תירוש ויצהר (שו"ת) רמא

סימן קד

בשם ה' ובעזרתו ית"ש יום ד' ואתחנן י' מנ"א תרצ"ג בקרית יערים יאבלוננא

לבני מ' מרדכי זאב נ"י. עתה במעיני הישועה טרוסקאוויטץ

חדשות אין אתנו אגב אכתוב לך איזה דבר מענינא דיומא. כי הובא בפסוק דניאל (ו' א') ברש"י מחז"ל. על הנאמר שם ודריוש מדיא קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין. היינו כי דריוש ממדי ופרס קיבל המלכות מאת נבוכדנצר. מלכות בבל וכשדים. וצאצאיו בהיותו בן ס"ב שנים. כי ביום שנכנס נבוכדנצר להיכל (היינו בת"ב ביום החורבן) נולד שטנו דריוש. ואחר ס"ב שנים הוא הוריד כסא נבוכדנצר

ולענינינו. שם באותו קאפיטל בתנ"ך (דניאל ו') יסופר מעשה נורא כי דניאל היה הראש בראשון לשרי דריוש המלך. וכל יתר השרים עשו נגדו עלילה שאוהבו המלך דריוש יהרוג אותו. ובאו ונתנו עצה לדריוש. כי לכבודו שעלה על הכסא. יצא מלפניו חוק אשר שלשים יום אסור לשום איש בכל הממלכה להתפלל ולבוא עם שום בקשה לפני שום אלקי ולפני שום בן אדם זולת לפניך המלך. ומי שיעבור על פקודה זאת יתרמא לגוב אריותא. (וע"ז אנו מתפללים בזכות דניאל בגוב אריות). ואז חקרו ודרשו ומצאו את דניאל. כדרכו תמיד. ונאמר שם (בפסוק י"א) ודניאל כדי ידע די רשים כתבא (היינו שידע מגזירת המלך הנ"ל) על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם. וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא (היינו התפלל) ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה

ויסופר שם הלאה אשר שונאיו הגישו המסירה הזאת לפני המלך דריוש. ואף כי היה אוהבו לא היה יכול לשנות את אשר גזר וחתם בכת"י. ויצא הפקודה לזרוק את דניאל לבור אריות. אכן המלך דאג אולי השונאים ימיתו ויהרגו את דניאל בכח ידם ויאמרו אח"כ שהאריות אכלוהו. נאמר שם (בפסוק י"ז) והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך (השי"ת יציל אותך) והיתית אבן חדה ושמת על פס גבא וחתמה מלכא בעזקתה וכו' וכו' כל הסיפור שאחר כל הלילה שהי' דניאל עם האריות הרעבים (אשר בכיוון לא ניתן להם אכילה) נשאר תי ויצא מן הבור בריא ושלם. וברש"י (שם בפסוק י"ת) כ' בזה"ל והובאת אבן אחת. ובכל ארץ בבל אין אבן כי אם לבנים כמ"ש נלבנה לבנים (בראשית י"א) למדנו שאין אבן בבבל ולפי שעה הביאוה מלאכים מארץ ישראל. אם התנה במעשה בראשית על הים שיקרע לבני ישראל (ביציאתם ממצרים) ועל האש שיצטנן לחנניה מישאל ועזרי' ועל האריות מהזיק לדניאל. לא התנה על זריקת אבן וכו' וכו'. ע"ש בשם חז"ל שבא אבן גדול מא"י והאבן הזה כיסה את פי הבור עם דניאל בין האריות עד אור הבוקר שלא יכלו שונאיו להרגו. וע"י האבן הגדול שכיסה את פי הבור ניצל

מכאן אני אומר באמונה שלימה. אם השי"ת מביא אבן גדול בפריחה מא"י למדינת בבל. עבור דניאל שהתפלל לפניו ית"ש הג' תפלות בכל יום. מכש"כ וק"ו שהשי"ת יוכל להפריח בזיז כל שהיא אבן קטן היושב בכוליא (ניר) למקום כיס השתן שיצא כרגע באם רק מתפללים אליו ית"ש בלב שלם

