תירוש ויצהר (שו"ת) רמה

(דף כ"א) דבזאת שהכין התלי' הכין לעצמו דלו לא הי' מוכן התלי' אולי הי' אחשורוש חוזר בו עיי"ש. אכן לדברי הקד"ל הנ"ל ניחא דלו הכין דאם לא הי' העץ מוכן אז הי' ההריגה שלא בבזיון וממילא הי' נשאר גזירתו ורשעתו. אכן בזה שהי' מוכן העץ הי' ההריגה בבזיון שעי"ז נתבטלה רשעתו והבן. ועיין בס' מדרש אליהו בפי' מגילת אסתר (דף ע"ב ע"ב)

ובזה יש לבאר במגילת אסתר (ח' ז') ויאמר המלך אחשורוש וכו' ואותו תלו על העץ וכו' ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וכו' כי כתב אשר נכתב בשם המלך וכו' אין להשיב. והדקדוקים בפסוקים אלו רבו. דלמה הקדים לומר ואותו תלו. ומה זה תשובה על בקשת אסתר להעביר רעת המן. גם אחר שאמר אחשורוש דכתב אשר נכתב וכו' אין להשיב וא"כ איך אמר כתבו וכו' בשם המלך להשיב את אשר כבר נכתב בשם המלך. אכן להנ"ל ניחא דרק להשיב המכתבים הקודמים בלי כל סיבה זה דבר שא"א אכן כאן הקדים אחשורוש לומר דאותו תלו וא"כ כיון דהכל ידעו שנהרג בבזיון כאיש רע מעללים ולא כחשוב ושר ובודאי משום דאיגלאי מילתא למפרע שכל מה שהנהיג בעת שהי' שר וגדול הי' מחשבתו להזיק למלכות כיון דהרגוהו בבזיון כזה ולא כשר וחשוב החוטא. וזאת שכיוון אחשורוש לומר להם אשר רק עי"ז שאותו תלו עי"ז יש ביכולת לבטל הכתבים הראשונים

וגם יש לומר דכוונת אחשורוש הי' דלהשיב הכתבים מכבר הוא כנגד החוק רק יש ביכולת לכתוב עתה חדשים לטובת היהודים. ובל ידאגו מרדכי ואסתר דאולי לא די בכתיבת הטובות. רק דצריכין גם להשיב הכתבים הראשונים שבל ישאר שום רשימה מהגזירה. ואולי דעי"ז שישארו הכתבים הראשונים לא יאמינו לאחרונים. ע"ז אמר להם אחשורוש דשפיר יאמינו כיון שהמן נהרג בבזיון כנ"ל. ועיין חכמה נפלאה בביטול הכתבים הראשונים באבן עזרא שם. ובאופן אתר נפלא בפי' המלבי"ם ז"ל. וא"כ ניחא מה שאנו אומרים בועל הנסים דהריגת המן הי' שתלו אותו וכו' על העץ למען שיהי' נכלל בזה גם ישועת ישראל. דרק עי"ז שתלו אותו הי' ישועת והצלת ישראל דאם הי' אומרים שנהרג אכתי לא ידעינן רק מפלת המן וכנ"ל וממילא מיושב כל הקושיות והבן כי נחמד הוא בעזהשי"ת

טו) בש"ס מגילה (ז' ע"ב) רבה ור"ז וכו' קם רבה שתטי' לר"ז למחר וכו'. ענין זה דשחטי' הוא פליאה ונודע הרבה פירושים ע"ז בספרים עיין בבינה לעתים סוף דכ"א. ועיין בהק' ס' נטעי אברהם בס' עץ חיים עפ"י הש"ס שבת מאן דבמזל מאדים וכו' אנא נמי עניש וקטיל ע"ש

ולעד"נ עפ"י ש"ס ב"ב (קמ"ה:) כל ימי עני רעים ואפילו שוי"ט שינוי וסת תחלת חולי מעים. ועיין בש"ס כתובות (ס"ז ע"ב) גלגל עמו בעדשים ומת אמר אוי לו לזה שהרגו נחמי' ושם הרבה מעשיות בענין שינוי במאכלים ועיין בזה נפלאות תורת אמת בס' בינה לעתים (דרוש כ"ב) בש"ס שבת (דק"מ ע"ב) האי מאן דאפשר לי' למיכל נהמי דשערי וכו' ושתי חמרא דפח"ח. וא"כ י"ל דע"י שנתן רבה לר"ז מאכלים ומשקים שלא כפי הרגלו בסעודת פורים זאת הביאו לחולי ומת וזה לשון שחטי' כעין הש"ס כתובות דקטלי' נחמי'. אכן ביום מחר בעי רחמי והחי' ובשנה הבאה לא רצה לסמוך על הנס עוד והבן

גם י"ל דר"ז לשיטתו בחולין (דמ"ד) כי הוי מזמני לי' אזיל היינו אחר שנעשה נשיא. אבל כאן הי' קודם שנעשה רבה נשיא (ע"ש אח"ז גבי משלוח מנות מרבה והבן) ולכך עשו סעודת פורים בהדי הדדי היינו שכ"א אכל משלו שהשתתפו בסעודותיהם ואחר שנתבסם ר"ז האכילו רבה משלו וכיון שהי' ר"ז שונא מתנות יחי' הוי כשחטו כגמ' שם לא קא בעי מר דאיחי וכו'

