תירוש ויצהר (שו"ת) כג

סוכה אכן הוא צריך לישב בסוכה דהוי מצוה שבגופו צריך לקיים בגופו ואם אחר יושב בסוכה גופו לא יעשה מצוה כלל וביותר ביאור בתוס' רי"ד קידושין שם דדוקא מצות שנעשים בגופו הוי שלוחו כמותו אבל לא מצות שעל גופו דיוכל לעשות שליח שיקשור לו תפילין בזרועו והוי שלוחו כמותו כאילו הוא בעצמו קשר לו תפליו אבל לא יוכל לעשות שליח אשר השליח יניח לעצמו תפילין ויהיה נחשב כאלו מונחים על זרועו של המשלח עיי"ש ובקצה"ח סי' קפ"ב ובהגהות ש"ב הגאון מהרי"ש נ"ז לתוס' רי"ד לסדר מועד. וראיתי בס' שער יהודה בחי' לסוכה בשמעתין שכ' לתרץ דשאני הכא דהי' הוי אמינא דאחד יטול עבור כולם דדוקא בהא דהריטב"א בקידושין במצות שעל גופו אינו יכול לעשות שליח דיש לחלק ולומר דיש מצות כשאדם עושה מעשה המצוה מיד קיים הוא כל המצוה שעל גופו וכן ספירה מיד שסופר קיים כל מצוה שעל גופו ולכך הוי ס"ד כיון דקיים הוא מצות שעל גופו אח"כ יהיה גופו שליח לקיים בשביל אחר ולכך צריך קרא ולקחתם וספרתם דאינו מוציא אחרים. אכן בסוכה כל זמן שמחויב אדם לקיים מצוה זו הכל מחויבים ואחר זמן ז' ימים הכל פטורים אכן כל ז' ימי סוכות החיוב על כל גוף ישראל שבעולם לקיים ישיבת סוכה בגופו האיך נאמר שגוף זה יהי' שליח לקיים מצות סוכה בשביל גוף אחר הא גוף זה צריך לקיים בשביל עצמו ולכך ממילא ידעינן דאדם אחד אינו מוציא לאחר לישב בסוכה עבורו דכשהוא יושב יושב עבור עצמו אכן באתרוג ולולב הוי אמינא דאחר שיצא מוציא האחר וכן בספירה ולכך צריך קרא אכן בסוכה ל"צ קרא כיון דכ"א מחויב לישב בסוכה ואין גוף זכר מישראל שיפטור כל ז' ימים מלישב בסוכה ולקיים המצוה בגופו של עצמו והאיך נימא דא' יעשה שליח בגופו להוציא גוף אחר כיון דגופו צריך לעשות זאת וכו' עי"ש אבל זה דוחק ומה גם דלפי סברת התוס' רי"ד בישוב הא דאין יכולין לעשות שליח שיניח תפילין עבורו והלא הנחת תפילין אינו חיוב לכל היום ויוכל להוציא את חבירו אחר שכבר יצא במצות שעל גופו כנ"ל

לכן נלענ"ד עפ"י שראיתי ברבינו חננאל סוכה בשמעתין בש"ס ד' ווילנא שכ' בנוסחא אחרת בזה"ל מנ"ל דת"ר ולקחתם לכם משלכם להוציא את הגזול והשאול אא"כ נתנו לו במתנה וכו' עכ"ל הזהב. וא"כ י"ל דכן היה גם גרסת הרמב"ם ז"ל בכדי ליישב קושית הכפ"ת דבאמת דרשינן ולקחתם שתהא לקיחה תמה ולאסור אתרוג החסר וא"כ לא נוכל, לדרוש שיהי' לקיחה ביד כל אחד ואחד. ועל זאת שיקח כל אחד אתרוג לא בעינן קרא דהא במצות שעל גופו לא נוכל לעשות שליח כנ"ל ולכך יפה כיוון הרמב"ם ז"ל דהשמיט הך דינא מהלכה כיון דהיא מילתא דפשיטא דאין לעשות שליח במצות שעל גופו וכמו שלא הביא בהלכותיו ענין לעשות שליח שיניח תפלין בעדו וכדומה ומה גם דהרמב"ם לשיטתו שסובר דאין לעשות שליח להשאיל כאשר הבאתי לעיל מס' כפ"ת ופשוט

ב) עוד יש ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה בכפ"ת הקשה בגמ' לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול וז"ל אע"ג דהם ב' דרשות שפיר נפקא מחד קרא דשקולים הם ובס' שער יהודה הקשה עליו וכמעט כוונתי לדבריו דמה שתי' דשקולים לכאורה דחוק די"ל דילמא שאול פסול דלאו דידי' אכן גזול כשר דסתם גזילה יאוש דבעלים או להיפוך דגזול פסול, משום מצהב"ע ולא שאול אכן י"ל דקושית הכפ"ת ליתא עפימש"כ בתוס' לעיל (דף ל' ע"א) ד"ה משום דהו"ל מצהב"ע והדתניא לקמן לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול משום שאול איצטריכא דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצהב"ע וכו' עיי"ש א"כ מפורש יוצא מתוס' דלא נפקא לן מלכם רק חד דרשא דשאול. אמנם קשה על תוס' הנ"ל מתורת כהנים פ' אמור פט"ז מ"ב וז"ל ולקחתם לכם כ"א ואחד לכם משלכם יהי' ולא את הגזול מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט ראשון של חג בלולבו בל חבירו עיי"ש. א"כ מבואר דלא כתוס' רק דכל עיקר הלימוד מלכם הוא לענין אתרוג הגזול ושוב קשה קושי' התוס' הא הוי מצהב"ע. אכן גם לפי גרסת התורת כהנים מיושב קושית הכפ"ת דילפינן רק חד דרשא מקרא דלכם כנ"ל

