תירוש ויצהר (שו"ת) רלז

זו כיון שלא יונח ערום בבזיון די בטלית אחד ול"ש בי' מצות ציצית וטלית כלל אבל גוף הסברא צ"ע מהש"ך הנ"ל כאמור

יא) נשוב למה שהתחלנו שהעיקר דדב"ז תלוי ועומד בפלוגתא דרבי ורבנן אי כמו שבר נש הוא אזיל הוא אתי. והנה בירושלמי שם בהא דרבי איתא ר' חזקי' מוסיף אל תרבו עלי תכריכין וכו' מילתי' אמרה בסדין נקבר רבי דרבי אמר לא כבר אינש אזיל הוא אתי וכו' א"כ בש"ס כתובות (ד"ח ע"ב) דאר"פ והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרידא בר זוזא עיי"ש. הרי דנהוגין כרבי שלא להרבות בתכריכין וכאלין תנאי דפליגי אר' נתן ולר"מ עוד יש בזה משום ב"ת. וברמב"ם (בפ"י מהל' כלאים הלכה כ"ה) כ' מותר לעשות מן הכלאים תכריכין למת שאין על המתים מצוה ולכאורה לפי"מ שהכריח הגאון ביערת דבש (בדרוש י"א) בח"ב דק"ד והובא בשד"ח שם שהרמב"ם ס"ל מצות אין בטלות לעת"ל א"כ אמאי יהי' מותר לקבור בכלאים כיון כשיעמוד יהי' לבוש כלאים וכפי"ד התוס' בע"ז וב"ב הנ"ל אך לפי הנ"ל י"ל דפוסק כרבי דלא כמו דבר נש אזיל הוא אתי א"כ לא יעמוד בתכריכין אלא בלבושיו שהי' לבוש בהן בחיים ולא יהי' עליו איסור כלאים

יב) ויעי' בש"ס נדה (ד"ע ע"ב) בשאלת י"ב דברים ששאלו אנשי אלכסנדריא את ריב"ח מתים לעת"ל צריכין הזאת שלישי ושביעי או אין צריכין אמר להן לכשיהיו נחכם וכבר עמדו ע"ז בעלי תרסין ובראשם הגאון דורש לציון. ולהנ"ל י"ל עפי"מ דאיתא בספרי זוטא (פ' חוקת סי' י"א) אין מת עצמו טמא נוגע במת טמא וכו' הר"ז אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טימאתני ולפ"ז המת עצמו אינו טמא. ובזית רענן על הילקוט כ' דנפק"מ כשיחיו המתים אין צריכין הזאה עיי"ש רק הרי מ"מ נטמאו התכריכין מכח נוגע במת וממילא גם המת עצמו טמא ע"י התכריכין ויהי' צריך הזאת ג' וז' משום חרב ה"ה כחלל כמ"ש הרמב"ם וברע"ב פסחים (פ"א מ"ו) אך זה תלוי אם המתים עומדים בהתכריכין שנקברו בהן או בלבושיהן מחיים וזה היתה שאלת אנשי אלכסנדריא לריב"ח וע"ז השיב להם ריב"ח כשיעמדו נחכם כי אז נראה האיך יהי' לעת"ל במה יעמדו אם בהתכריכין או בהלבושין שהיו מלובשין בחיים [ועי' בקהלת רבה (פרשה ד') ובמד' (פ' וארא) באותו שעה חי' דוד יעו"ש ויש ג"כ לפלפל בזה לענין כניסה למקדש הגם שהי' חי אם נכנס בתכריכין הרי נטמאו ואיך נכנס בהן למקדש כדין מכניס כלים טמאים למקדש ויש לפלפל בזה ואכמ"ל]

יג) תבנא לדינא. הנה לעשות כפי העצה היעוצה מהג' רשד"כ לענ"ד אין לה יסוד אליבא דכל הדיעות ועוד יש לחוש משום ב"ת ונוול כנ"ל רק בענין עצם השאלה ודאי אם השואל שייל לנו לכתחלה אם לצאת כן בודאי שוא"ת עדיף כי מי בא בסוד ה' להכניס ראשו בין ההרים הגדולים הרמים מלאכי ה' קדושי עליון רבותינו התנאים והאמוראים הקדושים אשר מימיהם אנו שותים רק ביען כי לא אדע מי השואל אם הוא עובדא דהוה בדיעבד ודאי דיותר יש לו סמך ומקור לקפול בהב' טליתים שבזה יש סמך גדול שיטת ר' נתן ולפי"ד הר"ן יש בזה גם הדגשה להאמונה החזקה לתחה"מ ועוד מעשה רב כאשר ציוו לפני פטירתם הקדושים האלקיים ר' יוחנן ור' יאשי'. ואף שבס' סד"ט שם כ' דקיי"ל כרבי דלא כמו דבר נש אזיל הוא אתי אבל כבר כתבתי שנעלם ממנו לפי שעה דברי הירושלמי הנ"ל ואם מלאכים מדיינין זא"ז וכו' והשי"ת ישלח עזרתו מקודש ונזכה לגאולה שלימה ולקץ התחי' בב"א

