תירוש ויצהר (שו"ת) רמב

דמכאן למדו זאת. דאליהו בא דייקא בדמותי כיון שהוא הי' ג"כ באותה עצה א"כ הי' הגדלת הנס יותר. כענין הפה שאמר לא אשלח כו'. וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ונודע המשל הנפלא מהגה"צ המגיד מדובנא ז"ל. ממי שהלך על חתונה ושאל משכינו מלבוש יפה והבן

ג) בגמ' מגילה (ב' ע"א) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אמרו בזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה וכו' ושם ברב אלפס כתב וז"ל הואיל ומסתכלין בה וכו' ויש שגורסין הואיל ומסתכנין בה. כלומר באותו העת שהיו ישראל מעמידין דתיהם ואין באין לידי סכנה היו קורין אותה באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר. אבל בזמן שמסתכנין ישראל בדתיהם אין קורין אותה אלא בזמנה שהוא. ארבעה עשר וחמשה עשר וכן הילכתא

כתב בס' זר זהב (דף ל"ו ע"א) מהגה"ק ר' זאב וואלף מסטריקוב ז"ל וז"ל: במ' מגילה בזמה"ז וכו' ורב אלפס הביא ויש שגורסין הואיל ומסתכנין בה שמסתכנין ישראל בדתיהם אין קורין אותה אלא בזמנה. והקשה הגה"ק מהר"ם מקאצק זצ"ל לאאדמו"ר הלא מצינו בגמ' כתובות (ד' ג' ע"ב) להיפך ומסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי כי ברביעי יש סכנה דאמרי בתולה הנישאת ביום הרביעי תבעל לטפסר תחלה ובשביל זה לא כנסו ברביעי זמן הידוע לכל וכאן אתה אומר הואיל ומסתכנין אין קורין אלא בזמנה והשיב לו כאאדמו"ר שיש חילוק שם בכתובות כיון שיש סכנה צריך להחביא הדבר מצד הסכנה ואין סומכין על הנס כי מה לי שהאשה נישאת ברביעי או בשלישי כי אין בזה שום מצוה. אבל גבי קריאת המגילה שיש מצוה בקריאתה המצוה אינה מגינה ומצלת רק בזמנה שקורין אותה בזמנה. הזמן מגין ומציל. לכן שפיר הביא הר"א היש גורסין הואיל ומסתכנין. ואמר לו אדמו"ר זצ"ל מקאצק שיפה השיב והצדק אתו

ולעד"נ בפשיטות עפ"מ דאיתא לקמן (ד"ז) כתבוני לדורות כו' קנאה את מעוררת עלינו כו' כבר כתובה אני כו'. ובס' מדרש אליהו כ' דלפ"ז ניחא מה שאין מגילה בחנוכה דכיון שלא נכתב א"כ קנאה אתה מעורר כו' וא"כ כיון דמה שהי' כתוב בדברי הימים למלכי מדי כו' שייך דוקא לי"ד וט"ו וע"ז כבר אין קנאה ושנאת הדת אבל אם יוסיפו י"א י"ב י"ג דעל ימים אלו אין זכר בדברי הימים לעשות יו"ט ויחשבו שמוסיפים יו"ט לשמוח לאידם ומפלתם ועי"ז שפיר מסתכנין ועיין בר"ה בתוס' מירושלמי לענין תקיעות שהי' בשחרית ועתה השני מתקיע ע"ש וניחא והבן

ד) בש"ס מגילה (ד"ג ע"א) בתוס' ד"ה עתה ע"ש. הוצרכו לפי' זה דהי' יכולים לפרש עתה באתי היינו אחר שנתוסף חטא על חטא היינו אמש בטלתם העבודה ועתה נוסף ביטול תורה אבל לא משום דת"ת גדול יותר לכן מפרשים דעתה הכוונה על תורה שנא' ועתה כתבו וכו' והבן ועיין ברש"י מגילה (דף י' ע"ב) ד"ה וחרבו שלופה

ה) מגילה (דף ז':) אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. י"ל בהקדם גמ' נדרים (דס"ב) שרי לי' לאינש לאודועי נפשי' באתרא דלא ידעי לי' ופי' בהלצה עפי"מ שאר"ע כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור (פסחים מ"ט:) וגדולה שנאה ששונאין ע"ה לת"ח משנאת עכו"ם לישראל. שם. וידוע דכ"מ שאמרו איניש ר"ל איש המוני, עיין מדרש תהלים ט' ט"ז וברש"י ישעי' ח' א' בחרט אנוש. ולכן באתרא דלא ידעי אותו ויכולין לטעות ולחשוב עליו שהוא ת"ח ועי"ז יבזוהו כאשר עינינו הרואות בעוה"ר. שרי לי' לאיניש האיש ההמוני לאודועי ולומר שאינו ת"ח כדי שלא יבזוהו. והנה בכל המועדים ושמחה של מצוה יאות רק לאיש הנעלה אשר חכמת אלקים בקרבו לדעת ולהבין ערך הצלחת הרוחניות ושלא לבוא לידי שחוק וקלות ראש כמו"ש בשמחת בית השואבה חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם באבוקות (סוכה דף נ"א). משא"כ בפורים שניצלו מהמות לחיים ובשמחה זו אין הבדל בין למדן לאיש המוני כי על כולם נגזרה הגזירה להשמיד להרוג ולאבד וכו' מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד ע"כ צריכים כולם לקחת חבל בשמחה ומשתה. ואפילו ע"ה שאינם יודעים את התורה ואפי' "איניש" כזה שהוא פשוט עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ג"כ חייב לשמוח בפורים

