תירוש ויצהר (שו"ת) רמט

יו"ט בכורות (פ"ה מ"ו) ובס' ברכת הפסח סי' ט'

ח) כתב בהגהות ח"ס ז"ל מ"ש בשיר אל בנה למוד הוא הוא חירוף וגידוף וראיתי בפסיקתא דשיר השירים כת"י מונה שבעים שמות של הקב"ה ע"ד א"ב ולא מצא שום תואר באות למ"ד וגם בבעל הטורים פ' בהעלותך בפ' אספה לי שבעים איש ע"ש. ונראה לי לומר "לוחם הוא" ע"ד ה' איש מלחמה עכ"ל

ט)כתב בחק יעקב (או"ח סי' ת"פ סק"ו) ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא. וכ' בילקוט הגרשוני (או"ח סי' ת"פ) עיין בפי' חתנ"ס להגש"פ (דף ח') ובס' תורה תמימה פ' וארא. ובס' ילקוט הגרשוני פ' בא ובס' עורה שחר ערך כוס ועי' בשו"ת דברי חבר (דף ק"י) שכתב דמנהגו ליקח כוס זה בשחרית לקידוש ע"ד שאחז"ל הואיל ואתעבד בי' מצוה וכו' ע"ש

י)בש"ע או"ח (סי' תקפ"ה) צריך לתקוע מעומד. יפה העיר בס' נפש חיה לאו"ח שם. במה שכתב בס' העמק שאלה שעל השאלתות (פ' ברכה) שאילתא קע"א שהאריך על מה שעכשיו כל השומעים עומדים ובגאונים מצינו שיש קפידא לישב בשעת התקיעות ע"ש. והנה במחזורים נדפס בין סדר לסדר 'שב' ונדחקו בבאורו. ול"נ לפי שהחיוב הוא אך תשעה קולות וכל הסדרים התקין ר' אביהו בקסרי משום דמספקא ליה תי גניחי גנח או ילילי יליל (ר"ה דל"ד.) וכו' לכן צריכים לישב בנתיים להיכרא שמה שכופלים משום ספיקא היא כעין שכתב בתוס' גיטין (דנ"ט סע"ב). ובמס' סופרים (פי"א סה"א) ע"ש

יא) מנהגו של הגה"ק בעל ש"ע הרב ז"ל לאכול סעודת עיוה"כ בשתי ידיו כ"כ בס' קורותיו

יב) כתב בס' מאור ושמש (פ' מקץ) וז"ל: יש פלוגתא בפוסקים במוצאי שבת אם להדליק תחלה נר חנוכה ואח"כ להבדיל או להיפך (עי' שו"ע או"ז סי' תרפ"א). ושמעתי מאדמו"ר בוצ"ק מו"ה יעקב יצחק מלובלין זצ"ל שאמר בשם הגאון איש אלקים המנוח מו"ה שמואל שמעלקי זצוק"ל אבד"ק ג"ש שבזה הלכה כט"ז להבדיל תחלה ואח"כ להדליק נר חנוכה וכן מנהגינו ונ' ליתן טעם וכו' ע"ש. והנה בס' קול יעקב סותר דבריו מתוס' יומא (דל"ג:) בד"ה אפילו ובשו"ת בנין ציון (ח"ב סי' קנ"ו) מתרץ ועי' קיצור ש"ע סי' קל"ט

יג) בס' שלחן המערכה (סי' ט"ו) מביא מעבודת היום בשם זקיני הגה"ק הר"ר, שמעלקא זי"ע מניקלשבורג שא' דבכתונת הזיווג אין להתפלל דא"א שלא ידבק בו ש"ז והמחמיר תע"ב. ועי' בס' שמן הטוב אות ק"ן

יד) כתב בס' שבלי הלקט (סי' מ"ה) מצאתי בתשובת הגאונים ז"ל מה שאומרים במוספי שבתות וימים טובים ק"ש בקדושת מוסף. שתקנו זאת בעת גזירת יווגדר מלך פרס (שהובא בגמ' זבחים דף י"ט) שלא יקראו ק"ש לאלתר מה עשו חכמים שבאותו הדור תקנו להבליעו בקדושה וכו' כדי שלא תשתכח שמע מפי התינוקת ובקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגדר המלך ובית משכבו ובטלה הגזירה והיו מתפללין על הסדר ופירסו על שמע כתיקנה בפרהסיא ובקשו לסלקה לאלתר שלא לאומרה אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל אותה שלא לאומרה כלל כדי שיתפרסם הנס לדורות אלא נקבע אותה בתפלת המוספים ובתפילת נעילה שאין שם קריאת שמע כלל וכן מנהג בשתי ישיבות ע"ש ובקונט' זכור זאת ליעקב (די"ג) כי בגמ' ר"ה (דכ"ז:) התוקע לתוך הבור וכו' דזאת הוי בשעת גזירת מלכות (ר"ה דל"ב:) שלא לתקוע ותקעו בהסתר ע"ש

