תירוש ויצהר (שו"ת) רמד

לצלם. א"כ שפיר שאלו וכי משוא פנים יש בדבר. דהא על חטא ע"ז אף בפעם ראשונה אין מוחלין. וע"ז תירץ רשב"י דהם עשו רק לפנים ולא הי' שם חטא ע"ז ג"כ והבן והוא נחמד בעזה"י

יא) עוד י"ל דג"כ קשה וכי משוא פנים יש בדבר. גם צריך להבין הלשון מסעודתו של אותו רשע ובמדרש שה"ש בפסוק זאת קומתך הלשון על שאוכלים מתבשילי עכו"ם

ויש לבאר ע"פ מש"כ בס' דברי שאול (מגילה די"ב) לפרש מפני שנהנו היינו שהי' להם שמחה מזה עיי"ש. בהקדם פי' האר"י ז"ל עה"פ תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה שיש לך עוד שמחה מזה שלא תעבוד ה"א. גם כ' שם לפרש מה שאמרו מסעודתו של אותו רשע דהנה אם אדם נותן לרעהו כגילו מתנה אז כפי ערך המתנה יהנה המקבל. אבל אם שר וגדול נותן מתנה להדיוט אז לא יביט לערך המתנה אך גם דבר קטן מאוד חשוב בעיניו מה שנתכבד אצל השר כי נתן לו איזה מתנה. וגם אז הי' עיקר הנאתם לא ממאכלי הסעודה האסורות בעצם. רק ממה שאכלו אצל המלך ונתכבדו להיות בין קרואי הסעודה שעשה המלך. וזה אמרם שנהנו מסעודתו של אותו רשע עיי"ש

וע"פ הקדמות אלו הכל מיושב דתלמידי רשב"י חשבו לחטא את ההנאה. וסיימו בדבריהם מסעודתו של אותו רשע היינו דזאת הוא לימוד זכות שלא יקשה דלמה הי' משוא פנים. על זה תירץ משום דבאמת יש זכות כיון דהסעודה היתה מהמלך ולזאת רבים נתפתו לאכול בראותם שהמה ג"כ מקורבים לשלחן המלך ככל שאר העמים והבן

יב) גם י"ל מפני שנהנו מסעודתו וכו'. שהחטא הי' מה שנהנו ושמחו כששמעו מהסעודה והשמחה בבית אחשורש. וזה החטא הי' אף ליהודים אשר אינם בשושן ולא היו כלל על הסעודה ולא אכלו. ולכך אמרו שנהנו ולא שאכלו. כי גם השמיעה ששמעו שיש שמחה ומשתה בחצר המלך. הי' חשוב בעיניהם כבשורה טובה. ובאמת הי' להם לצער א"ע ממשתה זאת. כי כל ענין המשתה הי' מחמת שחשב שכבר נשלמו הע' שנה ולא נגאלו ושוב לא יגאלו לעולם. והי' אחשורוש שמח לאידם אשר ח"ו יהיו נבלעים בין האומות כמאמז"ל במס' מגילה. ועי' בזה בס' תולדות נח ח"א (דף כ"ו) דפח"ח וש"י

ובזה מיושב מה שהקשו הלא על אכילת איסורים אין מגיע להם גזירת מות וכלי' ר"ל. עיין מש"כ בספרים. אכן לדברינו זאת גרע יותר. כי בזה הראו לדעת כי כבר שכחו את ארצם הקדושה. ואינם צופים לישועה. כאשר כל איש יהודי מחויב להעלות את ירושלים על ראש שמחתו. ולא ח"ו לשמוח אל גיל כעמים. בפרט אשר כל שמחה זאת הי' על צרתם. והמה נהנו מזה כמאה"כ ונהי' ככל הגוים וכו'. ויש להאריך בזה בפי' א"כ שבשושן יהרוגו וכו'

וזה ענין מאמרם ז"ל גדולה הסרת טבעת ממ"ח נביאים. היינו שבעת שמצירין לישראל המה נושאים עיניהם למרום בתפלה ותשובה. כאשר הנסיון הורונו בכל דור ודור. שגם אלה אשר שכחו את עמם וארצם. בצר להם באים לידיעה כי הנם גרים בארץ לא להם והיינו שאיש יהודי מוכרח לדעת במצרים שהארץ לא לו הוא ולא יתערב בהם. כי לא יועיל לו התקרבותו אליהם

ובעוה"ר ישנם המתרחקים מעמם. ובושים ביחוסם במה שהם זרע קידש מאבוה"ק איוי"ע, ועיין בעין הבדולח ד"ה ואת שבע הנערות וכו'. ופי' אין אסתר מגדת וכו' לא מצד ביוש רק מצד פקודת מרדכי עלי'. ובל"ז הי' לה עמה לעטרת ולהתפארות. ועיי"ש ד"ה קרי לי' יהודי וכו' מוכתר בנימוסו הי' וכו'. וזה ענין זכות ישראל במצרים שלא שינו שמם ולשונם וכו' היינו שלא התביישו בשמם וכו'

