תירוש ויצהר (שו"ת) רמג

(ועיין בזה בס' כתב סופר בשלח ד"ה איתא בילקוט דפח"ח). וזה מפני ששונאים את המן. וזש"א לא נעשה "עמו" דבר. היינו דבר של ממש. אבל להמן נעשה יקר וגדולה יותר מדאי

ז) בגמ' שם הכין לו תנא לו הכין. פשיט דאיגלאי מלתא למפרע אשר לו הכין (ועיין לזקני בתויו"ט נדרים פ' מסור). ועיין לזקני הקיקיון דיונה במס' מגילה שם. וי"ל דבאמת הכין לעצמו מתחילתו. וכן נתנו לו מצה שיעשה עץ גבוה נ' אמה. ובבוקר יאמר למלך שאם לא יבערו את מרדכי מן העולם אז הוא מוכרח לאבד א"ע לדעת ויקח חייו ע"י תליה בעץ שהכין לעצמו. כי איננו יכול לחיות עם מרדכי בכפיפה וחייו אינם כדאים לו בכ"ע שרואה את מרדכי. וממילא יצוה המלך. לגודל הצטרכותו ואהבתו להמן. שיתלו את מרדכי. ולכן לא נא' ובבוקר אמור למלך לתלות את מרדכי. כי לא זאת הי' לו לומר למלך. רק ובבוקר אמור למלך את מחשבתך שתאבד א"ע מן העולם. וממילא יצמח מזה ויתלו את מרדכי. וזאת כוונת הגמ' תניא לו הכין. ללמד אותנו שבאמת מתחילה הכין לעצמו כנ"ל. ועיין בס' קול יהודא למגילת אסתר (דפ"ו)

ח) בש"ס מגילה (י"ב ע"ב) ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורעניות אמר רב כהנא מכאן שההדיוט קופץ בראש וברש"י שם מכאן וכו' שהרי מנה אותו הכ' לבסוף אלמא גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש עכ"ל. ומקשים העולם דהא דלמד דהדיוט וכו' הוא מגוף הקרא ויאמר ממוכן ולמה הקדים הגמ' הא דתנא ממוכן זה המן ועיין מש"כ בזה זקיני החכם צבי ז"ל הובא דברי קדשו בסו"ס מקור חיים על ה' פסח

ולעד"נ דאם לא היה מקדים הא דתנא ממוכן זה המן לא היה נוכל ללמוד דהדיוט קופץ בראש דהוי מצינו למימר דממוכן היה הגדול שבכולם והא דמנה אותו הכ' לבסוף הוא מטעם דאחרון אחרון חביב או כמש"כ זקיני הח"צ שם דאין ראי' מהא דמנה אותו לבסוף דאפשר דהראשונים אמרו עצתם ולא נתקבלו וחשיב את ממוכן שנתקבל עצתו. ובאמת י"ל דאמר עצתו לבסוף אחר כולם ולא קפץ בראש אבל כיון דתנא ממוכן זה המן ע"כ דהדיוט קופץ בראש דהא אין לומר דהיה הגדול שבכולם דהא נאמר אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן וכו' מעל כל השרים אשר אתו אבל בעת ההוא שא' עצתו היה קטן מהם ולא נתגדל עוד כ"כ וא"כ הדיוט קופץ בראש. ולפי"ז מיושב הא דמביאים בתוס' שם ד"ה ממוכן דיש במדרש שהי' דניאל דכוונתם ליישב קושית העולם דלכך מביא הגמ' הא דתנא ממוכן זה המן דלולא זאת י"ל כדעת המדרש דממוכן זה דניאל ואחרון אחרון חביב

עתה ראיתי בס' אור תורה על מגילת אסתר (א' ט"ז) בהא דויאמר ממוכן וז"ל בגמ' תנא ממוכן וכו' והוא תמוה וכו'. ונ"ל עפ"י מדרש אסתר דאיכא פלוגתא בהא דויאמר ממוכן ח"א דינינו כדיניהם דתנן דיני ממונות וכו' דיני נפשות מן הצד וח"א אין דינינו כדיניהם וכו' וי"ל דהתוס' מביא שהי' דניאל ויש לגמגם למ"ל לתוס' להביא מדרש המתנגד לגמ' דזה המן ולהנ"ל ניחא דגמ' סובר דאין דינינו כדיניהם דאל"כ מנ"ל דהדיוט קופץ בראש דילמא משום דהדין כן ולפי"ז אם הוי מפרשינן דזה דניאל ומסתמא אחז כדיני ישראל דמתחילין מן הצד ולא היה ראי' דהדיוט וכו' לכן מביא דממוכן זה המן ובדיניהם מתחילין מן הגדול וע"כ משום דקפץ בראש ולכך מביא תוס' דיש במדרש שהוא דניאל והו"א דהוא דניאל וכו' עיי"ש. ועי' בספריי דגן שמים ודברי גדולים

ט)אסתר (א' ט"ז) ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים וגו'. בש"ס מגילה ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורעניות. דברי הגמ' צריכים ביאור דבמה הי' מוכן מעתה לפורעניות הלא עדיין לא נתגדל

