תירוש ויצהר (שו"ת) רכז

תפילין של רש"י ז"ל והוי טעה בדבר מצוה אבל לא עשה מצוה והוי ברכתו כמו שברך על רצועות דלא הוי כלום וצריך לברך שנית ורק כדי שתהא הברכה לכ"ע טוב יותר שיסיח דעתו מן התפילין ואז בעינן ברכה לכ"ע שנית כמו שמצינו בענין ברכת השחיטה ביו"ד סי' י"ט דאם הסיח דעתו דצריך לברך שנית ויקרא באותן התפילין ק"ש: דברי ידידו סימן צו

בשם ה' כ"ו שבט תרס"ז פלונסק

לכ' ש"ב י"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' יוסף שליט"א לעווינשטיין אבד"ק סעראצק

בדבר אשר הציע לפני כ"ת. שהשופט בעירו מהממשלה דורש עפ"י שהסית אותו א' מבעלי דינים מאחב"י ששבועה צריכה להיות דווקא בביהכנ"ס. ורוצה כ"ת שאברר דבר זה. הנני בתשובה מאהבה

בענין השבועה. פשוט הדבר דא"צ להיות דוקא בביהכ"נ ע"פ ד"ת. וגם לא וצריכין כלל שום ענין לא ס"ת ולא תפילין אפילו זולת הנשבע בד' לשוא ושקר עובר דין שבועה וחל עליו עונש רב. וכל דברים אלו המה זולת לפני המון שאינם נזהרים בדיבורם להוציא שבועה מפיו לריק. להם נאות לפחד למען יתנו על לבם עונש שבועה הכתוב בתורה (תת"א) קודש במקום קדוש. וכאשר נבאר. וראיות ע"ז מבוארים הנה

א) בתורה בס' שמות (כ' ז') לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. הרי עיקר אזהרה שלא ישא שם שמים לשוא ולא מצינו בזה שום ענין הצורך לשבועה זולת שם שמים

ב) ויקרא (ה' ד') או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה וגו' והתודה אשר חטא וגו'. מזה למדנו בתלמוד שורש ענין שבועה. ומפורש בתלמוד ובפשוט במקרא שעיקר שבועה בביטוי שפתים ולא שום ענין יותר

ג) שם (י"ט י"ב) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך אני ד' מפורש שעיקר שבועה בשמי ולא שום ענין יותר

ד) אכן מצינו שבועה א' בתורה שהי' בעזרה במקום קדוש במדבר (ה') בשבועת סוטה. אבל משם גופא נראה שלא צריכין אפילו ס"ת שלא נזכר שם. אבל ענין מקום היו צריכין דוקא בעזרה בשביל שהי' צריך להקריב אז מידה מנחת קנאות וזה דוקא במקום קודש בעזרה. וכמו כן הי' צריך להשקותה ממים של עזרה ומקרקע כמבואר שמה ואז הי' משביעה לכן הי' הדבר בעזרה. ומזה נראה יותר חומר שבועה שלא צריך דוקא הנשבע לבטא בשפתיו. זולת אם א' משביעו והוא עונה אמן. ובאמת כן הוא בתלמוד מס' שבועות (דף ל"א ע"ב ודף ל"ג) לענין שבועת עדות

ה) במדבר (למ"ד ג') איש כי ידור נדר לד' או השבע שבועה לאסר איסר על נפשו לא יחל דברו הרי עיקר שלא לחלל דבורו. מצינו ראיות להיפך מפורש של"צ בבהכ"נ ובמקום קדוש

בראשית (כ"א כ"ג) ועתה השבעה לי באלקים "הנה" אם תשקור לי. הרי מפורש שצריכין רק שבועה באלקים אף 'הנה' בלי מקדש ומקום קודש. והיא שבועה ראשונה באברהם ואבימלך ומפורש שם (פ' ל"א) ע"כ קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם

בראשית (כ"ה ל"ג) במכר עשו ליעקב בכורתו ויאמר יעקב השבעה לי וישבע לו ולא מצינו שהי' במקום קודש ובס"ת שהי' קודם מתן תורה ושבועה קיימת: ח) בשבועת יצחק ואבימלך (בראשית כ"ו ל"א) וישכימו בבוקר וישבעו איש לאחיו

ט) בראשית (ל"א נ"ג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק: י) שם (נ' כ"ה) וישבע יוסף את ב"י לאמור פקוד יפקוד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם

יא) יהושע (ב' י"ב) ועתה השבעו נא לי במרגלים לרחב הזונה. שם השביעם הזונה בבית הזונה על הגג וכמבואר שמה והיתה שבועה. וכמו שהתנו בפ' י"ז שמה נקיים אנחנו משבועתך הזה אשר השבעתנו. ומבואר שצוה יהושע לקיים השבועה. שמה (ו' כ"ב) כאשר נשבעתם לה: יב) יהושע (ט' י"ט) בשבועת גבעונים אמרו נשיאים אנחנו נשבענו להם בד' אלקי ישראל ועתה לא נוכל לנגוע בהם. ומצינו זולת שבועה בד' ולא נתפרש שהי' במקום קדוש. ובשו"ת נודע ביהודה ח"א חיו"ד סי' ע"א) לגדולי השרים ולקיסר עסטרייך. האריך שמה ששבועה זו לא הי' בס"ת כלל כי אז לא הי' רק ס"ת אחת לכל ישראל כמ"ש (דברים ל"א ט') ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים ושבועת נשיאים הי' בלתי ידיעת עדה כמ"ש שם (יהושע ט' י"ח) וילונו כל העדה על הנשיאים ע"ש

יג) שמואל א' (כ' י"א) לכה ונלכה השדה. ושם (י"ז) ויוסף יהונתן להשביע את דוד והי' בשדה: יד) רות (ג' כ"ג) ליני הלילה וגו' חי ד' שכבי עד הבוקר הרי שבועה זו בגורן

ט) וכן אח"ז נמשכו חכמינו בתלמוד. ורמב"ם ז"ל בספר ששי (ה' שבועות פ"א ה' א') ארבעה מיני שבועות הן שבועת ביטוי שבועת שוא שבועת פקדון ושבועת עדות. ומבאר שמה השבועות באורך. ובפ' שני (ה' א') אחד הנשבע א' מארבעה מיני שבועות אלו מעצמו או מפי אחרים וענה אמן אפילו השביעו עכו"ם או קטן וענה אמן חייב שכל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו. ובהל' ב' שמה א' הנשבע בשם המיוחד או בא' מן הכנוים כגון במי ששמו חנון וברחום ובארך אפים וכיוצא בהן בכל לשון ה"ז שבועה גמורה. ולא חשב כלל שצריכין שום דבר רק בשם או בכינוים ואפילו משביעו עכו"ם

טו) ביורה דעה (רל"ז סעי' א') האומר אני נשבע שאעשה דבר פלוני או שלא אעשה ה"ז שבועה אע"פ שלא הזכיר לא שם ולא כינוי זולת לשון שבועה ואין חילוק אם הוציא בלשון קודש או בכל לשון שיאמר. ובס"ב השביעו אחר שאמר לו אני משביעך שתעשה דבר פלוני או שלא תעשנו וענה אמן או דבר שנשמע ממנו שמקבל שבועתו כגון שאמר הן אפילו השביעו עכו"ם או קטן. ובטורי זהב (ס"ק א') הביא ראי' מנבוכדנצר שהשביע לצדקיהו וביחזקאל (י"ז ט"ז) אשר בזה את אלתו וגו'. ובד"ה ב' (ל"ו י"ג) וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו. ויתרו למשה (שמות ב' כ"א) ויואל משה לשבת את האיש ודרשו בנדרים (דס"ה) ויואל שבועה. ושם לא הי' בבהכ"נ ולא בס"ת. וגם לא מפורש ביורה דעה שצריכין זאת

יז) וביו"ד (סי' רל"ז ס' ו') ברמ"א אם נטל בידו כתב אשורית אפי' אינה רק חכמה חיצונה או אל"ף בי"ת אם נשבע בהן והן בידו הוה שבועה. ובש"ך שם (ס"ק י"א) אפילו הניח ידו עליהן. וכן ברמ"א שם אפילו רק מונחים לפניו הר"ז שבועה. לא מפורש שם כלל בהכ"נ וס"ת

אכן שבועת התורה צריכין רק ס"ת בידו ולא מבואר כלל שצריך בבהכ"נ. ובחוה"מ (סי' פ"ז ס' י"ג) בשל תורה צריכין נק"ח חוץ מהיסת. הרי לא מבואר בהכ"נ. ויותר שמה (בס' ט"ו) כתב רמ"א דלאו דוקא ס"ת ה"ה שאר ספרים וכ"כ ב"י בתפילין סגי. וזה רק לאיים וכמ"ש הנודע ביהודה שזכרתי ולא נזכר כלל בשום א' בהכ"נ: