תירוש ויצהר (שו"ת) רלו

דברכות דהא דאמרי' מצות בטלות לעת"ל היינו מיד לאחר מיתה אבל לאחר תה"מ אין המצות בטלות דסד"א כמו שמוזהרים הגדולים על הקטנים דלא ליספו להו בידים ה"נ מוזהרים על המתים שלא להלבישן כלאים והסד"ט ה"ר לדברי הרשב"א דהא א"ר יוחנן בסנהדרין (ד"צ ע"ב) מניין לתחה"מ מה"ת שנא' ונתתם ממנו תרומה לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים אלא מכאן לתחה"מ מה"ת הרי דס"ל לר"י שאין המצות בטלות ואיך ס"ל כאן מצות בטלות א"ו דכאן ל"א מצות בטלות אלא במותו אבל לאחר תה"מ לא כד' הרשב"א. וכ"ת אכתי קשיא איך אר"י אפי' לקוברו הא כשיעמוד יהי' לבוש בכלאים י"ל כמ"ש התוס' בכתובות שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן עיי"ש הרי דמסיק לר"י אינו עומד במה שנקבר רק במה שהי' לבוש מחיים אבל תמיהני מאד דאישתמיטתי' לי' במח"כ לפי שעה דברי הירושלמי בכתובות וכן בכלאים הנ"ל ר' יוחנן מפקד אלבושיני וכו' דמפורש דס"ל כרבנן דפליגי ארבי אלא דכמה דבר נש אזיל הוא אתי א"כ ס"ל שעומדין בהתכריכין שנקברו בהן

ז) ברם בגוף הראי' שהביא להרשב"א מש"ס סנהדרין הנ"ל הגם שיש גירסות שונות בגמ' סנהדרין הנ"ל ובע"י ליתי' להא בשם ריו"ח. אבל לענ"ד יש להביא ראי' יותר חזקה מש"ס ב"ב (דף ע"ד ע"א) רבי יוחנן משתעי זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא נחית בר אמוראי לאתויי ורגש ובעי לשמטי' לאטמי' ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת קלא אמר לן מה אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דרחב"ד דעתידם דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי ובתוס' שם ד"ה פסקי דאתי' כמ"ד מצות אין בטלות לעת"ל ולכאורה הרי ר"י סותר עצמו דכאן ס"ל מצות בטלות לעת"ל ובב"ב ס"ל דאין בטלות לעת"ל אע"כ מוכח כד' הרשב"א דמצות בטלות רק במותו אבל לאחר התחי' לכו"ע המצות אין בטלות וזו ראי' גדולה לענ"ד

ח) האומנם בעצם דברי התוס' בב"ב הנ"ל ראיתי לכאו' פליאה גדולה מאד לענ"ד שכ' באה"ד וז"ל ורבינו חיים כהן צדק פירש דאנן קיי"ל כריו"ח דאמר מצות בטלות לעת"ל וההיא דמנחות איירי אליבא דשמואל דאמר אין בטלות ולכך צריך שיהי' לו ציצית דעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ואם יסירו לו הציצית במותו נמצא שלעתיד יעמוד בלא ציצית והמדרש נמי אתי כשמואל וההיא דלקמן יצתה ב"ק ואמרה דביתהו דרחב"ד וכו' אתיא נמי כשמואל עכ"ל ותמי' דהאיך מזכה התוס' שטרא לבי תרי ואוחזן החבל בתרין ראשין דס"ל דלא כשיטת הרשב"א אלא דהפלוגתא אי מצות בטלות לעת"ל היינו על זמן התחי' ולכך לשמואל רמינן ציצית למתים שלא יעמוד בלא ציצית ואנן דלא רמינן ציצית משום דקיי"ל כריו"ח דמצות בטלות לעת"ל והאיך מסיימין דהך עובדא דיצתה ב"ק אתיא כמ"ד דמצות אינן בטילות והרי מרי' דהאי עובדא הוא ג"כ ר' יוחנן והרי ריו"ח עצמו ס"ל מצות בעלות לעת"ל ולשיטת התוס' גם על זמן התחי' ס"ל כן וצע"ג ולא מצאתי מי שנתעורר בזה

