תירוש ויצהר (שו"ת) רלה

ציצית חובת טלית ולשיטתו כלי קופסא דהיינו שמקופלת ומונחת בקופסא מ"מ חייבת בציצית אע"ג דבזה שמונחת בקופסא עוד הגוף לא נהנה. א"כ אתי שפיר קושי' התוס' על רשב"ם שהרי מרי' דשמעתא שם הוא שמואל. ולשיטתו דציצית חובת טלית ואף כלי קופסא חייבין בציצית אע"ג דלא נהנה הגוף לכך שפיר קאמר הש"ס בההיא שעתא ודאי רמינן לי' ול"ק מתכריכי המת אין בו משום כלאים דשא"ה דכלאים אינו אסור רק בשהגוף נהנה. א"כ במת דל"ש הנאה גם בחי הי' פטור וליכא לועג לרש. ובזה מיושב היטב מה דלכאורה יש לתמוה על הרמב"ם שהשמיט הך בההיא שעתא ודאי רמינן לי'. ולהנ"ל י"ל דלשיטתו דציצית חובת גברא גם בחי הי' פטור ול"ש כלל לועג לרש

ב) ועתה נראה לענין ב' סליתים לכאו' שזה תלי' בפלוגתת האורחת חיים דמייתי הב"י (באו"ח סי' ח') דלשיטתו דאין חיוב ציצית רק בבגד העליון ממילא בב' טליתים בודאי ל"ש בההיא שעתא רמינן לי' משום לועג לרש. כיון דבכה"ג גם בחי הי' פטור. אבל לפי"ד הטור והשו"ע דאפי' יש כמה בגדים יש חיוב ציצית על כל אחד. א"כ הה"ד נמי בב' טליתים גם למת. אך לכאורה דברי האור"ח תמוהים מאד מגמ' מפורשת. א"ר מתנה אמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים ואפי' בטלית פטורה. מאי אפי' בטלית פטורה וכו'. ולפי"ד האור"ח בפשיטות מצי לשנויי שהי' לו בגד עליון כבר עם ציצית דגם התחתון נמי פטור מציצית וקמ"ל אף בטלית שהיא פטורה מן הציצית אין בה משום כלאים. מיהו י"ל דהאור"ח שפיר כתב לדידן דקיי"ל ציצית חובת גברא וכיון שהוא רק חובת הגוף לכך בבגד אחד כבר נפטר מחיוב ציצית. אבל בגמ' שם הרי שמואל לשיטתו דס"ל דציצית חובת טלית החיוב מונח על כל בגד ובגד ואפי' מונחים בקופסא. לפ"ז אין חילוק בין בגד אחד לכמה בגדים

אך לפ"ז יש להבין טעם הטוש"ע שכתבו שאפילו לבוש כמה בגדים כולן חייבין בציצית והרי לשיטתם ציצית חובת גברא כמבואר (בסי' י"ט) ואמאי לא יפטר בציצית על לבוש העליון. אך בב"ח כ' נהי דס"ל חובת גברא מ"מ ס"ל נמי חובת מנא אם לובשו רק אם אינו לובש ל"ה חובת מנא יע"ש. ולפ"ז אין חילוק בין טלית א' לשתים. והאור"ח י"ל דס"ל דציצית חובת גברא גרידא לא חובת מנא כלל. ומעתה לדידן להטוש"ע כמו בחי אם לבוש ב' טליתים שניהם חייבין בציצית. כה"ג גם במת בב' טליתים רמינן להו משום לועג לרש. כש"ס מנחות הנ"ל

ב) ברם יש להעיר לפי המבואר בתוס' ע"ז (דס"ה ע"ב) ד"ה אבל דההיא דמנחות שמואל לטעמי' דס"ל אין מצות בטילות לעת"ל. נמצא כשיעמדו הצדיקים בלבושיהם יהיו בלא ציצית ויש כאן עבירה ויע"ש במהר"ם לובלין. וכ"כ בתוס' ב"ב (דע"ד ע"א) עיי"ש. א"כ כ"ז שייך בטלית אחד אבל איזה ענין לזה בב' טליתים דל"ש האי טעמא כיון דכל הטעם כשיעמדו לא יהיו בלא ציצית ולזה די בטלית א' ואין שום נ"מ בין טלית אחד לשנים. ונראה עפי"מ דאיתא ברי"ף מו"ק (פ' ואלו מגלחין) וז"ל ותניא באבל רבתי כל וכו' כלים על המת עובר בבל תשחית דברי ר"מ ר"א בר"צ אומר מנוולו רשב"ג אומר מרבה עליו את החמה ר"נ אמר כסות היורדת עם המת לשאול היא באה עמו לעת"ל. שנא' תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. ובר"ן ד"ה היא באה עמו וז"ל וכל העושה תכריכים נאים למת וחשובים מכירין בו שהוא מודה לתחה"מ ותבא עליו ברכה עכ"ל. א"כ לדעת ר"נ ודאי מי שיש לו ענין בב' טליתים ודאי תע"ב כיון שבזה מראה אמונתו החזקה בתחה"מ. אבל להני תנאי דפליגי ע"כ משום דס"ל כסות היורדת עמו אינה באה עמו וע"כ ס"ל שאין להוסיף. ועוד איסורא רמי' עליו מקום ב"ח או משום דמרבה רעה או משום נוול ולפ"ז אדרבה עדיף רק בטלית א' ולהחמיר שלא להיות נקבר בב' טליתים מטעמי דהני תנאי דלעיל כל האמור נופל גם מה שרצה הג' רשד"כ לעשות פשרה שלא לקפלו רק בטלית א' ולהניח אצלו גם השני שהרי מ"מ יש בו משום ב"ת לדברי ר"מ ויתר הטעמים לאינך תנאי

