות הזה. ועוד יש להבין כפל דבריהם במה שחזרו ואמרו ממתים ידך ד' ממתים מחלד דהיינו שאלה ראשונה ששאלו זו תורה וזו שכרה. ואין לומר דהכל חדא שאלה היא דהא כתיב בנתיים אמרו כו' ועוד צריך להבין כי אחר שאמר להם הקב"ה חלקם בחיים למה הוצרך בת קול אחר לומר שהוא מזומן לחיי העוה"ב דהאי ב"ק בין מלה"ש הוא דמכרזת והרי אמר להם הקב"ה חלקם בחיים. ואם נאמר דיש הפרש בין חלקם בחיים למזומן כו' א"כ למה שינה בתשובתו

אכן אפשר לפרש הגמ' כאשר ידוע לנו שר' עקיבא היה הגדול בתורה שאין כמוהו. וראויה היתה התורה להנתן על ידו. והנה לבד זה היה כל ימיו מצטער לקיים ואהבת את ד' בכל נפשך. ולבסוף נהרג ומסר עצמו על קדושת השם. והיה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. אז יצתה הב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצתה נשמתך באחד. והקשו מלאכי השרת האם לא מצאה הב"ק יותר שבח על ר' עקיבא רק שיצתה נשמתו באחד. היינו שמסר את נפשו על קידוש השם ותורתו מה תהא עלי' ו וזו שאלתם. רבש"ע זו תורה וזו שכרה ? איפה השכר על למוד התורה וקיום מצותי' ? ומה הוא השכר של אלה האנשים המתים במיתה הטבעית היינו "ממתים ידך ד".. המתים רק מידך ד' ולא נהרגו על קדה"ש. ענה הקב"ה. לכל הצדיקים "חלקם בחיים. להם יש רק חלק בחיים הנצחיים. אבל לר' עקיבא הוא מזומן כולו לחיי העוה"ב. וזה הוסיף הבת קול השניה אשריך ר' עקיבא שאתה מזומן לחיי העוה"ב. והוא עדש"כ בתוס' כתובות (דק"ג ע"ב) ד"ה מזומן לחיי העולם הבא. תימא והלא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ופירש הרב ר"מ כל היכא דאמר מזומן לחיי העולם הבא היינו בלא דין ובלא יסורין ע"ש. וא"כ מיושב הכל

ויפה כ' בס' דברי שאול (לברכות דס"א) וזה לדעתי מ"ש ר"ע בעירובין (די"ט) מוטב שאמות מיתת עצמי ולא אעבור על דברי חבירי. ושמעתי בשם הגאון מוהר"ר ברוך אבד"ק לייפניק שא' שר"ע חשב כל ימיו שימית על קידוש השם ע"י אחרים. ולזה אמר שמוטב לו למות מיתת עצמו לא ע"י אחרים ולא יעבור על דברי חביריו. ובאמת שדפח"ח אבל חסרים תבלין ולפמש"כ יבואר ע"ש

ונפלאות ידובר בס' פתח עינים וז"ל א"ל תלמידיו רבינו ע"כ כו'. שמעתי שפירשו המקובלים שס"ת ואהבת את ה' אלקיך הם אותיות כה"ת והוא שם קדוש ומועיל להנצל מכל צרה וז"ש לו עד כאן כלומר שהיל"ל ואהבת כו' ויכוין שם הנזכר וינצל. והוא השיב כל ימי הייתי מצטער כו'. והי' מאריך באחד ולא רצה לכוין בשם הנזכר לקדש שמו. וזה רמזו רז"ל באמרם בילקוט ויבטחו בך יודעי שמך מהיכן מלא עזבת דורשיך ה'. ס"ת עזבת דורשיך ה' הוא שם הנזכר. ובזה יבטחו הצדיקים שלא תאונה אליהם רע. וז"ש יעקב אבינו ע"ה כדבר הזה תדברון ר"ת שם הנזכר אל עשו במוצאכם אותו. ואחז"ר בא לידי מקדש מלך ובס"פ משפטים כתב פי' הנזכר משם הרמ"ז. ושם כתב דר"ע אמר ואהבת ג"כ וממ"ש יצאת נשמתו באחד לא משמע כן

כלל א. בשלשה עבירות דאמרינן דיהרג ואל יעבור לאו דוקא בעבירה גופה אלא אינהו וכל אבזרייהו קאמרינן וכו' תדע דאבזרייהו נמי יהרג דאמרינן לקמן גבי ימות ואל תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תספר