ט)וראיתי בשדי חמד (בחלק ד"ח סי' נ"ג) שכ' בישוב קו' הסד"ט הנ"ל דכאן ס"ל לר"י דמצות בטלות לעת"ל ובפרק חלק אר"י ונתתם לאהרן, וגו' וכי אהרן לעולם קיים מכאן לתחה"מ וכו' הרי דמצות אין בטלות וכ' לחלק בין מצ"ע למל"ת וכ"כ בנועם מגדים (פ' לך) דלאוין הן אזהרות דרך סור מרע ולעתיד שיבער רוח הטומאה לא נצרך לאזהרות משא"כ עשין דלהתעלה ולהתקדש לעולם יעמדו עיי"ש. ועפ"י דבריו מיושב גם הקושי' שהקשיתי מהאי דב"ב בעובדא דריו"ח דיצתה ב"ק דביתהו דרחב"ד וכו' דהתם לשדיא תכלתא לצדיקי דהיינו נמי קיום מצ"ע דציצית, ובזה מיושב ג"כ מה שהק' בס' יד אליהו להגר"א רגאלער ז"ל מהא דתנן בסופ"ק דברכות כל ימי חייך להביא ימות המשיח הרי דמצות יצי"מ נוהג גם לימות המשיא ולפי חילוק הנ"ל בין קיום מצ"ע לעבירת ל"ת אתי שפיר דה"נ לענין קיום מצ"ע דיצי"מ דלא יתבטל לעולם ברם בעצם חילוק זה בין מצ"ע לעבירת ל"ת. וכפי זכרוני הג' רשד"כ בנה עליו כל יסוד תשובתו בזה. עי' בשד"ח שם מה שהביא דברי ידידי הגאון בעל ילקוט הגרשוני מה שהשיג ע"ז. ובקושי' הגר"א רגאלער הנ"ל לענ"ד בלא"ה לק"מ שהרי ימות המשיח וזמן התחי' ב' ענינים הם דבימות המשיח ודאי לכו"ע כל התורה נוהג כמו עכשיו רק כל הפלוגתא רק על זמן התחי' וכן מפורש בהגהות יעב"ץ ר"ה ד"ל עמש"א מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד וכו' וז"ל ש"מ דמצות אינן בטלות לעת"ל וכו' וי"ל תחה"מ אחר ימות המשיח כמ"ש שלהי סוטה אבל בימות המשיח שיבנה בהמ"ק אין בינם לעוה"ז אלא שעבוד מלכיות וכן לענין קיום המצות אין חילוק יע"ש וא"כ קושי' היד אליהו הנ"ל לק"מ: י) עוד יש לי להעיר בנד"ז עפי"מ שהבאתי לעיל קו' התוס' מהא דתכריכי המת אין בו משום כלאים ותי' רשב"ם דגם בחי בכה"ג דליכא הנאת לבישה הי' פטור ולהתוס' הא בכה"ג גם מציצית פטור [האומנם לא אדע אנה מצינו שמציצית פטור בלא נהנה ואפשר שהוכחת התוס' (מעירוכין ד"ג ע"ב) כהנים איצטריכא לי' סד"א הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגבי' וכו' והני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו יעוש"ה דמשמע דאיסור כלאים וחיוב ציצית תלוי זב"ז ושיטת רשב"ם דפליג י"ל דס"ל דלא תלי זב"ז וסמוכין רק להתיר כלאים בציצית וכמו נשים דמחייבי בכלאים ופטורי מציצית וכבר הק' כן התוס' ד"ה הני יע"ש מש"כ]. ובס' מי נדה להגאון מוהרש"ק ז"ל מבראד ראיתי שתי' שגם במת נהי דאין לו הנאת לבישה ממש כחי מ"מ הנאה כל דהו הוה שאינו מוכח ערום ובבזיון אע"ג דלא נחשב הנאה ממש רק עכ"פ כמו שלכדה"נ ובכלאים גם בכה"ג פטור מ"מ בציצית בהנאה כזו מחויב שהרי ידועה קו' הברית אברהם דל"ל קרא להתיר כלאים בציצית ת"ל דמללה"נ ובס' החיים כ' נהי דמללה"נ היינו שאינה הנאה גמורה רק כמו שלכדה"נ ובציצית גם בהנאה כזו חייבה רחמנא ולפ"ז הה"נ גבי מת בחי בהנאה כזו הי' חייב משא"כ בכלאים יע"ש. ועפ"י דבריו יש ליישב מש"כ הב"י (סי' י') בגלימא שנעשה רק לכבוד פטור מציצית שא"ח בציצית רק בכסות הבא להגין על האדם מפני קור וחום. ובד"מ הק' דא"כ טליתות שלנו שנעשו רק לשם מצות ציצית ואין כאן לא להגין מפני החמה ולא מפני הצינה והאיך יוצאין בו ולא עוד אלא שפטורה לגמרי וכן הק' בדברי חמודות (בהלק"ט הל' ציצית סי' כ' באות ס"ג) וכ' וז"ל וצ"ל דכיון שכל עצמו אנו עושין אותו לקיים בו מצות ציצית קרינן בי' כסותך להתחייב בציצית עכ"ל ודבריו לכאורה משוללי הבנה ולפי"ד הג' מי נדה הנ"ל א"ש דעכ"פ הנאה כ"ד הוה ושפיר מחויב בציצית

וברם בעצם סברא זו של הג' מי נדה הנ"ל לתרץ קו' הבר"א הנ"ל לענ"ד יש להעיר מדברי הש"ך (סי' ש"א סק"ח) גבי מרדעת שלא יתלכלך הגוף חשוב נמי הנאה אע"ג דל"ה רק הנאה כ"ד ועי' בהגהות רעק"א ז"ל (במס' כלאים פ"ט מ"ד) ע"ש מזה. א"כ אפוא מה תי' רשב"ם דגם בחי כה"ג ל"ח נהנה והא חשוב מ"מ הנאה כ"ד שלא יהי' מונח בבזיון וגם בכלאים כה"ג חשוב הנאה כהש"ך הנ"ל ומקורו מהירושלמי]

ומעתה עפי"ד הג' מי נדה הנ"ל כ"ז יתכן בטלית ומעתה אחד אבל בב' טליתים דאזדא לי' הנאה