ד) אמנם בש"ס כתובות (דקי"א ע"ב) אר"ח בר יוסף עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן ק"ו מחטה מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברו בלבושיהן עאכו"כ. ובתוס' שם כתבו וז"ל משמע בלבושיהן שנקברו דהיינו תכריכין אבל בירושלמי דהנושא אמר רבי לבניו מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שיעמדו וכו' משמע שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן מחיים עכ"ל ע"ש. ועי' בגה"ש לרעק"א ז"ל שהעיר דבירושלמי שם אמר על ההיא דרבי אמר לא כמו דבר נש אזיל הוא אתי ורבנן אמרי כמו דבר נש אזיל הוא אתי מבואר דפליגי בזה רבי ורבנן וס"ל לרבנן דעומדין בלבושיהן שנקברו עיי"ש. ולפי"ז ר' נתן והני תנאי נמי י"ל דפלוגתתם תלי' בזה דלר"נ הרי מפורש דס"ל דעומדין בלבושיהן שנקברו כדאמר כסות שיורדת עמו וכו' וס"ל כרבנן דרבי ואינך תנאי דהיינו ר"מ וראבר"צ ורשב"ג ס"ל כרבי ר"ל דרבי כרשב"ג אביו שעומדין בלבושיהן מחיים. ואפשר לומר דמשו"ה מייתי הירושלמי בכתובות שם (פי"ב) מיד אחר פלוגתא זו דרבי ורבנן תני בשם ר"נ כסות היורדת וכו'. והיינו ברייתא דאבל רבתי דמייתי הרי"ף הנ"ל להורות דר"נ ורבנן קיימי. ועי' בירושלמי שם דמייתי בתר הכי ר' יוחנן מפקד אלבושיני בורדיקי לא חיורין ולא אוכמין אין קמית ביני צדיקיא לא נבעת. ואין קמית ביני רשעיא לא נבהית. ר' יאשי' פקיד אלבושיני חיורין חפותין אלבושיני דנרסיי והבין מסנאיי ברגליי וחוטרא בידי ויהיבנא על סיטרא אין אתי משיחא ואנא מעתד. וכ"ה בירושלמי כלאים (פ"ט הל' י"ב) יעו"ש. ולכאורה מדהני אמוראי כריו"ח ור' יאשי' ס"ל נמי כרבנן שעומדין בלבושיהן שנקברו בהן א"כ ס"ל נמי כר' נתן שכל המוסיף תע"ב שמחזק בזה אמונתו החזקה בתחה"מ הה"ד נמי בב' טליתים י"ל אדרבה תע"ב שמדגיש אמונתו בתתה"מ

ה) ולכאורה יש להביא ראי' מש"ס דילן דקיי"ל כרבנן דעומדין בלבושיהן שנקפלו בהן מש"ס נדה (דס"א ע"ב) ת"ר בגד שאבד בו כלאים וכו' א"ר יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעת"ל והשתא אי ש"ס דילן ס"ל כרבי שלא כמו דבר נש אזיל הוא אתי ואינו עומד בהתכריכין שנקבר רק כמו שהי' לבוש בחיים. א"כ מה ראי' דמצות בטלות לעת"ל דאל"כ כשיעמדו הרי ילכו בכלאים כיון שלא יעמדו כלל בהתכריכין רק בלבושיו מחיים שהיו בלא כלאים. וכן מהא דפריך שם והא אר"מ א"ר ינאי ל"ש אלא לספדו אבל לקברו אסור ומשני לאו איתמר עלה א"ר יוחנן אפילו לקוברו ור"י לטעמי' דאמר מ"ד במתים חפשי וכו' וכיון דלרבי לא יעמדו כלל בהתכריכין של כלאים במה פליגי ר' ינאי וריו"ח אם לקוברו או לספדו הלא אפי' את"ל לקוברו ומצות אין בטילות לעת"ל נמי לא יעמוד בתכריכי כלאים. אך י"ל דר' ינאי ור' יוחנן לטעמייהו דר' יוחנן דס"ל שם בירושלמי בהדיא דעומדין בלבושיהן שנקברו בהן כמו שהי' מפקד אלבושיני וכו' וכן ר' ינאי נמי מצינו בש"ס שבת (דקי"ד פ"א) שאמר לבניו אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים לבנים שמא לא אזכה ואהי' כחתן בין אבלים שחורים שמא אזכה וכו' אלא בכלים האוליירין אלמא דס"ל ג"כ שעומדין בתכריכין וע"כ משום דס"ל מצות אין בטלות לעת"ל ס"ל לספדו אבל לקברו לא כדי שלא יעמוד בכלאים וריו"ח לשיטתו דס"ל נמי שעומד בתכריכין שנקבר אבל ס"ל מצות בטלות לעת"ל לכך ס"ל אפי' לקוברו

ו) שוב מצאתי בס' סדרי טהרה שכ' להיפוך ממה שכתבנו שכ' ליישב דברי הרשב"א דמייתי בחי' כאן ובספ"ק