תירוש ויצהר (שו"ת) רלב

ואח"כ תראנו שלא יבורר ע"י הגט זמנו משא"כ כשיש בו זמן הרי כשתראהו אח"כ יראו ב"ד ערמתה ויוציאו ממנה מה שנטלה שלא כדין. ולעד"נ ליישב שפיר כוונת המהרש"א ז"ל לפי מש"כ בטיב גיטין שם (בדף י"ז ע"א) בתוס' ד"ה מפני דהא דכתבו בתוס' שתוציאנו בעת שתרצה להנשא אין כוונתם דא"א לה להנשא בלא גט דהא אשה נאמנת לומר גרשתני כדי להנשא וכ' דכוונת התוס' הוא דאם תרצה ליטול כתובתה ע"י הגט אז תוכרח להראותו ואף דכ' בתוס' דבעיקר כתובה נאמנת אם אומרת גרשתני וממדרש כתובתה ע' בס"פ הכותב וביבמות אולי מיירי לענין תוס' כתובה דאינה נאמנת עיי"ש. וא"כ דווקא בקושית התוס' דיצרך זמן שלא תפסידה היא המזונות שפיר תירצו שיש לה עצה להטמין הגט ואם שתהי' מוכרחת להראותו לקבל תוס' כתובתה יש לה עצה להראותו אח"כ ולא יהי' שום סתירה לדברי' כיון שאין בו זמן. אבל בקושית המהרש"א שנצרך זמן שלא תקבלה מאתו מזונות שלא כדין שפיר תי' דלזה אין עצה דהא יכולה להטמין הגט אף אם יהי' בו זמן ותקבלה מזונות שלא כדין ואי שתצטרכה להראותו. זה אינו דהא לענין נשואין אין מהצורך לה להראותו. ואי משום התוספת כתובה הא עכ"פ באם יאות לה יותר לקבל מזונות שלא כדין מלקבל תוס' כתובתה היינו באופן שהמזונות עולים יותר מהתוספת כתובה אז יש ביכולתה להטמין ולא תראנו עולמית. ודווקא בקושית התוס' דמיירי לענין שלא יחסר לה מהמגיע לה עפ"י דין לזאת שפיר תי' דיש יכולת בידה גם בלא זמן להוציא את שלה עתה המזונות ואח"כ התוספת כתובה. אבל המהרש"א דמיירי לענין שקרנית שלא כדין ע"ז שפיר כ' דאין עצה דאם תרצה להיות רמאית אז באופן שיהי' ביכולתה להוציא ממנו מזונות יותר מכפי שוי' של הכתובה אז תטמינה הגט לעולם ומה מועיל הזמן והבן

ג) והנה ראיתי בס' טיב גיטין שהק' על תירוץ התוס' דאיך מכשיר ר"ש מוקדם נהי דלענין פירות ס"ל דמשנתן עיניו לגרשה וכו' אבל הרי היא יש לה מזונות עד נתינה והרי יוכל להפסידה מזונות שלא כדין ולא שייך דתטמין עד שתרצה להנשא דאכתי הא יבורר הזמן אח"כ והניח בצ"ע. ולעד"נ דבטיב גיטין שם כ' דכל ענין שכ' התוס' שתראה הגט באם תרצה להנשא היינו באם לא נפרעה עוד הכתובה וא"כ יקשה דא"כ נוכל לומר דבלא"ה לא שייך הך חששא דמזונות לפי שיטת הרא"ש ז"ל ובעל העיטור שפסקו כהירושלמי דכל גרושה יש לה מזונות מבעלה אף אחר הגירושין כ"ז שלא נפרעה כל כתובתה עד פרוטה אחרונה. ועיין בפ"י כתובות (דצ"ז). א"כ לפי"ז הרי בלא"ה אית לה מזונות מבעלה אף אם אמר גרשתיך קודם לכן כיון שעדיין שטר כתובתה תחת ידה. אלא שי"ל דהתוס' לא ס"ל הך דירושלמי לדינא עיי"ש. ולעד"נ לומר להיפך דאדרבה מכאן ראי' דתוס' ס"ל כהירושלמי דכל עוד שהיא תובעת כתובתה יש לה מזונות וא"כ ע"כ מיירי כאן דכבר קיבלה כתובתה דאל"כ מה קושיותם שנצרך זמן לענין מזונות הא גם לאחר גירושין יש לה מזונות אם לא קיבלה כתובתה. א"ו שכבר קיבלה כתובתה. וא"כ לפי"ז מה שכתבו בתוס' ותראנו בעת שתרצה להנשא אין כוונתם לענין איזהו נפקא מינה רק דתוס' כתבו רק לפום ריהטא. דלעת עתה תטמינה הגט ולא תראנו רק אח"כ בעת. שתרצה להנשא דאז אין מגיע לה עוד מזונות אז יכולה להראותו ולא שיהי' בזה שום נפקותא לדינא דהא להינשא בלא הגט נאמנת כמש"כ בטיב גיטין כנ"ל ואי לענין הכתובה הא כבר קיבלה הכתובה לשיטת הירושלמי ולפי"ז לא קשה מהא דמכשיר ר"ש גט מוקדם דשפיר יכולה להטמין לעולם וא"כ אף באיכא זמן לא יתגלה שקרותה דאף קודם נשואין אינה מוכרחת להראותו ואי משום הכתובה כבר קיבלה כתובתה. ומיושב ממילא גם תירוץ המהרש"א דאם תרצה ליקח ממנו מזונות שלא כדין גם אם יש זמן יכולה להטמין ולא קשה שוב שיתגלה הרמאות כיון שיש זמן ותהי' מוכרחת להראותו קודם שתרצה להינשא דהא בזה אין כ"כ נפקותא אם כבר קיבלה כתובתה. והתוס' כתבו רק באם אין לה הפסד אם תראנו. היינו באם אין בו זמן אז קודם נשואין תראנו אבל באם יהי' בו זמן באמת לא תראנו לעולמים והבן