יג) בש"ס מגילה (י"ב ע"א) שאלו תלמידיו את רשב"י וכו' א"כ שבשושן יהרוגו וכו'. ובמדרש שה"ש בפסוק זאת קומתך איתא הגי' להיפך רבנן אמרו על שעבדו ישראל עכו"ם ור"ש אומר על שאכלו מתבשילי עכו"ם. א"ל רבנן לר"ש והלא לא אכלו אלא אנשי שושן בלבד. א"ל ר"ש והלא כל ישראל ערבין וכו' עיי"ש

והנה ראיתי בס' תורת משה תצוה (דף ע"ב) בשם ס' יד דוד פסחים (דנ"ג ע"ב) להוכיח כפי הגירסא במדרש דרשב"י סובר משום שנהנו מסעודתו וכו' עיי"ש. והנה יש לעיין בזה דלכאורה לפי תי' רשב"י במדרש מצד ערבות יהי' מזה ראי' לשיטת הפרמ"ג בספרו מתן שכרן של מצות (חקירה ד') דגם נשים המה בכלל הערבות דהא גם נשים היו באותו הנס ובגזירה דלהשמיד להרוג וכו' ודו"ק

אכן ראיתי בס' זכרון יצחק בח"ת למגילת אסתר שהביא דבר חידוש בשם הצל"ח ברכות פ"ג. דכהנים אינם בכלל כל ישראל ערבים זל"ז עיי"ש. וא"כ י"ל דלכך לא השיבו תלמידי רשב"י בש"ס דילן משום ערבות

גם יש להעיר בזה לפ"מ דאיתא (סנהדרין דכ"ז) ובשבועות (דל"ט) דערבות הוא רק ביש בידם למחות ועיי"ש בתוס' שבועות דלכך הערב בדין הקל משום דהעונש הוא רק משום שלא מיחה

וראיתי בס' חמדת צבי על מגילת אסתר (דף מ"ח ודמ"ט) לש"ב הרב הג' מהר"צ מבראד ז"ל שהביא בשם ס' יעלת חן בענין ערבות לענין אם יש ערבות לנסתרות. ועיין בזה בש"ם סנהדרין (דף מ"ג). והנה ראיתי בס' דברי שאול מגילה (די"ב) שכ' דאין לומר משום ערבות דכבר אמרו שלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב וכאן הי' עיקר על ההנאה עיי"ש (דף מ"ד) ושם בע"ב האריך בזה ביתר ביאור ע"ש

ולפי הדעה במדרש שם דהנאת סעודה לא היתה שום דבר איסור רק ששתו יי"נ ועיין בס' תורת משה תצוה (דע"ב) מה שכ' בזה דהי' רק סתם יינם. ועיין בס' דברי שאול (מגילה די"ג). א"כ יש להעיר בדברי הס' ארעא דרבנן (אות תפ"ט) הובא בס' עין זוכר (מערכת ע' אות ו') בפלוגתת מהר"ם בן חביב והזרע אברהם (או"ח סי' י"ב) אי יש ערבות במידי דרבנן. ועיין בברכי יוסף (או"ח סי' קכ"ד) בזה

יד) בנוסח על הנסים. ותלו אותו ואת בניו על העץ. הנה ראיתי בס' תורת משה תצוה (סי' ע"ב) שהק' דלא הי' לנו לומר רק ונהרג הוא ובניו. גם הקשה הא אמרינן במגילה (דכ"ב ע"ב) דלימא לתרווייהו, הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם וגם האל המושיע כדי שלא לברך על מפלת המן לבד רק גם על ישועת ישראל. א"כ מ"ט אינו מזכיר בועל הנסים רק תליית המן על העץ ולא תשועת מרדכי וישראל. ועיי"ש תירוצו

ולעד"נ ע"פ המובא בתרגום שני על מגילת אסתר דהמן ביקש ממרדכי שלא לתלות אותו כי אם להרוג אותו כי שר המלך הוא ואינו שייך לתלות אותו רק להרגו בצינעא עיי"ש. וראיתי בס' קדושת לוי בדרוש לפורים (דנ"ז ע"א) דהמן הרשע ביקש שיגמר רשעתו אפילו אחר הריגתו. ולכך רצה שמרדכי יהרוג אותו ולא יתלה אותו בכדי להראות שהוא הי' שר וחשוב אצל המלך. ונמצא כל האיגרות שכ' יהי' להם קיום ח"ו. ומרדכי לא כן עשה ותלה אותו להראות שהוא לא הי' חשוב כלל וביזה אותו לעיני כל ונמצא האיגרות שכתב ושלח ממילא אין להם קיום כלל כי מה שכתב אגרת מתחלה לא הי' בדעת המלך וכן מוכח כיון שתלה אותו עכ"ל

ולפ"ז יל"פ מאז"ל בש"ס מגילה (דף ט"ז ע"א) הכין לו תנא לו הכין וראיתי הכוונה בס' קהלת משה