ה) בגמ' מגילה (דף ט"ז) לא נעשה עמו דבר אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן ומקשים המן מאן דכר שמי' ואין זכר לו בכאן וע"ש בחי' אג' מהרש"א. גם איך לא שילמו למרדכי את שכרו שהציל את המלך ממות וכי זה נימוס המלכות הלא מלך במשפט יעמיד ארץ. אכן הובא בס' מנחת ערב שאצל המקראות גדולות על אמרו אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן וגו' להבין איך נמשך גדולת המן מתליית בגתן ותרש. והוא כי אחר אשר אסתר גילתה זאת למלך בשם מרדכי חשב אחשורוש בלבו מי יודע אם מרדכי הגיד זאת מפאת שיקרה נפשי בעיניו דאם זאת הי' כוונתו בעצם מדוע לא הגיד לי הוא בעצמו לא ע"י אמצעות המלכה. ואפשר לכוונה אחרת הגיד זאת או לקבל עבור זה משכורת או היה לו שנאה כבושה על בגתן ותרש ולמען עשות בהם נקם גילה את סודם אבל לא לבו הלך למען אדע הדבר להציל את נפשי לזאת חשב בלבו שאין לו להחזיק טובה בעצם זולת לרעייתו האהובה היא אסתר המלכה אשר הגידה לו זאת לא בשביל שום כוונה אחרת בלי ספק רק למען הצילו ממות. אמנם מה יכול להוסיף תת יקר וגדולה לאסתר המלכה אשר כבר ניתן כתר מלכות בראשה לזאת עלה בלבו לעשות יקר וגדולה להאיש אשר סבב לקיחת אסתר אליו לאשה והוא המן כי בעצתו נהרגה ושתי ותלקח אסתר במקומה (מגילה דף י"ב: ממוכן זה המן). על כן העלהו לגדולה וישם כסאו מעל כל השרים אשר אתו. וז"ש אחר הדברים האלה גדל וגו' ועיין בס' בית יצחק. וי"ל לדעתי אשר גם למרדכי ניתן קצת שכר ויישר כח היינו מה שנא' בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך (אסתר ב' כ"א) והטעם על זה הוא מה שכ' אח"כ קצף בגתן ותרש וכו'. ומפני זה ניתן לו החשיבות להיות יושב בשער המלך אבל עיקר היקר וגדולה ניתן להמן עבור זה. ונודע מה שהק' ביע"ד בפסוק ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה דהול"ל ומרדכי לא כרע ולא השתחוה בלשון עבר ולא בלשון עתיד ופי' וכל עבדי המלך וכו' כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע וכו' דהכונה דהך ומרדכי לא יכרע קאי אדלעיל על ציווי המלך והיינו שכן הי' הציווי מאת המלך שכולם יכרעו וישתחוו לפניו זולת שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה לפניו ע"ש ובס' קדושת לוי בח"ת לפורים ובס' הר סיני פ' תצא. ולכאו' למה ניתן חשיבות כזו למרדכי ולדברינו ניחא כיון דכל גדלותו של המן בא ע"י שהגיד מרדכי מעשה בגתן ותרש איך הוא יהי' נכנע תחתיו וכן לא יעשה

אמנם בהשגחת הבורא ית"ש נדדה שנת המלך. ונפל בדעתו דלמא איכא אינש דעבד בי טיבותא ולא פרעתי' כמבואר בחז"ל. נפלה ספק בלבו דילמא באמת כוונת מרדכי הי' לטובתו להצילו ממות והיה ראוי לתשלום גמול גדול כמו יקר וגדולה ובשביל זה ממנעי אינשי ולא מגלי לי' ויאמר המלך מה נעשה "יקר וגדולה" למרדכי ע"ז ויאמרו וכו' לא נעשה עמו 'דבר' (אסתר ו' נ') היינו דבר של ממש כמו יקר וגדולה. ובזה גילו קלונו של המן בשתים. א' דבאמת כיון דהמן נעשה שני למלך (פרעמיור) ונמסר לו טבעת המלך היה החוב מוטל עליו לתת גמול למרדכי עבור זה שהציל את המלך ממות. וגם גילו רוע לבבו ודרכו הנשחתה גזע רשעת עמלק ואכזריותו להיות כפוי טובה גם לאיש מטיבו אשר גרם להביאו לגדלותו ע"י שהגיד מעשה בגתן ותרש כנ"ל היפך מעלת ישראל להיות מכיר טובה