תירוש ויצהר (שו"ת) רנב

שהראה לתלמידו שמו אבנר מרומז בפסוק אמרתי אפאיה"ם וכו' באותיות השלישים נזכר אבנר. והגר"א ז"ל הראה שמו בתיבות אבן שלמה וכו' הוא "אליהו "בן שלמ"ה וכדומה עיין בהקדמת ס' פאת השלחן ובזה זכו לגאולה שלא שינו שמם וכן חמו"ע ודניאל נשארו בשמם הקודש. אבל עתה בעוה"ר בעוקבא דמשיחא חוצפא יסגי וקמו אנשי רשע ומשנים שמם ומתביישים בשם ישראל. ותמהני אם יהיו אלו בכלל הגאולה ב"ב. וכימי צאתנו מארץ מצרים יראינו נפלאות שגם שם מתו כל הרשעים בג' ימי אפילה. וזה שרמז (בישעי' מ"ד) זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. ועיין מדרש רבה (תשא פמ"ז) לשעבר הייתם נקראים כשאר אומות כמו סבתא ורעמא ומשקבלתם תורתי וכו'. וע' בס' שעב"ר סו"פ מסעי ובס' אבקת רוכל ח"ב כלל ב':

טז)כתב בס' מגיד משרים (פ' שמות) חז"ל דרזין דשמהן תלוי במאי דאמרי רבנן אל תקרא שמות אלא שמות דמאן דאיקרי אברהם נוטה לצד עשיית חסד ומאן דאיתקרי יוסף או הוא גבור בעריות או הוא זן ומפרנס לאחרים כמו יוסף וכן שאר שמות ואע"ג דאיניש רשיעיא אית לי' שמא דצדיקא האי שמא לאו למגנא הוא דמ"מ אית לי' נטייה למדה דרמיז ההיא שמא לי' וכו' עכ"ל. ואיתא בתנחומא (האזינו פ"ז) לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או רע וכו' עיי"ש. וראיתי בס' מדבר קדמות (מ"י אות כ"ח) שמביא בשם מהר"י שמי ששמו יוסף מסוגל שיתקנאו בו וכן יוסף בגימ' קנאה עיי"ש בארוכה. ועיין בס' באר מים חיים בראשית (דף ל"ג ע"ב). ובשו"ת אורי וישעי סי' קי"ח: ידידך עוז. סימן קט

בשם ה' יום ו' אד"ש תרצ"ה ווארשא

לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' משה חיים לויא נ"י אבד"ק פרעשוב

כאשר ביקר אותי כ"ת בביתי והראה לי איזה קונט' מספרו במצות קידה"ש וביקש ממני לשלוח לו ממה שכתבתי בימי ילדותי בספר הכללים בענין זה ולחביבות גרסא דינקותא הנני ממלא רצונו

א) ברכה בקידוש ה'. נ"ב כ' בס' פסקי מהר"ם ריקאנטי (סי' ע') המקדשים את השם חייבים לברך על קידוש השם הנכבד והנורא כיון דהיא מצות עשה מדאורייתא דכ' ונקדשתי בתוך בני ישראל עכ"ל

ב)וראיתי בשל"ה (שער האותיות אות א') שכ' וז"ל נראה בעיני מי שבא לידו קידוש השם ומקיים מ"ע דונקדשתי וכו' אז קודם שיהרגוהו יברך בשמחה בא"י אמ"ה אקב"ו לקדש שמו ברבים כדין הרבה מ"ע שמברכין על קיומן וכו' ואף שיש הרבה מ"ע שאין מברכין עליהם כבר נאמרו בהם טעמים ואין טעמים האלו שייכים למ"ע של ונקדשתי וכו' ואין לומר כי אין לברך ברכת קה"ש כי אולי יחזור המעליל ויפטרו וכמש"כ האבודרהם במ"ע ושפטתם צדק דאין מברכין אולי מחלי אהדדי ומיעקר העשה, ז"א שייך למצות קה"ש דאטו אם יעשה לו הקב"ה נם וינצל כמו שניצולו דניאל וחביריו אטו לא קיים מצות ונקדשתי כי תיכף כשמסר גופו להריגה קידש השם בתוך ב"י. ובראשית עיוני הייתי רוצה לומר וכו' שאין מברכין אלא על מ"ע שמחויב אדם להדר אחרי' ולעשות כגון תפילין מילה סוכה לולב וכו' משא"כ במ"ע שאין מחויב להדר אחריה כגון לקט ושכחה ופיאה וכי מחויב לקנות שדה כדי ליתן לקט וכו' אלא אם יש לו שדה אז חל החיוב וכו' נמצא לפי"ז שלא לברך אקידוש ה' כי אינו מחויב להביא עצמו לידי זה ואדרבה אם יכול לברוח יברח או אם יוכל לפדות עצמו בכל אשר לו יתן ולא יהרג וכו' דמצינו בהדיא גם במ"ע דקיה"ש להדר אחר מצוה זו כדאמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער וכו' אפי' נוטל את נפשך מתי יבוא לידי ואקיימנו הן אמת שאין הפשט ואין הדין להדר שיבוא לידי מיתה בקה"ש דכבר כתבתי שיכול לברוח מ"מ שייך הידור ונפשו היתה חושקת שתבוא מצוה זו לידו באופן שיהי' מוכרח לקיימה ע"כ פשוט בעיני לברכה. אחר כותבי מצאתי כן להדיא בתשו' המקובל רבינו מנחם מריקאנטי ושמחתי כי כוונתי לדעת הגדול אמנם בנוסח הברכה נראה בעיני כמש"כ לעיל לקדש שמו ברבים וכו' ודע כי הברכה הזו הוא משום שמברכין על מ"ע ונקדשתי וזו המ"ע הוא לקדש שמו בפרהסיא ברבים בתוך ישראל אבל כשאינו בפרהסיא אע"פ שדינו ליהרג ולא יעבור וכו' זה חיוב בצד עצמו ואינו משום ונקדשתי אז אין מקום לברכה וכו' עיי"ש

