תירוש ויצהר (שו"ת) רלד

גם חזקה דהשתא אמרינן מיגו להוציא כסברת התומים הובא במקנה שם ודו"ק: ידידך בלונ"ח. סימן ק

בשם ח' יום ה' וישב כ"ב כסלו תרצ"ח ווארשא

לכ' יד"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' שלמה דוד כהנא שי' בוער הרבנים דפה

הנני להציע לפני כ"ת שאלה ולשמוע חו"ד בזה. בדבר זקן אחד שפקד בצוואתו אשר אחר אריכת ימיו ושנותיו תהי' הלבישה שלו עם שני טליתים של מצוה. היינו כי יש לו טלית אחד שהוא מתפלל בו בימי החול. וטלית אחר שהוא מתפלל בו בשבתות. יו"ט. וימים נוראים וקדושים. או טלית אחד שהוא מתפלל בו רוב ימי השנה. וטלית שני שיש עמו בעת שהוא מתגורר איזה חדשים בימי הקיץ בדירת היער. והטלית הראשון הוא מניח אז בדירתו בעיר. אם יש בזה איזה חשש ח"ו לבזיון שאר המתים הנקברים בביהח הזה. כי המה מעוטפים רק בטלית א'. או שאין רשאים לשנות ממנהג ישראל

ואגב אביא בזה מש"כ בס' אביר הרועים (דפ"ז) בדבר הגה"ק ר"א מסוכטשוב זצ"ל. שהי' בגור בעת פטירת כ"ק אדמו"ר הגה"ק בעל שפת אמת זצ"ל ולמחרת קודם הלוי' נכנסו אליו לשאול אם הכהנים יכולים להתעסק בו מחמת שאין טומאה בצדיקים [עי' לעיל סי' ע'] והשיב מ"ו. וסיפר שגם בקאצק אצל חמיו הקדוש זי"ע היו רוצים הכהנים לנהוג בזה היתר והי' שם מרן הגה"ק בעל חי' הרי"ם זצ"ל וצווח ככרוכיא על זה. ועוד הי' שאלה כמו שהי' מתפלל בשבת ויו"ט בטלית מיוחד אם לקבור אותו בהטלית שהתפלל בימי החול או בהטלית שהתפלל בשבת ויו"ט. ואמר שזה שאלה גדולה ויש לה מקור בגמ' יומא (דף ל"ב) בענין בגדי זהב ובגדי לבן של הכה"ג דאמרינן התם שהבגדי זהב יש להם עדיפות מפני שמכפר בהו כל השנה ע"ש. ואינני זוכר מה שהורה אז בזה. ועי' זבחים (דצ"א ע"א) שהוא בעיא דלא איפשטא בתדיר ומקודש איזה מהם קודם. וכאן י"ל דזה של חול הוי תדיר ומקודש כנ"ל. ועי' בשו"ת אבני נזר או"ח (סי' ת"ל) מ"ש בגמ' יומא הנ"ל ע"ש ושם לא הי' השאלה לעטף עם שני הטליתים

וע"ז השיב רי הגרשד"כ

ב"ה יום א' דחנוכה תרצ"ה ווארשא

הוד כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם ר' צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א

תיתי לו למר אשר על ידי שאלתו נתעוררתי לעיין ולחדש בדיני הלכות ציצית והריני מתכבד לשלוח לו בזה מה שעלתה במצודתי בעזה"י. בדבר זקן אחד גדול בתורה וביראה. שיש לו ענין לפקוד בצוואתו שהלבישה שלו תהי' בשני טליתים של מצוה ונפשו בשאלתו אם יש איזה הידור וכבוד של מצוה בזה. או אולי להיפך [במח"כ של הגרש"ד לא הי' כוונת הזקן השואל בשביל איזה הידור וכבוד וכו' רק כנ"ל בתחילת השאלה] שיש איזה מניעה לזה מצד הדין והנה קודם שנבוא לעיין בדין לבישת נפטרים בשני טליתים. נראה להתבונן לענין מצות ציצית לאנשים חיים אם יש הידור ותוספות מצוה בלבישת שני טליתים. כאן האריך הגרש"ד שי' בתשובה. וסיים בזה"ל

היוצא לנו מזה דבין לדעת המחבר ובין לדעת הי"א המצוה של ציצית הוא רק בבגד אחד העליון. ועל יתר הבגדים מחולקים רק לענין איסור לבישה בלי ציצית ונמצא לפ"ז דלבישת ב' טליתים לית כאן הידור ותוספת כלל מצוה כלל