ד) והנה הא דכתב המהרש"א ליישב דאם כדי שלא תפסידה היא אותו מזונות לזאת גם הזמן אינו מועיל דיכולה להטמין גיטה. ולכאורה אכתי קשה א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן. ואיזה עצה יש לזה שלא יפסיד הבעל מזונות. על זה יש לומר כסברת הטיב גיטין דלא חששו חז"ל לעשות תקנה רק משום הפסד האשה ולא משום הפסד הבע"ד והא דחששו משום פירות במוקדם הוא רק משום הפסד הלקוחות עיי"ש. ובאמת מבואר זאת בהרשב"א דהטעם שחששו בגט שאין בו זמן הא בכל מקום לא חששו להפסד הבעל דבר דאיהו דאפסיד אנפשי' רק לחשש לקוחות ותי' דהכא כיון שיכול לגרשה בע"כ ויפסידה הפירות עיי"ש ובחי' הרי"ם (דל"ג)

ה) (דף י"ז ע"ב) תוס' ד"ה זנות הקשו מהא דבתולה נשאת וכו'. והנה בתוס' הרא"ש הובא בשיטה מקובצת ריש כתובות תירץ דבאשה זנות לא שכיח כי בעלה משמרתה משא"כ בבתולה נישאת שם זנות שכיח עיי"ש, והנה מקשים על סברת התוספת הרא"ש מגיטין (דף כ"ו) ארוסה לית לה פירי וא"כ לסברת התוס' הרא"ש י"ל דגם לרשל"ק הטעם משום בת אחותו דהא דרשל"ק אינו סובר כר"י משום דזנות לא שכיח אבל שם בארוסה דאין בעלה משמרתה באמת זנות שכיח ויוכל רשל"ק לומר טעמא דר' יוחנן משום בת אחותו. והנה ראיתי בס' המקנה (כלל מ"ב פרט א') שמביא בשם הגאון מהר"ם שיק לתרץ בהקדם קושית העולם לתוס' גיטין (דף ל"ג) שיכול לחפות ע"י שיבטל הגט אם כן למה חיישו חכמים שיתפה על ב"א באיסור שיתן לה גט שלא כתב בו זמן ויחפה לאחר זנות הא יכול לעשות בהיתר ויבטל הגט וצע"ג ותי' העולם שלא רצה לעשות בניו פגומים כי אז יפקעו חכמים קידושין למפרע. אבל בארוסה אם יתן גט ויבטל יעשה בהיתר ולא שייך בניו פגומים ע"כ לא צריך זמן לרשל"ק. ולר"י כבר כתבו ראשונים כיון שכבר צריך התקנה לא פלוג עיי"ש ועי' שו"ת אורי וישעי סי' מ"ט

ולעד"נ עפ"י מש"כ בתוס' ד"ה משום דלכך לא אוקמינן אחזקת אשת איש משום דגרושה לפנינו ועוד דאיכא חזקת כשרות. והנה בפ"י פירש דכוונת התוס' הוא לתרץ בתירוץ אחד דאי משום דגרושה לפנינו הא חזקה דמעיקרא עדיפא ורק משום דאיכא גם חזקת כשרות ולכך עדיף מחזקת אשת איש. והאחרונים תירצו משום דלהחזקה דהשתא דהרי גרושה לפנינו יש גם סיוע סברת התוס' הרא"ש דזינתה אחר גירושין דאז אין בעלה משמרתה ולא מקודם והבן. וא"כ זה דווקא באם אנו מעמידין הא דגרושה לפנינו נגד חזקת אשת איש. אבל באם אנו מעמידין הא דגרושה לפנינו נגד חזקת ארוסה א"כ חזקה דמעיקרא עדיפא דהא כמו שאחר גירושין אין בעלה משמרתה כן בהיותה ארוסה וא"כ איכא חזקת א"א ושוב קשה קושית התוס' דלמה לי שמא יחפה הא איכא חזקת א"א והבן. שוב האיר ה' עיני וראיתי במקנה כלל מ"ב. ועיין תי' על התוס' הרא"ש בס' אמרי בינה (דף קכ"א ע"ב)

ו) והנה לפי מה שפירשו האחרונים דכוונת התוס' לתרץ ב' תירוצים בהא דחזקת א"א. והא דגרושה לפנינו די לסלק החזקת א"א משום דיש עוד ראי' שזינתה אחר גירושין משום דאז אין בעלה משמרתה כסברת התוספת הרא"ש הנ"ל. יהי' מיושב קושית דודי זקיני הגאון בס' לחמי תודה בחידושיו לגיטין (דף רכ"ז ע":ב) בהא דתירצו בתוס' (דף י"ח ע"א) ד"ה הנהו קלא דתקנת הזמן שלא יחזירנה באיסור והלא שם ליכא חזקת כשרות עיי"ש. אכן להנ"ל ניחא דעכ"פ איכא הא דגרושה לפנינו ודווקא לשיטת הפ"י דכוונת התוס' לתרץ תירוץ אחד בהא דחזקת א"א יקשה קושיתו והבן: