תירוש ויצהר (שו"ת) רמו

ולא יעשה זאת. ומרן שליט"א תירץ שיש לומר שהי' אז נימוס זה כשמת א' מהשרים נתבטל הגזירה ובאם איבד עצמו הי' בטל כל הגזירה מאיבוד יהודים לכך דחק עצמו לסבול כ"ז. וענין ביטול הגזירה עיין סוף תענית ובגמ' שבת (דל"ג ע"ב) ברשב"י ביושבו במערתא ולעיל אות י"ז. ובגמ' תענית (דכ"ט) נחרשה העיר ואח"ז סיפור מר"ג והשייכות וע"ש בגליון הש"ס גרסות שונות נחרשה העיר גמרא ועוד

ולעד"נ בהקדם מש"כ בס' שעב"ר בהפטורה לת"ב (ירמי' ח') מה שהעונש מנחשים כי הי' שנ"ח לכן עשו גזירות ערו ערו עד היסוד בה ג"כ שלא בהנאה כמו הנחש שנושך וממית בלי כל הנאה ע"ש דפח"ח. וז"ש ונחרשה העיר היינו כמו ערו ערו כו' בלי שום הנאה ע"ז מביא המעשה בר"ג שנגזר גזירה עליו להריגה והאדון מצא עצה שהרג א"ע ועי"ז בטלו גזירתא. וי"ל דענין זה שאם מת אחד מהם בטלו הגזירה היינו רק אם עשו הגזירה שלא בהנאה וצורך וזה הסמיכות לנחרשה העיר. אבל אם עשו גזירה לצורך והנאה באמת לא בטלו ע"י שמת א' מהם והבן

יט) כ' בהקדמה להס' בית אהרן שמעתי בשם מוח"ז הרב המנוח מ' חיים זצל"ה מזאלשין אבי חמותי נ"ע. במגילה (די"ג:) בתוס' הכסף גימט' העץ רמז לו שיתלה. ולכאורה היאך מוכח רמז זה הלא הי' מוכרח לומר לשון זה הכסף וכו'. ותי' דאחשורוש הי' לו להשיב על ראשון ראשון וכו' היינו העם לעשות בו וכו' והכסף נתון לך והפך דבריו ומזה מוכח הרמז דאם הי' אומר על אחרון אחרון והכסף לא הי' עולה הע"ץ כיון שאמר עם וי"ו. ועי' יע"ד ודפח"ח. ועי' בפי' התוס' לזקני רבינו חיים ב"ר בצלאל בס' החיים (שער פ"ו פ"ז). ובריב"א עה"ת פ' בחקותי ובמס' סופרים (פכ"א ה"ד). ובכסא רחמים ונחלת יעקב שם ובס' דבש לפי (מ' פ' אות מ') ועי' תוס' לעיל די"ג ד"ה הכסף. ובס' אגרת הטיול לזקני הגה"ק הנ"ל. ובשו"ת בנין ציון הח' סי' קמ"ד ובס' שער יהודא למס' מגילה ובס' הרוקח ה' פורים ולד"ק כיוון הפני יהושע כאן: דברי דודך דו"ש. סימן קו

ב"ה ה' צו תרצ"ה פה סילמערזיטץ

שלום וישע רב באהלו יקרב. כבוד ידידי אוהבי ה"ה הרב הנאון מאה"ג וכו' מוה"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שלימ"א

אחדש"ה באה"ר. תיקר נא נפשי בשאלתי אשר אשאל מאת כבוד ידידי אוהבי חביב כנפשי. ובטרם כל אשאל את ידידי אם כבודו זוכר את ידידותינו ואהבתינו בעת למדנו לפני מורינו זל"ה בעיר ביאלא (הוא הגה"ק מ' זאב נחום זצ"ל בע"ס אגודת אזוב). וזה לפני איזה שנים בהיותי בוורשה סרתי לבית ידידי לשמוח עמו תודות לעליון. וחפץ אני מאד להיות אצלו גם עתה אבל לעת זקנתי אין בכחי והש"י יאזרני חיל ואזכה עוד לשמוח עמו. ואחת אשאל היות המוכ"ז הוא נכדי הב' מופלג בתורה הק' כמר יהושע שרגא הלוי רוצה לקחת סמיכה בהיתר הוראה מגאוני ישראל והוא לי לסייע אותי לעת זקנתי. חפץ אני מאוד אשר כבוד ידידי ואוהבי יסמכהו בזה ויסמיך את ידו עליו בימין צדקו וכו' חשוב לפני כאלו מורינו ז"ל סמך את ידיו עליו כי שנינו יחד שאבנו ממעין אחד מעיני הישועה. וידע נא כבוד ידידי כי הוא ראוי לאצטלא זו כי אנכי למדתי עמו איזה שנים בביתי. וגם עתה יחנני הש"י ויחזקני אשגיח עליו כי יהי' אצלי. אבקש שנית לקרב אותו כאב לבנו ויקח אותו לבחנו ויתן לידו כתב היתר הוראה כדת של תוה"ק. חפץ הייתי מאוד לשמוח עמו במכתב אבל אין בכחי כי הכתיבה קשה עלי מאוד. וגרגר אחד אכתוב למען יהי' בזכרונו כי אל יפטר אדם מחבירו אלא בדבר הלכה