והנה קודם ר"ה העבר בהיות מגורי ביער יאבלוננא בלומדי מס' ר"ה (דכ"ח.) כפאו ואכל מצה וכו' שכפאוהו פרסיים. תמהתי איך שייך שפרסיים שרצו להעביר דת כנ"ל. וכן בגמ' שבת (דכ"א ע"ב) גבי נר חנוכה ובשעת הסכנה ע"ש ברש"י ותוס'. יכופו לאכול מצה ולקיים מצות השי"ת. ולא הי' אתי מפורשים לעיין אם ידבר מי מזה, ובבואי לביתי על ר"ה ראיתי בס' יום תרועה שהק' אמאי נקט פרסיים לימא יהודים כמו בכתובות (דפ"ו) וכמו בגיטין (פ"ט מ"ח) גט מעושה בנכרים כשר כלומר משום דפרסיים בני עשויי נינהו ומ"ט אמרו פסול וכו' בישראל כשר ע"ש, ועיין ברמב"ם (סופ"ב דגיטין) ובשו"ת ח"ס (או"ח סי' ר"ב) ובס' אסיפת זקנים לר"ה מביא בשם ס' עוד למועד שכתב דלמה לא נקט כותים או עכו"ם כמו ביבמות (דנ"ד) ובכל הש"ס משום דבגמ' ביצה (ד"ו) פרש"י חברי אומה פרסיים כפאו ישראל למלאכה. ומצה טוב למאכל פועלים כמ"ש הקדמונים לחמא עניא וכו' ע"ש ועי' ברכות (דס"ב ע"ב) אתא ההוא פרסאה דחקיה וכו'

ואפשר לומר דאין הכוונה שכפאו הפרסיים לאכול מצה כיון דלשון הגמ' לא קאמר כפאוהו לאכול המצה רק כפאו ואכל מצה היינו דהכפי' הי' מה שעשו לישראל צרות משונות בגזירותיהם ובתשלומי מסים וארנוניות שלא לפי כוחם ואונס עד דכדוכו של נפש וכמבואר בגמ' בכל מקום עשויי פרסיים היינו כל מיני נגישות וכפיות וכחז"ל (שבת דמ"ה) מקמי חברי בשבתא. ובגיטין (דט"ז) רבה בב"ח חלש אתא חברא שקל שרגא מקמייהו. ובגמ' שבת (די"א) תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם וכו' ולא תחת חבר וברש"י שם אומה מבני פרסיים ע"ש ע"ד מכי אתי חברייא לבבל. ובאותו שעה שהי' תחת כפיית הפרסיים ולא הי' דעתו מיושבת רק מלא יגון ואנחות אכל מצה בלא כונה כי לא היה יכול לכוין מפני טרדותיו וצרותיו מהפרסיים. ועי' לעיל סי' ק"ה בגרסת האלפס ריש מגילה מסתכנין

טו) ראיתי למרחיד"א ז"ל בס' פתח עינים תענית ד"ה אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. ראיתי חידוש שמצאתי במדרש איכה מרז"ל כת"י וז"ל בקיצור אמר הקב"ה לירמי' לך ענתות שכל זמן שירמיה בעיר לא היו אויבים נכנסים לתוכה ולכך שלחו הקב"ה לענתות והלך ומיד שיצא נכנסו שם האויבים והדליקו את העיר ושרפו ביהמ"ק. וכשחזר ירמי' לבא לירושלים ובא עד חצי הדרך ועלה על הר אחד קרוב לירושלים כשלשה מילין וראה העשן וכו' מיד קרע ירמי' בגדיו ונתן אפר על ראשו ומיהר לבא הולך ובוכה וצועק וכו' ומיהר לבא כי כבר עברו ימים רבים שהיה ירמי' נער ונבוכדנצר וירמי' היו מטיילים יחד ואותו היום לא היה נבוכדנצר מלך כ"א עני ונבזה ואמר מי יתן והייתי מולך על כל העולם כולו הייתי בא על ירושלים ושורף בית המקדש והעיר והורג הכל והשאר אני אוליכם בשבי. ראה ירמיה ברוח הקודש שהשעה עומדת לו וכל היוצא מפיו עתיד להיות שאל ממנו תן לי ירושלים א"ל לא אתן שוב א"ל תן לי ביהמ"ק א"ל לא אתן שוב א"ל תן לי ע' סנהדרין א"ל לא אתן שוב א"ל תן לי תינוקות של בית רבן א"ל לא אתן. א"ל מה תתן לי. א"ל כל מה שתוכל להציל ולהוציא מן העיר מחצי היום עד הערב ולכך מיהר לבא לירושלים ולא בא עד הערב ואינו יכול להציל איש זהו שנאמר אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב עכ"ל המדרש כת"י עכ"ל

טז) כ' בס' ילקוט הגרשוני או"ח (סי' תרס"ט) ברמ"א שם ובלילה קורים בס"ת הנדרים שבתורה. לכאורה לא נדע מה הם הנדרים שבתורה ובס' בכורי יעקב סקי"א כ' הנדרים הן הפרשיות שקורין פרשיות טובות שרגילין למוכרם בכל השנה בפ"ע כגון פ' ויכולו פ' ויתן לך וכו' במג"א (סי' רפ"ב) שכ' ובבראשית שנוהגין למכור נדר ויכולו וכו' וראיתי בס' קיצור ש"ע (סי' קל"ח) שכ' ויש מקומות שנוהגין לקרות בפ' נדרים עכ"ל. וחידוש על גדול כמותו שגם הוא נאחז בסבך הטעות במקום הזה עכ"ל. ולדעתי יש לומר דאין טעות כ"כ והוא ע"ד (אבות פ"ג מי"ז) נדרים סיג לפרישות ובנדרים (דף ח') מנין שנשבעים לקיים את