ולענ"ד י"ל ע"פ דברי היוסיף לקח (הובא ביי"פ דל"ז) בפי' ויאמר ממוכן וגו' יצא דבר מלכות וגו' היינו שממוכן חידש את זאת אשר אחשורוש בל יתיעץ עוד בכל ענין וענין בשריו. רק שימלוך ממשלה בלתי מוגבלת זה יצא דבר מלכות 'מלפניו'. היינו מלפניו לבדו. וא"כ זאת הביא פורענותו. דגם בעת שהמלך נתן צו ואמר תלוהו עליו לא הוצרך להביא משפטו לפני יודעי דת ודין רק ע"פ דבריו ופקודתו נתלה. וזה פירוש אשר הכין לו ובדחז"ל תנא לו הכין. היינו בדבריו ובעצתו שעשה הנהגה חדשה במלכות אשר המלך לא יצטרך לשאול מהיושבים במלכות את הסכמתם ואפשר לומר אשר המן ראה והכין מראש את עצתו הרעה בכדי שגם בעת שירצה הוא לקנות את עם ישראל להשמידם ג"כ יהי' די לו הסכמת אחשורוש לזה ואחשורוש לא יהי' צריך להסכמת השרים רק הכל יהי' נעשה ברצונו לבדו. כי ידע שעליו יש לו לסמוך שלא יתנגד לזה שהי' אחשורוש שונאם יותר מהמן כמבואר בדחז"ל

ובזה יובן מה שאחר הדברים האלה גידל המלך את המן יותר מכל שריו. כי על ידו נתגדל גם הוא להיות מולך עפ"י דעת עצמו. והבן כי נחמד בעזה"י ובזה יבואר לנכון הכ' (אסתר ח' ח') כי כתב אשר נכתב בשם המלך וגו' אין להשיב. היינו כי לולא זאת מה שנעשה ע"י גזירתו לבדו הי' מעתה הגזירה בטילה ממילא ע"פ מה דאמז"ל אם מת אחד מהיועצים בטלי גזירותא. אבל כיון שזה נעשה ע"י גזירת אחשורוש עצמו בלא יועצים לא יבטל ממילא כי הלא הוא הגוזר חי הוא. ולהשיב את הספרים אשר נכתבו בשם המלך אי אפשר. ורק העצה אחת היא לכם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כפי' רש"י ז"ל. או כפי' האבן עזרא ז"ל (בפ' ז') ע"ש ענין נחמד בזה והבן.

) י)בש"ס מגילה (י"ב ע"א) שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כלייה וכו' אמרו אתם וכו' מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע וכו' וכי משוא פנים יש בדבר וכו' עיי"ש הנה המפרשים מקשים דהא גם לטעמם מפני שנהנו וכו' ג"כ קשה וכי משוא פנים יש

ולעד"נ ליישב דהנה מק' מה הקשו תלמידי רשב"י וכי משוא פנים יש. הלא אף דחטאו בזה שהשתחוו לצלם. מ"מ הלא עשו תשובה אח"כ. וכמאמז"ל (מגילה י"ד ע"א) גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים ושבע נביאות וכו' ואלו הסרת טבעת החזירתן למוטב ושם ברש"י החזירתן למוטב שגזרו עליהן תעניות לתשובה כדכתיב צום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים עיי"ש. וא"כ מה זה נשיאת פנים

וליישב כ"ז נלענ"ד עפ"מ שראיתי בס' זכרון יצחק פ' בראשית (אות י') שהביא בשם ס' משען מים (מהג' מהרז"ך ז"ל בעל שו"ת בגדי כהונה פ' בראשית) דהא דקנס הקב"ה מיתה על אדה"ר על שאכל מעץ הדעת והלא אמרו חז"ל (ביומא דפ"ו ע"ב) אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו וכו' היינו כיון דהקב"ה בעצמו צוה לו ולא ע"י שליח אין נמחל אף שזה פעם ראשונה דכתיב את פי מלך שמור עכ"ד. ובס' זכרון יצחק (פ' תרומה אות ב') הביא ג"כ הקדמת המשען מים הנ"ל ביתר ביאור. וכ' דמטעם זה לא הי' מקום לפטור את ישראל מחטא העגל אף דבפעם ראשון מוחלין משום דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמעו עיי"ש. ושם בס' זכרון יצחק (פ' תשא אות ג') מביא זאת בשם העיון יעקב. וא"כ ניחא דבשלמא אם נאמר דהחטא הי' מה שנהנו מסעודתו של אחשורוש. א"כ כאן דעשו תשובה אף דהי' רק מיראת הגזירה ואיתא במדרש דאין זאת מדה טובה אשר בצר להם צועקים ולא מקודם. אכן עכ"ז אף דאינה תשובה מעולה כ"כ. מ"מ הא עשו תשובה ובפעם ראשונה מוחלין. אבל לשיטת רשב"י דהחטא הי' שהשתחוו