ג) והנה הרמב"ם פסק בפ"ח מה' לולב הל"א דארבעת מינין שהי' אחד מהן יבש או גזול או גנוב אפי' לאחר יאוש הרי זה פסול ועיי"ש במ"מ דס"ל להרמב"ם דגזול פסול בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש משום מצהב"ע ובהלכה ט' כתב וז"ל כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומים שבארנו או מפני גזל וגניבה ביו"ט א' בלבד אבל ביו"ט ב' עם שאר הימים הכל כשר וכ' הראב"ד א"א אין הכל מודים בגזול וכו' אלא גזול הוי ליה מצהב"ע והכ"מ והלח"מ שם הקשו דהא דברי הרמב"ם סותרין זא"ז דבהלכה א' פסק כרשב"י וכר"י דגזול פסול ביום א' גם לאחר יאוש משום מצהב"ע ובה"ט פוסק כר"י ב"נ אמר שמואל דביו"ט ב' גזול כשר א"כ לית לי' טעם משום מצהב"ע. אכן יש לומר לפמש"כ בתוס' סוכה (דף ל' ע"א) ד"ה מתוך וכו' דהכא דוקא שהיא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה עכ"ל א"כ י"ל דגם הרמב"ם ז"ל פוסק כריב"נ א"ש דביו"ט ב' כשר גזול משום דמצוה דרבנן ל"ל בה משום מצהב"ע אבל ביו"ט ראשון דהוי דאורייתא שפיר גזול פסול גם לאחר יאוש משום מצהב"ע. אכן לפי' זה יקשה גם לשיטת הרמב"ם למה לי קרא דלכם להוציא את הגזול הא הוי מצהב"ע וע"ז יש לומר דהרמב"ם ז"ל לא ניחא ליה לתרץ כתוס' דעיקר לימוד מלכם ילפינן שאול דהא מבואר בתורת כהנים דעיקר קרא דלכם הוא לגזול. ולכן מוכרח הרמב"ם ז"ל לתרץ כשאר תירוצים שנאמרו במפורשים על קושית התוס' עי' מה שתירצו באופנים שונים בשעה"מ פ"ז מה' לולב ומה שתירץ דודי זקיני הגאון בשו"ת עטרת חכמים ח"ב (דף י"ז ע"ב) מדפי הספר בחידושיו לחולין (דף קל"ד) ונדפסו בסוף חידושיו למס' סוכה ובס' ים התלמוד ב"ק (דף ס"ו) ובשו"ת שאגת אריה סי' צ"ט ובשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' קכ"ו ובס' דברי יוסף עה"ת פ' בראשית ובס' ישמח משה פ' בראשית. וכשאני לעצמי תירצתי קושית התוס' כד הוינא טליא עפ"י מש"כ הכנה"ג חו"מ סי' שנ"ט בשם שו"ת מהרי"ל סי' רכ"ה דאף דקיי"ל שואל שלא מדעת גזלן היינו לענין חיוב אונסין כגזלן וכדומה אבל לא עבר על לא תגזול ועיין בנמוק"י ב"ב (דף פ"ח) ובש"ך חו"מ סי' ע"ב א"כ י"ל דילפינן מלכם ולא הגזול היינו בשואל שלמ"ד דהוי גזלן ולא הוי מצהב"ע ועוד תירצתי בכמה אופנים ואכ"מ להאריך

והשתא דאתית להכי דהרמב"ם סובר באמת דלכם קאי על גזל וכיון דבגמ' מבואר דילפינן מלכם שאול וגזול א"כ שוב נתעורר קושית הכפ"ת דהוי שני דרשות מחד קרא וא"כ י"ל דכיון דהרמב"ם ז"ל לשיטתו סובר דעל מצות שבגופו אינו יכול לעשות שליח ולא בעינן הקרא דולקחתם אהא דכל אחד יטול ד' מינים ולא אחד בשביל כולם כקושיית הכפ"ת שהזכרתי ולכן הוא מפרש בסוגיא דידן פי' אחר ולא כמו שפרשו בתוס' רק כוונת הגמרא דת"ר ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול היינו דשני דרשות דשאול וגזול ילפינן כל אחד מקרא מיוחד דמולקחתם ילפינן להוציא את השאול ומלכם ילפינן להוציא את הגזול ומה דנקיט הברייתא להוציא את השאול ואת הגזול הוא מפרש למה דקדים דהא דאמר מקודם ולקחתם שתהא לקיחה וכו' היינו להוציא את השאול ומה דאמר מקודם לכם משלכם להוציא את הגזול וראי' לזה מתורת כהנים שהבאתי לעיל דאיתא שם לכם משלכם יהי' ולא את הגזול ומאין נפקא לי' הא דשאול אלא ודאי דלימוד להוציא את השאול נכלל בהא דכ' התורת כהנים מקודם ולקחתם לכם כ"א ואחד. וא"כ יש לפרש כן גם בכוונת ש"ס דילן