גם י"ל ענין שהי השמחה ושחוק יותר מדא לפי שיטת ר"ז שהי' מחמיר צ"ע שלא לומר שום דבר שחוק ומילתא דבדיחותא כדאיתא בש"ס נדה (דכ"ג) עד כאן הביאו ר' ירמי' לר' זירא לידי גיחוך ולא גחיך ופירש"י שר' זירא הי' מחמיר טפי. ובברכות (דל"א) שאמר בכל עצב יהי' מותר כתיב ועיין בס' דברי ירמי' ריש דרוש ז'

טז) אסתר (ו' ו' ז') מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו וגו' ויאמר המן אל המלך וגו' יביאו לבוש מלכות וגו'. כנראה מהענין דהפסק שחרץ המן וחשב שהוא לטובתו ולכבודו הי' לרעתו ונהפך לטובתו ולכבודו של שונאו מרדכי. ע"ד שסיפר לי זקן אחד מפה פלונסק ששמע מהרב הגאון, ר' אברהם שמואל ז"ל אבד"ק וואלקאוויסק ואח"כ הי' אב"ד פה ולסוף ימיו חזר לשם שסיפר כי בא לפניו ד"ת בין שני אנשים פשוטים שעשו שותפות ביניהם לנסוע עם סחורות לווארשא ומשם לכאן א' נתן בשותפות סוסיו והעגלה שלו והשני רק סוס ועבור זאת שלא הי' לו חלק גדול כ"כ נסע הוא עם הסחורות בדרך וכ"א קיבל פ"צ כפי חלק המדובר ביניהם. פ"א בעש"ק ראה הבעל הסוסים והעגלה שאין שותפו מביא לרפת שלו סוסיו ועגלתו כדרכו בכל שבוע בעש"ק וחשב אולי בא בעש"ק באיחור זמן אבל ראה גם במוש"ק שאין מביא לו סוסיו ועגלתו והלך להתראות עמו. ושאלו מה זאת. והשיב לו יען כי סוסו מת בדרך איזה וויארסט אחורי העיר לכן הוא מחזיק למשכון את סוסיו והעגלה של חבירו השותף בכדי שיהי' שותף עמו בהיזק. והלה צועק הלא נעשיתי רק שותף לריוח ולא להיזק. כי לא נעשיתי שותף בגוף הסוסים ואף אם מת סוסך אינני שותף להיזקך. והשיבו חבירו הבא מהדרך א"כ נלך להרב לד"ת ואם תתן תקיעת כף שלא עשינו שותפות בנוגע להיזק בגוף הסוסים אז אחזיר לך סוסך ועגלתך בלי שום טו"מ. ובא לפני הר"ר אברהם שמואל הנ"ל ונתן השותף תק"כ כנ"ל אז אמר חבירו השותף א"כ כדבריך כן הוא ולך עמי אחורי העיר ותמצא כי הסוס שמת הוא סוסך ואני אינני שותף לההיזק שלך כפי שאתה בעצמך חרצת משפטך וכן הי' הענין כאן כי הפסק שחרץ המן הי' על ראשו ועל קדקדו

יז) בש"ס מגילה (דט"ז ע"א) מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש. והוא פלא איך הרהיבה לעשות כן בעת צר אשר בקשה על נפשה ועל עמה. ועיין מה שפי' בזה ע"ד נפלא בס' לוית חן על מס' מגילה (דט"ז ע"א) להגאון ר' אפרים העקשר ראב"ד באלטונא היינו שהראתה על אחשורוש בידה שהמן הוא איש אויב וצר לו וכל כוונתו הוא להזיק למלך. אכן מפני טעות שיוכל לצמוח מזה בעיני אחשורוש שכיוונה להראות עליו שהוא איש צר ואויב לכן סטר ידה כלפי המן עיי"ש דפח"ח: ולעד"נ ע"פ הש"ס מגילה (דט"ו ע"ב) ריב"ק אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא ועיי"ש ברש"י דעי"ז יתבטל הגזירה כיון דמית חד מנייהו. [ועי' לקמן אות י"ח] וא"כ כיון שיהרוג אותה ע"י המן אז בוודאי יהרוג גם אותו דגם ושתי נהרגה על ידו כמאמרם ז"ל ממוכן זה המן ועתה יהרוג אותה א"כ יגדל כעסו על המן ג"כ ויתבטל הגזירה והיא בצדקתה מסרה נפשה בשביל הצלת כלל ישראל ולא חסתה על נפשה אם יכעס עלי' אחשורוש ומחוה כלפי אחשורוש ובפרט כיון דכבר חשדה אחשורוש שהיא אוהבת את המן ע"י שתסביר לו פנים א"כ בראותו עתה שהיא מחווה בידה כלפי פניו אז יתברר לו שבוודאי כן הוא ששניהם קשרו עליו קשר להמיתו ויהרוג שניהם כנ"ל. וכעין זה פירשו בס' הא דאמרה אל המשתה אשר עשיתי לו דהול"ל אשר עשיתי להם אכן גם בזה כיוונה להרגיזו שיחשוב כי המן הוא העיקר בעיניה ולו הכינה המשתה ודו"ק

יח) כ' בס' שפתי צדיק בח"ת לפורים (ד' ס"ט:) שאלתי את פ"ק גיסי מרן שליט"א איך לא איבד המן א"ע טרם שהלך לשרת את מרדכי ולקרות לפניו שהחרפה זו מר ממות וכן איתא בתרגום שכששמע המן שצוה כן בקשו שיהרגו