תירוש ויצהר (שו"ת) רמז

ומחר לקבל שכרם. ועי' במד"ר ריש עקב. ובאבות פ"ב ודע שמתן שכרן וכו' ועי' בקדושת לוי בזה. גם מקשים הא הוי עמלק"פ

וראיתי בס' דברי שאול פ' ואתחנן דדוקא במצות שכליות ליכא שכר בה"ע. אבל על מצות חקיות יש שכר בה"ע. א"כ כאן אם בחקתי וגו' ע"ז יש שכר בה"ע. ומותר ממלק"פ כנ"ל

והנה מבואר בס' נועם מגדים פ' אחרי דבמצוה דרבנן יש שכר בה"ע. וכ"כ חמי זקיני הגה"ק בס' מעון הברכות (ד"ז. י"ז. כ"ד). ובס' ייטב לב בחקותי ולפ"ז נוכל לעשות מצוה דרבנן עמלק"פ. וכאשר הארכתי שם בספרי דגן שמים דהא דמללה"נ תליא באם כאמר אין משמשין וכו' עמלק"פ. ושפיר במצוה דרבנן מצות להנות ניתנו והבן

והנה הא דאמרינן שכר מצוה בה"ע ליכא כ' הרמב"ם בפי' המשניות (פאה פ"א מ"א) דהוא דוקא במצוה שבין אדם למקום. אבל במצוה שבין אדם לחבירו ועשיית חסד בין אדם לאדם יש שכר בה"ע. וכ"כ במהרי"ט מובא בס' חסדי אבות (פ"ב מ"א) דהא דאין משמשין עמלק"פ דוקא במצות שבין אדם למקום

ועפ"ז מיושב לי מה שאז"ל (קידושין ל"א. וב"ק פ"ז) דר' יוסף שמח ואמר אית לי אגרא טפי. ולכאורה הא הוי ממלק"פ. בשלמא מקודם אם יהי' הלכה כר' יהודה דסומא פטור וא"כ הוא אינו מצווה ועושה שפיר מותר עמלק"פ כשיטת מהר"ש פרימו הובא בס' מדבר קדימות (מ"ת אות י') שמתרץ בזה קושית התוס' בר"ה (דף ד') בהא דאומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני דהוי עמלק"פ. דמיירי בעושה תוספות על חיובו רק לקיבול שכר. היינו שכבר יצא יד"ח צדקה

ובזה פי' הכתוב צדק צדק תרדוף למען תחי'. ר"ל תוספת הצדק אחר הצדק שכבר יי"ח תוכל לעשות למען תחי' היינו ע"מ לק"פ ע"ש. וכ"כ בס' זכות אבות פ"א מ"ג לפרש גמ' סוטה (דף י"ד) שנתאוה משרע"ה לכנוס לא"י וכו' כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר וכו' משום דהי' הוספה מה שלא הי' חייב

ועד"ז פירשתי בפ' ויצא וידר יעקב וגו'. דמקשים הא הוי עמלק"פ. אבל אם אין הלכה כר"י. ור' יוסף אף שהוא סומא חייב במצות א"כ הוי עחלק"פ. אכן לסברא זו ניחא במצות שבין אדם לחבירו (גם ניחא לפמש"כ לעיל בעמלק"פ בעוה"ב והבן). וגם מיושב בפ' עקב

ועד"ז י"ל בגמ' ברכות (דף כ"ח) ר' זירא כי הוי חליש מגירסא הוי אזיל ויתיב אפיתחא דבי ר' נתן בר טובי אמר כי חלפי רבנן איקום מקמייהו ואקבל אגרא. דהוי פמלק"פ. אכן כיון דהוי בין אדם לחבירו לכבד ת"ח. וכן גם כאן משום חביבות לת"ח כפירש"י הנ"ל שפיר פירש רש"י שישולם שכרי והבן

ובחידושי למס' שבת שם כתבתי ליישב קושי' המהרש"א על רש"י שכ' תיתי לי ישולם שכרי. הא הו"ל ע"מ לק"פ ע"ד שפי' בהא דאמרו תיתי לי דקיימית וכו' דמאי רבותייהו דקיימו מצות הכתובות בתורה. דהכוונה ע"פ מש"כ בסידור באר חיים במה דאיתא בשלהי קידושין מצינו "שקיים" אאע"ה כל התורה. ויש גורסין "עשה" א"א ומאי נ"מ בין ב' הגירסאות. כי הוראת "עשה" הוא מה שעושה העושה בעצמו לא באמצעות אחר ולהכי אמרינן (מכות ד"ו ע"א) יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר ופירש"י ז"ל ולא בעושי הדבר. היינו כי ההורג והרובע הם בעצמם עשו את המעשה אבל העדים ע"י עדותם נתמלא הדבר כי על פיהם, פסקו הסנהדרין את הדין. וזו הוראת "יקום" שמקיים את הדבר אף לא ע"י מעשה עצמו כ"א בסיבתו הדבר נעשית. וזש"א ארור אשר לא יקים את כל וגו'. והנה אחד הי' אברהם. ורבים היו הנפש אשר עשו בחרן ועל ידם נתמלאו. ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי. מר אמר עשה אברהם. היינו מה שעשה בעצמו. ומר אמר קיים אברהם היינו שהשתדל שעל ידו תתמלא כל התורה כולה. היינו ההשתדלות שאחרים יקיימו הדבר