ולכן אני אומר. אשר לו הי' טרוסקאוויעטץ שלי. אז אני בתור שררה של המעיני ישועה הייתי מצוה להקים עמוד גדול אצל המעין (קוואל) ולתלות שם שילד באותיות גדולות מפסוקי דניאל ורש"י מחז"ל. אשר מלבד שבאים לכאן לעסוק ברפואות ולשתות מי מעין ולשמוע עצת הרופאים. בל ישכחו עוד "דבר קטן" היינו להתפלל להשי"ת כי יצוה מלאכיו לזוז האבנים של כל החולים שם. וכמו המי מעין (מאה עין) הנקרא בסביבת לובלין סטאק -וואסר (סטא אוק) היינו מאה עין הנה עיניו אל יראיו לחלצם ממיצר ובתוכם תושע גם אתה. ועי' במדרש רבה קהלת (א') בפסוק חדת איש מהיר וכו' מעשה ברחב"ד וכו' וראה שם אבן אחת וכו' זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים וכו' ונמצאו מוקדים בירושלים וכו' ע"ש ובמדרש רבה שה"ה (פ"א-א'

) ומה שאני אומר לעיל בדרך הלצה שהייתי מצוה להקים וכו' אף שבודאי החיוב לשמוע עצת הרופאים עכ"ז יעשו החולים גם עצתי כנ"ל. בודאי היו שוחקים ומלעיגים אבל הלוא ישנם רבים שאני שוחק ממעשיהם. ועכ"ז המה עושים את שלהם ואינם מביטים ע"ז שבעיני המה לשחוק ולקלס. כן הייתי עושה את שלי והייתי מקיים כדברי הש"ע (או"ח סי' א' א') ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י ע"ש ואיזהו עבודה שבלב זו תפלה. וכבר שמעתי מרופאים היותר גדולים שבאים לחולים מסוכנים ל"ע ואינם בושים לומר "נור דער ליבער גאט קען העלפין

ובדניאל (ו' ח') אסר די כל די יבעא בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא וכו'. ועיי"ש במלבי"ם י"א תפח"ח. וי"ל עד"ז בתהלים (כ"ז) לך אמר לבי בקשו פני אמ פניך ה' אבקש. דכאן עשו חק לבקש ולהתפלל רק לפני המלך בו"ד ולא מן כל אלה. ודהע"ה אמר להיפך: לך אמר לבי כל מי שיש לו מה לבקש ממני יפנה בבקשתו רק לך (אלקי) וכל מה שיבקשו פני אני פונה עם כל בקשותיהם אליך. וזה את פניך ה' אבקש בעבורם כי רק לך ה' העוז להושיע לכל המבקשים

וראה בפ' תצוה בענין אורים ותומים. ובפ' כ"ג ביומא ויש לדבר בזה בהא דאמר בדניאל (ב' ט"ז) ודניאל על ובעא מן מלכא די זמן ינתן לי' ופשרא להחויה למלכא וכ' שם המלבי"ם אף דכבר אמר המלך שלא יתן זמן לחכמים היינו דוקא בשביל החלום והוא ביקש זמן בעבור הפתרון ע"ש דפח"ח. ולדעתי משום דעל חכמיו חרה אפו כמש"כ ברש"י שם (דניאל ב' י"א) דכהן הלובש אורים ותומים אינו כאן שיגיד לך וכו' אמר להם כל כך היה כח באותו בית ונתתם לי עצה להחריבו. מיד כעס וצוה להרגן ע"ש ועל דניאל לא הי' שום כעס והבן: אביך הדו"ש. סימן קה

בשם ה' יום א' י"ב אד"ש תרצ"ה ווארשא

פורים שמח לכ' ב"ג החו"ב מ' ישראל דוב הכהן נ"י פירשטמאן בואמושץ

א) מכתבך השגתי ואשר דקדקת למה במגילת אסתר (א' י') כתיב חרבונא בא' ובמג"א (ז' ט') כתיב חרבונה בה"א. כבר הובא בזה בשו"ת מים חיים חאו"ח סי' כ"ב ותי' דאיתא בב"ש בשמות גיטין לענין אם לכתוב בסוף בא' או בה"א דשם הקודש כותבין בה"א ושם החול בא'. לזאת בראשונה שהי' עדיין חול נכתב בא' בסוף אבל השני היה קודש כדאיתא בתוס' דזה אליהו בדמות חרבונה לכן נכתב בסוף בה"א. והנני למלאות בקשתך לשלוח לך ח"ת מענינא דיומא וזה החלי בעזהש"י

ב) במגילה (ט"ז ע"א) אף חרבונה רשע באותה עצם כו' כ' המפו' לתמוה מנין לחז"ל זאת דהי' באותה עצה עיין בס' שעב"ר למגילת אסתר. ולעד"נ דלכאורה למה בא אליהו בדמות חרבונה דוקא ולא בדמות א' משאר הסריסים וע"ש בשעב"ר בשם מדרש אליהו בזה. לכן י"ל