תירוש ויצהר (שו"ת) רכח

ח) ובחה"מ (סי' ל"ד ס"ה) העובר על השבועה א' ש"ש וא' ש' שקר של ממון וביטוי פסול ואפי' עבר על חרם. וכתב הנודע ביהודה הנזכר דאין חילוק בזה בין שבועת היסת לדאורייתא בכל ענין פוסל עצמו מכל שכן באוחז ספר. ולא נזכר כלל בהכ"נ. הרי מבואר מכל אלה של"צ שבועה בבהכ"נ כנ"ל. ולא מצינו באמת זולת לאיים. וכמו בתה"מ (סי' פ"ז ס' כ') ובסמ"ע (ס"ק ס"ה) או לאיים עוד בדברים אחרים. הרי לפנינו שכל ענינים אלו בבהכ"נ הוא רק לאיים. וסדר שבועה בסי' פ"ז סי"ז מפורש רק בנק"ח או בשם או בכינוי. (ובס' כ') שמה רק ויאיימו עליו שכל העולם נזדעזע כו' ואומרים לו ע"ד ב"ד אתה נשבע הרי שלא כתב שום בהכ"נ ואדרבה (סי"ז שם) שמשביעין לפני מנין או ביום הכניסה פי' הסמ"ע דאז רבים שכיחי בב"ד ולא משום בהכ"נ

וכבר כתבתי בענין חומר השבועה בחי' עה"ת פ' יתרו (כ' ז') לא תשא וגו' ובחז"ל (שבועות דל"ט ע"ב) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא וכו'. היינו מרומז בו קיום העולם שהוא על שבועת הקב"ה אחר המבול מעבור מי נח ואף שחוטאים ח"ו. עכ"ז מקיים שבועתו כביכול. ועי' זוה"ק יתרו (דצ"א ע"ב). ואם ח"ו יעברו על השבועות נזדעזע העולם שיוכל ח"ו לבוא שלא יהי' קיום העולם. דגם שבועתו ית"ש יוכל ח"ו להתבטל מכנ"מ. וענין שבועת הקב"ה אחר העקידה לאאע"ה ושבועת א"א לאבימלך דהשאיר את היבוסי. ועי' יהושע (ט"ו ס"ג) וברש"י ורד"ק שם. ושבועת אליעזר אף דהי' נאמן ביתו עכ"ז אחר השבועה הי' בטוח. כי בזה תלי' קיום העולם. ושבועת יאע"ה ללבן שלא יקח אשה על בנותיו. ואף שהתאבל על בנו כ"ב שנים וימאן להתנחם. מפני כי חסר מנין י"ב שבטים כמבואר לחז"ל. והלא הי' יכול לישא ולהוליד בן. אבל מפני השבועה כנ"ל. ועד"ז פי' בס' בית הלוי וישב ענין הילקוט גבי סנהדרין וצדקי' חגרו שקים הזכירו זכות יעקב שחגר שק. ולכאו' מה זה זכות. אכן הזכות הי' שקיים השבועה. וזאת הי' תוכחת מגולה להסנהדרין שהתירו השבועה דנבוכדנצר ע"ש דפח"ח. ועי"ז גרמו לחרבן בהמ"ק אף שהי' עפ"י דין בשאלה לסנהדרין. ושבועת יוסף לאביו. ומפני זה לא הי' ביכולת פרעה לסרב. בכדי שלא יהי' ביטול בשבועת יוסף נגדו בענין ע' לשון כאשר פירשתי שם. ושבועת עשו במכירת הבכורה. אף שאחז"ל שעבר באותו יום ע"ז ג"ע וש"ד עכ"ז האמין לו בשבועה כי חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא (ב"מ ד"ה) וכאשר פי' כי יעקב הי' בטוח בשבועתו של עשו מפני כי קיים עשו כאו"א עי' מדרש רבה דברים פ"א ושם בגמ' שבועות דנפרעין ממנו וממשפחתו. ודאג עשו לחייתו של אביו. וענין שבועת האחים ליוסף כי השבע וכו' (בר"פ בשלח) ובאבות (פ"ה מ"ט) חיה רעה באה לעולם מפני שבועת שוא. וג' שבועות וכו' (כתובות דקי"א ע"א) השבעתי אתכם וכו'. ועי' כ"ס ויצא בפי' וישם מראשותיו דירא מחיות רעות היינו ע"י שבועת שקר דעשו וכחז"ל חיה רעה וכו' כנ"ל