ג) וראיתי לדו"ז הגאון יעב"ץ בסידור (ח"ב שער אבן בוחן פ"א אות כ"ו) וז"ל ונ"ל שיש לו לברך כשמקיים מצוה זו בא"י אמ"ה אקבמ"ו לקדש שמו בעשרה אומר ברבים כמדוה שראיתי ברכה זו בספרים ולא אוכל לחפש אתרי' עתה וכו' עכ"ל. והנה בודאי כוונת דו"ז לדברי השל"ה. אך בשל"ה כ' דבשאינו ברבים אין לו לברך כלל והוא מחלק בין ברבים לשאינו ברבים. ועיין בנוסח ברכה של קה"ש בקרבן נתנאל פסחים (פ"א אות נ"ג). והנה באמת סברת השל"ה שרוצה לחדש דבשאינו מחויב להדר אין לברך ודחה זאת עיי"ש. באמת כ' סברא זאת הבחיי (תצא כ"ב) דלכך אין מברכין בשלה"ק עיי"ש

ד) קידוש ה'. נ"ב כ' בפסקי מהר"ם ריקאנטי (סי' ס"ט) וז"ל מי שאינו סומך ע"ע לעמוד בנסיון העכו"ם והורג עצמו נקרא קדוש כשאר מקדשי השם וראי' ממעשה שאול ובפרק הניזקין במעשה דד' מאות ילדים עכ"ל. כוונתו לדברי חז"ל במדרש רבה (נח פל"ד) אך להביא את החונק עצמו יכול כשאול ת"ל אך עכ"ל. והיינו מה דנאמר בשמואל (א' ל"א) ויקח שאול את החרב ויפל עליה וכ' שם הרד"ק וז"ל ולא חטא שאול בהרגו עצמו וכו' כי ראה כי מצאוהו המורים אנשים בקשת ולא הי' יכול להמלט מידם טוב הי' שיהרוג הוא עצמו ולא יתעללו בו הערלים וכן אז"ל אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש יכול כשאול ת"ל אך עכ"ל ומעשה דד' מאות ילדים הוא בגיטין (דנ"ז ע"ב) קפצו כולן לתוך הים וכ' בתוס' שם והא דאמר וכו' ואל יחבל בעצמו הכא יראים היו מיסורין

ה) ובתוס' ע"ז (די"ח ע"א) כ' ואל יחבל בעצמו אור"ת דהיכא שיראים פן יעבירום עכו"ם לעבירה כגון ע"י יסורים שלא יוכל לעמוד בהם אז הוא מצוה לחבל בעצמו כי ההיא גבי ילדים וכו' עכ"ל. ובזה ניחא גם בש"ס תענית (דכ"ט ע"א) קפצו ונפלו לתוך האור עיי"ש. והנה כ"כ גם הרמב"ן בס' תורת אדם שער ההספד ובהרא"ש מועד קטן (פ"ג סי' קמ"א) ובהגהות סמ"ק מביאו הבאר היטב ביו"ד סי' קנ"ז סק"א

ו) כ' בתוס' עה"ת (פ' נח) וז"ל וכן בשאול שאמר לנערו שלוף חרבך ודקרני בה ת"ל אך שאם ירא אדם שמא יעשו לו יסורין קשים שלא יוכל לסבול ולעמוד בנסיון שיכול להרוג א"ע ומכאן מביאין ראי' אותן ששוחטין התינוק בשעת השמד ויש שאוסרין ומפרשים וכו' ומעשה ברב אחד ששחט הרבה תינוקות בשעת השמד כי הי' ירא שיעבירום על דת, והי' רב אחד עמו והי' כועס עליו ביותר וקוראו רוצח והוא לא הי' חושש ואמר אותו רב אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה וכן הי' שתפסוהו עכו"ם והי' פושטין עורו ונותנין חול בין העור והבשר ואח"כ נתבטלה הגזירה ואם לא שחט אותן התינוקות היו ניצולין עכ"ל. וראיתי בס' היוחסין ובקורא הדורות שכ' דרבינו יהודה בן הרא"ש ז"ל הרגו עצמם זל"ז הוא ואשתו וחמותו אשת אחיו בעל הטורים ע"ה בזמן שהי'