אברהם נתן עלבערג אבד"ק בלאשקי

שוב כתבתי בימים הללו לכ"ק אדמו"ר הגה"ק מגור שליט"א אודות שאלה זו והשיב לי בזה"ל: בעוה"י ג' בהעלותך

אהובי ידידי הרה"ג מ' צבי יחזקאל שליט"א

מכתבו עם הספר קבלתי אצלי נמצא הנדפס מקדם וע"ד שאלתו אם כ"ת חושש מה והחי עודנו בחיותו הלא יוכל לשנות. גם אשר שאל כ"ת בענין הפ' יען אשר לא שאלת וכו' לדידי ל"ק כלל כי המה בחלומם יותר גבוהים מבהקיץ שלנו

הנני ידידו דוש"ת מברכו ברפואה שלימה וכן לב"ב: אברהם מרדכי אלפר

והנה תשובתו, לענינינו מובן. אבל תשובתו בענין יען אשר לא שאלת וכו' אינו מובן מפני הקיצור מוכרח אני לפרש את שאלתי השני' שהי' במלכים א' (ג' ה') בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהי' שאל מה אתן לך. ויאמר שלמה וגו' ונתת לעבדך לב שומע וגו' וייטב הדבר וגו' ויאמר אלהי' אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה וגו' ולא שאלת נפש אויביך ושאלת לך הבין לשמוע משפט. הנה עשיתי כדברך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך וגו' וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר וגו' ויקץ שלמה והנה חלום וגו'. ולכאו' אינני מבין דאיך ינתן שכר בדבר שאין האדם בעל בחירה. כי באם הי' הדבר בהקיץ ושלהמע"ה הי' בוחר לו הדבר הזה ונתת לעבדך לב שומע וגו' ולא בחר לו לשאול ימים רבים ועושר וגו'. שפיר ניחא שינתן לו מאת הש"י גם אשר לא שאל מאתו ית"ש. אבל כאן שהי' הכל בחלום ואף שהי' מראה גמורה נבואיית כמש"כ מהר"י אברבנאל ז"ל. ואף כי חלום זה הי' כמו בהקיץ. וכמש"כ במלכים א' (י"א ט') מעם ה' אלקי ישראל הנראה אליו פעמים. ועי' במלבי"ם מלכים א' (ט' ב') בפסוק וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון. שכ' והגם שהיה זה הפעם השלישי וכו' (מלכים א' ו' י"א) המראה שראה וכו' אינה מן החשבון וכו' וז"ש שנראה אליו שנית כאשר נראה אליו בגבעון ששם הי' נבואה גמורה ע"ש. עכ"ז אינו מובן דאיך הי' זוכה לזה כיון שהכל בחלום אשר ה' שואל אותו. והוא משיב ג"כ בחלום ולא הי' יכול להשיב באופן אחר. כי כן היה החלום שהוא משיב כן ומה הרבותא שא' הקב"ה יען אשר שאלת וגו' ולא שאלת וגו'. ואף שנדע כי שלהמע"ה הי' זאת מהרהורי לבו גם ביום וכחז"ל דמראין לאדם מהרהורים דיום. ומה לנו גדול אשר הפסוק (מלכים א' ג' ג') מעיד עליו. ויאהב שלמה את ה' ללכת וכו'. א"כ הי' צריך להיות שכרו שיזכה גם ללב חכם וכו' וגם מה שלא שאל אבל לא שייך שיזכה לזה בשביל מה שהשיב בחלום. ומה שבחר לו כיון דכ"ז לא הי' מצידו רק מה שהראה לו החלום וכנא' אח"כ ויקץ שלמה והנה חלום. ועי' בהר"ן נדרים (ד"ח). ובשו"ת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן סי' רס"ה ובטו"ז ה' ר"ה וה' לולב בד"ת בחלום וביד אפרים ה' מגילה ובשו"ת משיבת נפש סי' ל"ה ובגמ' ברכות סנהדרין ועוד. ועי' בשו"ת זכר יהוסף מ' תהלוכות האגדות פ"ו בענין חלומות ואכמ"ל

וע"ז הוא תשובת אדמו"ר מגור שליט"א. וכשאני לעצמי מתורץ לי עפ"י מש"כ חו"ז הגה"ק מ' ישראל יונה הלוי לנדא זצ"ל אבד"ק קעמפנא בספרו עין הבדולח (יומא דפ"ז ע"ב) אלא רבי חנינא חילמא חזי לי' לרב דזקפוהו בדיקלא וכו' ונודע כי יוסף אמר עליהם שאכלו אמה"ח והיינו שטעה וכו' ופרשנו הכתובים וישנאו אותו וגו' ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. ואמרו על דבריו בשביל שהוציא דבה וכן מביא רש"י בחומש. רבים תמהו מה מקום לשנאה זו ששנאו אותו על החלום שנחלם לו. ואמרתי וכו' עפ"י דברי הספרים בכתוב אלל