בפ' נצבים ברש"י ז"ל (פ' כ"ב) לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעוה"ב עיי"ש ולכאורה אינו מובן דהא הוי כעל מנת לקבל פרס. ואמרתי דהא רש"י כתב הודיעו שישראל טרחנין סרבנין על מנת לקבל עליו ע"ש. ואיתא במס' אבות לפום צערא אגרא ממילא באם השכר גדול יבין מזה כי הטרחה עם ישראל גדול מאד והבן

הנני ידידו אוהבו מברכו בברכה המשולשת כאות נפשו ונפש אוהבו המצפה שיעשה וימלא שאלתי ובקשתי וחותם בחותמי ברכות לו ולכל הנלווים אליו. יהודא ליב יחזקי' במוהר"ש הלוי אבד"ק הנ"ל

ב"ה כ"ג אד"ש תרצ"ה ווארשא

לכ' י"נ מנוער הרב הגאון וכו' שי'

שמחתי בקבלי מכתבו ולראות בביתי את נכדו החו"ב שי' עטרת זקנים וכו' ובקשתו עשיתי. אם כי הנני חלוש וזקן. הש"י יחזקני. אבל זכרתי ימים מקדם וכו'. ואגב אני שולח מחידושי עה"ת וממילא יהי' מתורץ גם קושייתו וזה החלי

א) בחקתי (ל"ג ג') אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'. בגמ' שבת (דף קי"ח ע"ב) א"ר נחמן תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת וא"ר יהודה תיתי לי וכו' אר"ה ברדר"י תיתי לי וכו' א"ר ששת תיתי לי וכו' ואר"נ תיתי לי וכו' אמר רבא תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן קמאי לדינא לא מזיגנא רישא אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותי'. וברש"י שם בהא דרבא כ' תיתי לי ישולם שכרי ולכאורה קשה למה לא פירש רש"י כן על כל הני תיתי לי שחשב קודם בגמ'. וראיתי שכן דקדק בעיון יעקב ובענף יוסף בע"י שם ועיין שם מה שתירצו

ולעד"נ דהנה המהרש"א שם הקשה על פירש"י האיך יאמר ישולם שכרי כאלו מבקש שכר מצוה הא אין משמשין על מנת לק"פ. (ובשמו"ר פמ"ד אמר ר"פ אם עשית מצוה אל תבקש שכר וכו'. ועי' רש"י בכורות (ד"ל) תיתי לי שכר טוב). ולכן מיאן המהרש"א בפי' רש"י ופי' תיתי לי שיעמוד לי זכות המצוה שאוכל לקיים למצוה זו תמיד ע"ש. וא"כ יתורץ דברי רש"י הנ"ל בפשיטות דעל כל הני תיתי לי דחשיב התם לא הי' יכול רש"י ז"ל לפרש שישולם שכרי מכח קושית המהרש"א דא"כ הרי מבקש שכר מצות וע"כ הפי' דכל הני תיתי לי כמו שפי' המהרש"א ז"ל. אבל במאמר רבא דאמר תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן וכו' בזה שפיר פירש"י שחביבין עליו ת"ח ביותר ומצוה זו שפיר מותר עמלק"פ. דמבואר בפירש"י (אבות פ"א מ"ג) דהא דאין משמשין את הרב עמלק"פ הוא משום דשכר מצוה בה"ע ליכא ולכך דוקא עמלק"פ בעוה"ז אבל עמלק"פ בעוה"ב מותר ע"ש

ובזה ניחא לי בפ' אחרי לי"ח ה') אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דהוי עמלק"פ ע"ש בס' נועם מגדים. ואפשר דקושי' זו מתורץ שם בתיוב"ע דמתרגם לחיי עלמא דאתי וע"ש ברש"י

ובספרי דגן שמים ריש מס' ר"ה הארכתי בזה ליישב שיטת הרז"ה בבעה"מ (ר"ה דכ"ח) דדוקא תקיעות דר"ה מצוה לאו לה"נ אבל תקיעות תענית לה"נ והר"ן שם הקשה דמ"מ מצוה איכא ומנ"מ בין דאורייתא לדרבנן. ולדברינו ניחא דלשיטת רש"י דאיסור עמלק"פ תליא משום דשכ"מ בה"ע ליכא. והנה בפ' בחקותי ונתתי גשמיכם בעתם דמקשים הא שכר מצוה בה"ע ליכא (קידושין דל"ט חולין קמ"ב) ובגמ' עירובין (דכ"ב) ע"ז (ד"ד) היום לעשותם