תירוש ויצהר (שו"ת) רכט

כ"ז שאינו מתקנו הרי הוא בכלל חולה. ואם אמנם לאשר דכל ענין שאנו דוחין המילה הוא רק היכי שיש לחוש שע"י החולי יסתכן ע"י המילה משא"כ במום כזה שאנו רואין הרבה אנשים שלא תקנו להם מום זה בילדותם ומלו אותם בזמנם ולא הי' סכנה רק דכל החשש הוא שלא ישאר במומו כמובן א"כ אפשר לומר שאין לדחות המילה בשביל זה

אמנם לאשר דהרי כתב הנמק"י (הובא בש"ך יו"ד סי' רס"ב סק"ג) וז"ל כל תינוק שמצטער בין מחמת חולי בין מחמת ד"א אין מוהלין אותו עד שיבריא עכ"ל. והנה מ"ש בין מחמת ד"א וודאי דכוונתו כנ"ד שאין התינוק חולה אבל יש לו צער. וכשיש לו צער כ"ש כתב שם הש"ך ז"ל דדוחין המילה בזמנו. וא"כ בנידן דידן אם נאמר שיש לו להולד צער כ"ש וכהנ"ל. אזי שפיר שיהי' נוכל לדחות המילה בשביל זה עד שנעשה לו את התיקון. אמנם מנא ידעינן זה שיש לו להתינוק צער מהדבר והוא שתלוי בשיקול הדעת. ולכן נ"ל באם שיש רופא מומחה ישראל ואם לאו נוכל לסמוך גם על רופא מומחה עכו"ם לשאל אותו אם עפ"י ידיעתו בחכמת הרפואה יש לו לתינוק צער מזה. עכ"פ קצת צער. ואזי יש לסמוך לרפאות אותו מקודם וכהנ"ל

אולם אם יאמר הרופא שאין להתינוק צער מזה כלל. קשה לדחות המילה בשביל זה. בפרט כאשר כי כל דברי הרופא מה שאומר שאחר שיתרפא המילה לא יהי' באפשרי לעשות הרפואה לא נכון כי לדעתי כל שלשים יום הראשונים של הוולד העצבים הם כמעט באופן אחד לאשר כי הדברים שתלוים בהחזקת הכוחות שהם תלוים בחזקת העצבים שמצינו בדחז"ל ששיערו שלשים יום. כגון אצל תינוק השלשים ימים הראשונים שיהי' יוצא מכלל נפל וכדומה כל הימים הם כמעט בבחי' אחת. ולא בזה בלבד אלא לפי הנראה אשר עוד אצל איזה דברים שנמצא בהם זמנים משונים כגון אותן דברים הנאמר בהם זמן של שלשה ימים התלוי ביתיבא דעתי' שהובא בחז"ל על ביום השלישי של עקידה. וכמו כן למנין רפואת המכה הנסמוך על ביום השלישי בהיותם כואבים וכדומה. וכמו כן אותן הדברים הנאמר בהם זמן של ז' ימים התלוי בזה עד שיעבור השבעת ימי הבנין. ודברים הנאמר בהן זמן של שלשים יום כגון זה של נפל וכדומה דוקא דהוא שנראה שתלוי בהזמן של ימי הלבנה ואזי כל הימים שבנתים העצבים הם כמעט באופן אחד לאשר כי ענין טבעיות הוא שניתן בזה להיות תלוי ועומד עד השלמת הזמן השייך אליו. וידוע כי התרפאות המילה לא משוך עפ"י רוב יותר מח' ימים ולמעוטא לא חיישינן כי אין זה בכלל פקוח נפש לחשוש בזה גם למעוטא ע"כ גם אחר שיתרפא ממילתו ג"כ עוד לא יתקשו העצמות ועדיין הם רכים כל השלשים יום ושיהי' נוכל בניקל לפשוט את העקמימות של הרגל. אך כל זאת כאשר נשמע מרופא מומחה ויאמר שעפ"י דעתו בחכמת הרפואה הוא יודע שהתינוק מרגיש צער מזה לעשות מקודם את רפואתו וזה ג"כ באופן אם שיעשה זה קודם יום השמיני לאשר דעכ"פ הוא שנוכל לחשוב זה לסניף קודם שהגיע זמן חיובא ומה גם כאשר נאמר דהתינוק הוא שמרגיש צער מזה ואזי הוא שנמצא שלא חלה עוד חיוב המילה עליו ביום וא"כ שוב הוא שיהי' עכ"פ איזה סניף מספינה וסוכה וטלית וכדומה להיות נוכל להתחיל לעשות את הרפואה קודם יום השמיני

ולאשר הענין היה כדבר החדש. ונוגע לענין היותר חמור וקדוש בתוה"ק. לא אביתי לסמוך ע"ע ובית דיני. ושלחתי שליח מיוחד לכבוד הגה"ק מסוכטשוב שי' עם שאלה זו והוא השיב לי ע"י השליח ה"ה התורני ר' ישעי' נפטאלאוויטץ את תשובתו והיא לו נדפסה בשו"ת "אבני נזר" חיו"ד סי' שכ"א ע"ש. והשאלה הזאת נתפרסמה בעולם והובא זאת אח"כ בכמה ירחונים במדינתינו ובחו"ל כמו בס' המאסף שי"ל אז בעה"ק ירושלים תבב"א: סימן צח

בשם ה' יום ב' מצורע ה' ניסן תרצ"ה ווארשא

לכ' בני החו"ב איש אשכולות וכו' מ' אברהם חיים שמחה בונם נ"י בלאדו חג כשר ושמח

אשר בקשת לברר לך ענין 'מאה ברכות' בכל יום. אם אמנם כי מפני הטרדות וחסרון בריאתי ל"ע לא אוכל לבוא באריכות. כאשר הענין דורש. אשלח לך עכ"פ מגירסא דינקותא מספר הכללים שלי. כלל ז'. מאה ברכות בכל יום. וזה הוא

א) מאה ברכות. נ"ב איתא במנחות (דף מ"ג ע"ב) תניא הי' ר"מ אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנא' ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך וכו' עיי"ש ובירושלמי ברכות (פ"ט ה"ה) ובזוה"ק חיי (דקכ"ג ע"א): ב) והנה רש"י ז"ל פי' שם מה ה' אלהיך וכו' קרי ביה מאה עכ"ל

ג) ובתוס' שם פי' ר"ת דהוי מלא ויש מאה אותיות בפסוק עיי"ש. ובביאור יותר איתא באור זרוע להר"י מווינא באלפא ביתא (אות כ' סי' ל"ב) ח"ל ור"ת זצ"ל כ' בתיקון ס"ת שלו שוא"ל מלא ומאה אותיות בההוא קרא עכ"ל. וכ"כ בערוך ע' מאה א'

ד) עוד שם בתוס' וי"מ דמ"ה עולה בא"ת ב"ש מאה. ועיי"ש באו"ז וכ"כ הר"א ממיץ בס' יראים (סי' י') מ"ה זה צ"י בחילוף א"ת ב"ש ה' בצ' מ' בי' עיי"ש. ובאמת פי' כן גם בזוה"ק קרח (דקע"ט ע"ב) דמ"ה הוא צ"י עיי"ש ועיין בפליאה מובא בילקוט ראובני פ' בא

ה) עוד שם בתוס' וי"מ כדי להשלים מאה באותיותי' וכי קרית מאה הרי כולן עכ"ל. היינו דבלא האות א' ואם תקרא מ"ה לא מא"ה יהי' רק צ"ט אותיות וכ"כ בתניא רבתי (סי' א') ובס' צרור המור פ' עקב

ו) בתוס' עה"ת (פ' עקב) כ' וז"ל עוד יש להוכיח מאה ברכות מדכתי' הנה כ"י כ"ן יברך גבר (תהלים קכ"ח) במנין כ"י כ"ן יברך גבר כי יברך חסר וא"ו כתיב וכ"כ בבחיי עקב (י' י"ב) ובס' כד הקמח אות ברכה ועיין מש"כ הר"ר חיים אלפואל מובא בס' מדרש תלפיות מ"ב ענף ברכות

ז) בבעל הטורים פ' עקב (ו' י"ב) כ' וז"ל מדכתיב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך ממ"ך עולה ק' עיי"ש. וכ"כ האבודרהם בסוף שער ברכת המצות (די"א ע"א)

ח) איתא במדרש רבה קרח (פי"ח) ובתנחומא קרח (י"ב) על הנאמר (בשמואל ב' כ"ג) נאם הגבר הוקם ע"ל בגימטריא ע"ל ק' כנגד ק' ברכות שבכל יום הי' מתים מישראל מאה אנשים בא דוד ותקנן למאה ברכות ועתה ישראל מה וכו' כיון שתקנום נעצרה המגפה עיי"ש. וזאת השיב רב נטרונאי ר"מ דמתא מחסיא מביאו בס' האשכול (ח"א סי' ד') בגרסא שהי' מתים מישראל מאה בחורים ועיי"ש בנחל שכ' דזאת הוא גרסא מדויקת עיי"ש ומובא כן דברי חז"ל אלו בס' פרד"ס לרש"י (סי' ה') ובתניא רבתי (סי' א') ובטור או"ח (סי' מ"ו) ועיין בס' אור פני משה במגילת איכה שכ' נודע מחז"ל ראה דוד שהי' וכו' לכך תיקן מאה ברכות וזה רמז טוב לגבר כי ישא על מנעוריו כי ישא לשון ישא ברכה ע"ל מספר מאה בנעוריו כמ"ש חנוך לנער ע"ל פי דרכו בהיותו עוד נער תחנך