וענין השבועה מגבעונים. ועי' תוס' שבועות (דל"ו ע"ב) דאין צריך לתנאי כפול. מפני חומר כשבועה דהוא בכלל כרת ע"ש. וענין שבועה אף באמת כגמ' גיטין (דל"ה) ובמדרש רבה (ר"פ מטות). ועי' בשו"ת אוריין תליתאי (סי' מ"ה) בביאור ענין שלא ישבע אפי' באמת ובש"ע (או"ח סי' קנ"ו) שלא לישבע אף באמת. ובזה בס' בכור שור למס' שבועות (דל"ט). ובחו"מ (סוס"י צ"ו) דאין משביעין לאשה מעוברת. וברמ"א (או"ח סי' תר"ב) שאין משביעין בעשי"ת ובמג"א (סוס"י תכ"ט). ועי' שמואל ב' (ה' ו') ובשו"ת בנין ציון הח' (סי' ע"ה). וענין השבועה מיהושע לישראל לפני מותו. ובזה בתוס' שבת (דפ"ח). ועי' בס' ליקוטי שישנים פ' בשלח. ובשו"ת משיב כהלכה (חיו"ד סי' ט') משבועה נגד או"ה וסופרי הדורות יספרו משונאי ישראל שהרעישו אשר לאחב"י אין לקדושת השבועה שום ממש כי בתפלת כל נדרי מבטלים השבועות ונדרים למפרע והי' ויכוח בין המומר ניקאלאיוס דונין עם רבינו יחיאל מפאריז ביום כ' תמוז א' לאלף הששי בפני המלכה צרפתית. ועי' נדרים (דכ"ג ע"ב) תנא קא מסתים לה סתומי וכו'. אולם זאת קאי על נדרי עצמו ולא על נדרי חבירו. ומה גם בשבועות. דאיתא בירושלמי שם הא תניא בנדרים ואין תניא בשבועות. וכ"ה בהרמב"ם (פ"ב מה' נדרים) ועי' שבולי לקט (יוה"כ סי' שי"ז) בשם ר"ת דלא משתרי בכל נדרי אלא נדרי יחיד וכו' אבל וכו' ובדעת הממשלה עכ"ל. ועי' סידור ר' עמרם גאון (דמ"ז) ובס' המנהיג צד נ"ט ועי' ריב"ש (סי' שצ"ד) ועי' אבודרהם סדר יוה"כ. ובטור או"ת (סי' תרי"ט) ועי' מאו"ש ר"פ מטות. ובס' חתנ"ס (דל"ט)

ובאמת רבים וכן שלמים יראים מעון שבועה. ונמנעים מלישבע אפילו על האמת. גם באופן זה כגון בשבועות השותפות וכיו"ב מבזבזים ממון הרבה ומתפשרים בכל מה דאפשר וכשמזמינים בערכאותיהם יהודי להעיד לברר איזה דבר במה שנוגע לנימוסיהם ובדיניהם צריך העד לישבע ויבוזו כל הון וסובלים אונסים ויסורים שלא לבוא לידי כך לישבע על האמת. ועי' בזה בשו"ת ח"ס (חחו"מ סי' צ') דפח"ח. ועי' בש"ך חו"מ (סי' כ"ד סק"א) כ' שם באמצע הדיבור בזה"ל: אלא שקשה לישבע אפי' באמת ע"ש. ועי' תנחומא ע"פ את ה"א תירא וכו' ועי' ברמב"ן בס' המצות (מ"ז). ועי' תשובת מיימוני (ה' אישות סי' י"א). ובשו"ת זכרון כהונה סי' ז': והנני ש"ב אוה"נ. סימן צז

בשם ה' ובעזרתו ית"ש יום א' מו"מ תרס"ד לפ"ק פלונסק

הנה בעירי קרה מקרה אשר נולד זכר ברגל עקום ורופא מומחה אומר שיש אופן ליישב ולישר הרגל ע"י גופסין כל עוד שהעצמות הילד רכים ואם ימולו אותו קודם יתקשו העצמות ולא יהי' אפשר אח"כ ליישר הרגל. אך אם יעשו האפיראציע (גופסין) עתה יוחלש עי"ז הילד ולא נוכל למולו ביום ח'. אם מותר לעשות האפיראציע לדחות המילה בזמנו. או שהחיוב למולו בזמנו. אף שעי"ז ישאר הילד בעל מום. והיה לי בזה מו"מ של הלכה עם יד"נ הגה"צ מראדזמין שליט"א. וזאת אשר כ'

הנה לכאורה אפ"ל שקודם יום השמיני שבא עליו חיוב מצות מילה יוכל לעשות הנצרך לרפואת הילד אעפ"י שעי"ז יגרום שבבוא הזמן לא יוכל לקיים המילה. וכדוגמא שמצינו שמפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת. וכן שלוחי מצוה יוצאין קודם החג אעפ"י שעי"ז יפטרו מסוכה. ואם לומר דשם לדבר מצוה דוקא אמנם דלרפאות את הילד ג"כ בכלל מצוה הוא כמובן. ודוגמא לזה עוד מצינו במג"א (סי' י"ג סק"ח) בשם המרדכי שבשבת אין צריך להפשיט בגדו כיון שהחיוב עליו רק כשלבוש ואז א"י כדמבואר שם. אולם אחר העיון נראה שאינו דומה לשם דשאני התם בשבת וסוכה שאין שום חיוב קודם שהגיע הזמן וכן בציצית דקיי"ל כסותך כשאתה מתכסה משא"כ במילה תיכף כשנולד לו הולד יש עליו חיוב מילה ורק מחוסר זמן הוא. נמצא שמדחה בידים

אמנם י"ל שהעקמימות הרגל בעצמו הוא בכלל חולה וצער לדחות בזה את המילה בזמנו. ואם אמנם כי נולד במום אין לדחות בשביל זה המילה בזמנו כנודע אמנם יש לחלק דוקא מום שא"א לתקנו הרי נולד באופן זה. וכן הוא בטבעיות הילד בתכונת אבריו במים שאינו עובר משא"כ כשאפשר לתקנו הרי אנו רואין שעצביו נולדו באופן שאפשר לו להיות בהשלמת כל אברים כשאר כל אדם. א"כ