והנה לענין הטלית שלובשים להנפטר. אשר מקורו מהגמ' דמנחות. דהאי שעתא ודאי רמינן להו משום לועג לרש. ומבואר ביו"ד סי' שנ"א דאין לקבור את המתים בלי טלית של מצוה. והנה הפוס' נדה (דף ס"א) הקשו דלמה מותר לעשות תכריכי המת מכלאים ולא חיישינן משום לועג לרש. וכתבו לתרץ דדוקא במצות ציצית איכא משום לועג לרש משום ששקולה כנגד כל התורה. הרי פשוט לפי סברא זאת דהלועג לרש וחיוב ציצית הוא משום המצוה של עשיית ציצית ולא משום האיסור של לבישת טלית. דהא איסור זה לא גרע מאיסור כלאים דליכא משום לועג לרש ורק במ"ע איכא לועג לרש. ולכן לפ"ז להלביש לנפטר ב' טליתים איכא מצוה דשייך בו לועג לרש רק בטלית העליון. אבל בטלית התחתון שלדעת הארחות חיים ליכא חיוב ציצית כלל. ולדעת המחבר איכא רק האיסור של לבישת טלית בלי ציצית דע"ז ליכא משום לועג לרש. ליתא לדעתי שום הידור ותוספות כבוד הנפטר כלל. והנה כמה רבוותא הקפידו בספריהם על מספר הבגדים שלובשים את הנפטרים. ואם חסר איזה לבישה התחבטו לפלפל אם מותר לפתוח הקבר. כמו כן נוכל לומר דיתר הוי קפידא כמו חסר. ולבד זה יש בזה פקפוק לבל לשנות משאר הנפטרים

אך בכל זה אם המצווה רוצה שבקברו יהיו נמצאים שני הטליתים שהתפלל בהם בחייו. להראות שקיים זה מצות ציצית בכל הפרטים. בטלית של חול ובטלית מיוחד לשבת ויו"ט. נכון להניח הטלית השני בקברו סמוך להנפסר או על הנפטר. אבל לא להלבישו רק בטלית אחד. והעליון יאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים להוסיף אומץ בתורה ויראה עד כי יעמוד הכהן לאורים ותומים. ויבן מקדשנו כמו רמים. במהרה בימינו אמן

והנני מברכו מקרב לבי. שהעליון יאריך ימיו ושנותיו עד מאה ועשרים שנה. וישבע בצחצחות נפשו. להיות כגן רוה להפיץ מעינות חכמתו בציצים ופרחים לתורה עד כי יבוא שילה בב"א. כאות נפש ידידו החותם ברוב כבוד: שלמה דוד כהנא

בין כה התאכסן בביתי איזה ימים חתני הרב הגאון הגדול וכו' מבלאשקי שליט"א והצעתי גם לפניו השאלה הזאת ובבואו לביתו כתב לי תשובה מאהבה

ב"ה ע"ד השאלה במי שמצוה לקבור אותו אחר פטירתו בב' טליתים שהתפלל בהם בחייו והוא גדול ויר"ש אם שומעין לו

תשובה בהיותי בוורשה הראה לי רב חמי הגאון המובהק הצדיק שליט"א שאילתא דא אמרתי לעבור על פרשתא דא. ולכתוב חוו"ד כפי העולה על רוחי בע"ה

א)הנה מקור ד"ז בש"ס מנחות (דמ"א ע"א) א"ר טובי בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בזקן שעשאוה לכבודו שפטורה מ"ט אשר תכסה בה אמ"ר האי לאו לאכסויי עבידא. בההיא שעתא ודאי רמינן לי' משום לועג לרש חרף עושהו עיי"ש. מבואר דמלבישין את המת בטלית עם ציצית כדי שלא יהי' לועג לרש והנה בתוס' נדה (דס"א ע"ב) בד"ה. אבל הק' אהא דתנן תכריכי המת אין בהן משום כלאים והאיכא לועג לרש שמלבישו בדבר האסור ומראה לו שאין לו עוד חלק במצות כדאמרינן כאן גבי ציצית ותי' רשב"ם דל"ש לועג לרש כיון דבכה"ג אין איסור גם לחי שאין המת נהנה בו והק' התוס' עליו הא גם בציצית נמי אינו חייב בדליכא הנאת לבישה ומוכרי כסות דפטורי מכלאים הה"נ מציצית עיי"ש. אכן ליישב נלענ"ד דהנה י"ל דכ"ז למ"ד חובת ציצית חובת גברא שפיר כ' התוס' דליכא חיוב ציצית רק בשהגוף נהנה. אבל למ"ד