תירוש ויצהר (שו"ת) רכו

יסודי עולם ז"ל. כי הכרתי במעלליו ולבי אומר לי. כי הוא לגדולות נוצר. ולא ימשכו ימים רבים ויהי לגפן אדרת. עדיו לגאון ולתפארת. ובין גדולי הדור יהי' כסאו מוטלת. וצר לי אשר לא אוכל למלאות חפצו להשיב לו על ח"ת. וביחוד כי גדול בעיני כבוד שארי זקנו הנכבד הרב החריף הגביר המפורסם שלשלת היוחסין ומעוטר בקילוסי' הנדיב הקצין יר"א וחרד על דברו וכו' הר"ר שמואל אליהו נרו יאיר מבילגורייא. אך מהשמים עכבני מלהשיב. כי זה קרוב לשנה כי נחלשו כחי וכמה שבועות הייתי שוכב במטה. והרופאים מומחים פקדו עלי כי לא אעסוק בהלכה ודבר עיון. וברוך הנותן ליעף כח אשר עזרני עד כה לאמצני. כי אנכי הולך בביתי על משענתי. יתן ה' להוסיף לי אומץ. ועל כן גם המכתב והמליצה ברפיון ידים נעשה ובקצרה. והנני דורש שלום כולכם. וביחוד לכבוד זקינו הוא ידיד לבי ונפשי תפארת משפחתיו ותפארת נגידי הזמן. השלם בכל מעלות ומדות טובות שמנו חכמים נרו יאיר ויזרח וכל אשר יעשה יצליח. וביחוד גם הזקנה נכד דודי הצנועה אשת חיל מרת גאלדא רחל תחי' לנצח (כוונתו על זקיני הררש"א הנ"ל וחמותו זקנתי בת זקיני הגרינ"נ ברלינר אבד"ק בילגורייא הנ"ל) וכל צאצאי' אנשי משפתתינו יחיו ויצליחו לנצח ככל חפצם וכחפצי ש"ב הד"ש לעולמים. הק' יצחק שמשון הורוויץ מייזילש חופ"ק זאלקווא [ומקודם אבד"ק טשערנאוויץ והמדינה באקאווינא בן בתו של הגה"ק בעל חמדה גנוזה זי"ע. בש"ק בלק הייתי משובתי שבת בזאלקווא. וביום א' פנחס י"ח תמוז תרע"ד הייתי שם על קבר זקני החמדה גנוזה וש"ב הגה"צ הנ"ל זי"ע]: סימן צה. ב"ח יום ועש"ק תצוה תרנ"ו פלונסק

לכ' י"נ חרב המאוה"ג וכו' מ' יונה מרדכי נ"י אבד"ק זאקראטשין

את אשר הציע לפני מה שבא לפניו שאלה באחד שטעה והניח תפילין דר"ת במקום תפילין של רש"י. ואחר התפלה נזכר. אי מחויב לברך שנית כשמניח תפילין של רש"י והוא הביא בידו את אשר הובא בס' תוספת חיים על החיי"א (כלל י"ג) בשם האחרונים דיש אומרים לברך שנית. וי"א לחלק בין מי שמניח תפילין של רש"י ודר"ת. דכוונת הברכה על שניהם כדין המבואר בש"ע. אז אינו מחויב לברך שנית עכ"ד. ועיין בזה בס' עבודת הקודש למרחיד"א ז"ל ואנכי ראיתי בזה בשו"ת דברי חיים (ח"ב חיו"ד סי' פ"ב) מה שהביא בשם הקבלה מחסידי הרה"ק מלובלין זי"ע עיי"ש. ומובא בזה בשו"ת אבני צדק (חאו"מ סי' ב') ויש לדבר בזה אם נכון שישמע מאחר כשמברך ויענה אמן. עיין, בזה בס' משנה ברורה ה' תפילין לענין ספק אם לברך שנית

שוב ראיתי שאלה זו בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' כ"ה. ומביא שם דראשון מהמדברים מזה הוא בשו"ת סם חיי (סי' א'). והוא מאריך ומפלפל בדבריו וכ' עכ"פ למסקנא לדינא העלה בסם חיי דצריך לברך עוד הפעם על של רש"י כיון שהפסיק הרבה מדאי בק"ש ותפלה ודאי לא מועיל ברכתו הא' קודם התפלה וצריך לברך אח"כ על תפילין דרש"י. וכ"כ החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' א') בשם סם חיי לפסוק כוותי' וכ"כ שם בשם מהר"ח אבולעפיא ז"ל שפסק כן בפשיטות ומובא ג"כ בזכור לאברהם אלקלעי ז"ל

וגם הוא מביא שם משו"ת ד"ח שכותב בקצרה שקבלה בשם רבינו הק' א"א מלובלין שא"צ לברך עוד הפעם על של רש"י. אולם הוא חילק שמי שדרכו להניח ב' זוגות א"צ לברך שהרי הי' דעתו להניח שתיהן, אבל מי שאינו מניח בשום פעם שתי זוגות רק של רש"י א"כ הוי נמלך וצריך לברך עכ"ד. והוא מפלפל בד"ק גם בשאלה כזו באם אחר שבירך על של ר"ת מיד הכיר בהם שהם של ר"ת וסילקם מיד ולא הפסיק בשום דיבור אחר הברכה. והניח של רש"י שהי' לפניו ג"כ בכיס הטו"ת אם צריך לברך פעם אחרת על של רש"י כיון שסילק מיד הראשונים שהניח בטעות והניח אלו מיד בלי הפסק דיבור בנתיים. אז י"ל דא"צ לברך עוד הפעם כלל בכה"ג שלא הפסיק בדיבור ע"כ יוצא בהברכה על שתיהן כמ"ש הסמ"ג שהובא בב"י או"ח סי' ל"ד

ומחדש שם במ"א דמי שנוהג להניח תפילין דר"ת אחר התפלה וטעה ובירך עליהם וסילקם מיד והניח של רש"י ובארנו לעיל בזה דא"צ לברך על של רש"י כיון שלא הפסיק בדיבור אז א"צ ג"כ להניח עוד תפילין דר"ת אחר התפלה כמנהגו דכיון שכבר יצא בהתפילין דר"ת שהניח כרגע עליו ויצא י"ח תפילין. וגם לדעת הפוסקים כמ"ד מצ"כ והוא לא נתכוין לתפילין רק של רש"י וכו' וכו' אך מחמת שכ' בש"ע שם ונהוג לקרות ק"ש בשל ר"ת אחר התפלה. ע"כ נכון גם בנידן כזה להניחם עוד הפעם אחר התפלה לקרות ק"ש כמנהגו ע"ש

שוב ראיתי שאלה זו בשו"ת בית לחם יהודה (חאו"ח סי' ו') וכ' בזה"ל: הנה מקודם צריכין לבאר בעזה"ש החיליק בין תפלין של רש"י לתפלין דר"ת דהא שניהם הם קודש ומבואר בפוסקים ז"ל המחלוקת דהי' ביניהם דבין רש"י ובין נכדו ר"ת לא הי' שום שינוי בעיקר הפרשיות דלשניהם בעינן למיכתב ד' פרשיות וגם לא שום מחלוקת בכתיבתם דבעינן לכתוב כסדרם שהם כתובים בתורה והיינו קדש והי' כי יביאך שמע והי' אם שמוע ורק דהמחלוקת ביניהם בענין הנחתם בתוך הבתים דלדעת רש"י ז"ל דכמו שכתיבתם בעינן בסדר כן הנחתם בבתים בעינן כסדר אבל ר"ת סובר דהגם דבכתיבתן בעינן למיכתב כסדרן אבל בהנחתן לא בעינן כסדרן ורק קדש והי' כי יביאך והי' אם שמוע שמע וסברתו של ר"ת כדי שיהא הוויות סמוכות להדדי והיינו והי' כי יביאך ואח"כ והי' אם שמוע ועוד טעמו בשביל אותיות השיני"ן אחד בתחלתו במלת קדש ואחד בסופו במלת שמע

והנה הלכה עם מי איזה תפילין הם כשרים ואיזה הם רק כמו רצועות בעלמא שמחלוקת בין הגאונים ז"ל יש מהם שסוברים שהלכה שבעינן הנחתם כר"ת והם עיקר התפילין. אבל הרבה מן הפוסקים המפורסמים סוברים דהלכה כדעת רש"י ז"ל והם הרמב"ם והסמ"ג והמרדכי הם סוברים כרש"י ז"ל וכן בשימושא רבא מבואר כרש"י וכן הרשב"א בת' דחה דעת ר"ת והעמיד כדעת רש"י ולכן מפני מחלוקת הפוסקים כתב הטור בשם הרא"ש ז"ל דתפילין של ר"ת פסולין למי שסוברין כרש"י מטעם דמבואר בגמרא דאם החליף הפרשיות דפסולין ור"ל שנתן הפרשה של בית זה בזה דפסולין ואחרי שנמצאו רוב מהפוסקים המפורסמים שסוברין כרש"י ולכן פסקו הפוסקים האחרונים דאנו סומכין להלכה ולמעשה כדעת רש"י והם עיקר התפלין לכ"ע הן בהנחתן והן בברכה שמברכים רק על של רש"י וכן מבואר בא"ח במחבר סי' ל"ו ס"ב שאם מניח את שניהם של רש"י ושל ר"ת צריך לכוון לצאת באותם שהם אליבא דהלכתא והשאר הם כמו רצועות בעלמא וגם אפי' מי שמניח את תפילין של ר"ת ג"כ היינו אם הוא ירא שמים לא יניח רק אחר גמר התפלה ועל סמך ברכה שהוא מברך מקודם על תפילין של רש"י וא"כ לפי מה שבארנו דעיקר הוי תפילין של רש"י ז"ל והתפילין של ר"ת הוי כמו רצועות וא"כ אם הניח תפילין של, ר"ת הוי כמו שלא הניח כלל כיון שהם אינם תפילין אליבא דהלכתא והוי כמי שטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דהוי כמו שלא עשה כלל מצוה כמו שמבואר בשבת (ד' קל"ז ע"א) ובפסחים (ע"ב ע"א) גבי שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל של אחר השבת בשבת דחייב לכ"ע משום עושה חבורה בשבת משום דהוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה. וה"ה בנ"ד הגם דסבר מקודם שהם