וז"ש תיתי לי דקיימית וכו' דהיינו שהשתדלו שכל אלו המצות יתמלאו ויתקיימו ולא יזלזלו בהם בנ"א. ועי' בס' ילקוט הגרשוני לשבת שם. וא"כ מתורץ קו' המהרש"א כיון דלשון דקיימית הוי שמלבד שעשו המה בעצמם עוד הביאו שיתקיימו המצות הללו ע"י אחרים. והביאו לידי קיום מצות הללו. ושפיר מותר גם עמלק"פ כשיטת הר"ש פרימו בעושה יותר על חיובו. ואפשר דמשום זה לא פי' רש"י מקודם ישולם שכרי משום דשם איתא דקיימית והוי פשיטות דמותר עמלק"פ והרבותא הוא בהא דרבא דאמר תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן וכו' דקאי על מצוה שעשה הוא ולא דקיימית. הי' הו"א דאין לעשות ע"מ לק"פ שפיר הוצרך רש"י לומר גם בזה שישולם שכרי דהוי בין אדם לחבירו כנ"ל

גם יש ליישב הא דלא פי' רש"י ישולם שכרי מקודם. בהקדם מש"כ בס' תורת משה פ' בחקתי להגה"ק בעל ח"ס ז"ל, אם בחקתי תלכו וכו'. הקשו הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ותירצו שכר עבור המצוה גופא ליכא אבל שכר טרחתו שטרח עצמו עבור המצוה איכא. ע"ד הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו. אע"פ שאינו עושה מ"מ כיון שטרח עצמו והלך שכר הליכה בידו. ולפ"ז טוב סחרה מכל סחורה. כי אם אחד הלך לשוק ולא עסק במו"מ אין לו כלום. אבל זה שהלך לביהמ"ד אע"פ שאינו עושה שכר הליכה בידו. והיינו פי' הפסוק שאמר דהמע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. דרכי פי' מו"מ שלי. ועי"ז ואשיבה רגלי אל עדותיך. כי טוב סחרה מכל סחורה כנ"ל. (וע"ד שפי' ישמח לב מבקשי ד'. היינו שמבקש אף שאינו מוצא עכ"ז ישמח והבן). וזהו אם בחקותי תלכו פירש"י שתהיו עמלים בתורה. היינו שתהיו עמלים בה ותטרחו אתכם בשביל התורה. עבור זה ונתתי גשמיכם בעתם. אבל לא עבור גוף המצוה כי שכר מצוה בה"ע ליכא ע"ש

ועד"ז פירשתי דברי התנחומא (פ' נח אות ג') אלו בעלי תלמוד וכו' שיש בה צער גדול ונידוד שינה וכו' ועי"ז יש שכר וכו' והבן לפרש כל הענין שם בזה. ולשיטת רש"י דבזה תלי' גם דמותר עמלק"פ כנ"ל. וא"כ בהא דאמר רבא תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישא אבי סדיא ופירש"י איני מניח ראשי על הכר. ועבור עמל זה שפיר פירש"י ישולם שכרי. אבל בהנך דקדם הפי' הוא כמש"כ מהרש"א ז"ל כנ"ל

ב) ובפ' ויצא (כ"ח כ') וידר יעקב וגו' ונתן לי לחם וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ד' לי לאלקים והאבן הזאת וגו' יהי' בית אלקים וגו'. הנה המפרשים הקשו הא הו"ל כעובד עמלק"פ. ועיין בס' ייטב לב פ' בחקותי מה שפי' בזה. ולעד"נ ע"פ מה שחידש בס' משפטי שמואל דאם עושה שלא בחיוב מותר עמלק"פ. מובא באורך בס' זכות אבות פ"א מ"ב. וכ"כ במהרש"א סוטה (די"ד). (ועיין מדבר קדמות מה"ת אות י' ובמגן אבות פ"ה מכ"ג). וא"כ כיון שהאבות קיימו כה"ת בלא חיוב וציווי א"כ אין אצלם איסור עמלק"פ. ובזה ניחא גם גבי אאע"ה שלא יקשה הא הו"ל עובד עמלק"פ אחר שהובטח לך לך. להנאתך ולטובתך. ואעשך וגו'. ולהנ"ל ניחא שלא הי' מצווה ובזה הותר עמלק"פ. ועיין מש"כ בפ' לך. גם יהי' ניחא עפ"ד הר"ן פ"ק דר"ה מובא בזכות אבות שם ובנודע בשערים פ' תרומה. ואם כי ממדת חסידות היא שיהי' העשי' בלתי לד' לבדו. אכן עיין בתוס' תענית (די"א) לענין מדת חסידות. ואפשר דחסיד הוא לפמשה"ד וקודם מ"ת אשר לא הי' החיוב מה"ד א"כ אין נזק אם לא יעשו לפמשה"ד דהא כל עיקר העשי' הוה לפמשה"ד. והוא כעין סברת גזירה לגזירה והבן: