תירוש ויצהר (שו"ת) רכא

ג"כ קשה ארבע כוסות בנשים מאי עבידתייהו אמטו להכי כשהגיע רש"י למימרא דריב"ל נשים חייבות בארבע כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס שביק טעמא קמא דארבע גאולות ונקיט טעמא אחרינא כנגד הכוסות של שר המשקים אלא ששינה רש"י מלשון הירושלמי ששם איתא כנגד ד' כוסות של שר המשקים והיינו משום דמנו גם לשון הפתרון של יוסף אבל רש"י תמך יתדותיו על מימרא דרבא בפ"ק דסוטה (דף ט' ע"א) ובחולין (דף צ"ב ע"א) דרק שלשה כוסות נאמרו במצרים ולא חשבינן רק הנאמר בחלום ולא מה שנשנה הדבר בפתרונו של יוסף והיינו משום דאם נחשוב גם לשון כוס האמור בפרשה בקיום הפתרון ויתן הכוס על כף פרעה יהיו חמש כוסות אלא ודאי לא חשבינן אלא האמורים בחלום שר המשקים לבד והן שלשה כוסות ורביעי ברכת המזון וכן כתב גם בספר פתח עינים לרב חיד"א גאון

אלא דבמשנה דריש פרקין הוכרח רש"י ז"ל למינקט טעמא דד' גאולות דהרי שנינו שלא יפחתו לו מארבע כוסות ואפילו מן התמחוי ואי משום הכוסות של שר המשקים לא היה לנו ליתן מן התמחוי רק ג' כוסות שהרי בכל השנה כולה אין חייבים ליתן מן התמחוי כוס ברכת המזון ומאי שנא האידנא לכן פירש רש"י במשנה הטעם משום ד' גאולות ומיושבין דברי רש"י כמין חומר דשפיר איצטריכי הני תרי טעמי לתרוצי: והנני ידידו ש"ב. סימן צג

בשם ה' ב' בלק תרנ"ז פלונסק

לכבוד ידידי הרה"ג מ' משה חיים נ"י טריוואקס בק' ראדזין

בדבר בקשתו לשים עין על ספריו ששלח לי. לרוב טרדותי עשיתי חפצו בדרך עראי. ראיתי בס' נא"ד בהא דראב"א שנולד ביום שמת רבי. ושואל מקידושין. וכבר כתבתי לעיל סי' ע"ח וניחא. ובדרך זה בברכות (ד"כ ע"ב) א"ל רבינא לרבא נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן. ומקשים אמאי לא אמר הנפ"מ לענין ספק אם ברך. דאי נימא דאורייתא צריך לחזור ולברך עיי"ש בצל"ח ומש"כ זקני בשו"ת שער אפרים סי' י"א. ועי' שם לחו"ז במעון הברכות דכאן דרבינא הי' השואל והוא סובר הרהור כדיבור א"כ אין נפ"מ לענין ספק דהא יכול לצאת שנית בהרהור עיי"ש דפח"ח. אבל ראיתי בס' ברכת ראש שהביא תי' זה. ודחה דתרי רבינא היו. אחד הקדמון. וכאן מיירי ברבינא ששאל לרבא עיי"ש. אכן לדברינו ניחא. ועי' בהרא"ש פ' אלו טריפות. ובחידושי בסוגיא דברכות שם

ובדבר מש"כ בספרו מ"א. הנה בברכות (דף ב' ע"ב) בתוס' ד"ה משעה שהעני וכו' תימה עני גופיה מתי יתפלל וכו' ויש לומר דזמן תפלה הוי קודם לזמן סעודה דלאו דוקא משעני נכנס לאכול אלא פורתא מעיקרא קאמר שעד שיכינו לו סעודתו יקרא ויתפלל עכ"ל. והנה במהרש"א הקשה הא קושית התוס' הוא גם במתני' דקתני משעה שהכהנים וכו' והאיך יאכל אז בתרומה דאסור להתחיל בסעודה וכו' די"ל דה"ק משעה שהכהנים וכו' דהיינו שמותרין לאכול בתרומה ואין להם טומאה עוד ומיהו ודאי אסורין להתחיל בסעודה משום זמן ק"ש אבל משהעני נכנס לאכול פתו במלח וכו' משמע שאין דרכו לאכול כפירש"י משום שאין לו נר ואהא קשיא להו שפיר מתי יתפלל וכו' ודו"ק עכ"ל. ועיין בס' ברכת דוד ריש ברכות ד"ה ברש"י משעה שהכהנים שמדייק בדברי רש"י ז"ל שמתרץ קושי' המהרש"א כדבריו ודפח"ח. והנה בצל"ח שם (ד"ב ע"ב) ד"ה משעה שהעני וכו' חי' דאכילת תרומה שהיא מצוה אינה אסורה אפי' בזמן ק"ש ובמשנה בד"ה משעה שהכהנים וכו' ביאר הצל"ח יותר, וכ' כיון שאכילת תרומה מצוה היא כעבודת עבודה במקדש והרי ר' טרפון ביטל זמן בית המדרש בשביל אכילת תרומה כמבואר בפסחים (דע"ג ע"א) ולכך לא הקשו התוס' קושייתן על המשנה ואין אנו צריכין לדברי המהרש"א לקמן ע"ב בדברי התוס' וכו' עיי"ש

ובסברא זאת מיישב הצל"ח שם הא דלכאורה יש לדקדק למה הוצרך לומר הכהנים ודי באומרו משעה שנכנסין לאכול בתרומה ופשיטא דכהנים נינהו דזר אסור בתרומה ואולם לפי מה שחידש שהכהנים מותרים באכילת תרומה אף שהגיע זמן ק"ש לפי שהוא מצוה חשובה כעבודה במקדש וא"כ לכך תני הכהנים דאל"כ הוי מוקמינן שהכהנות נכנסין לאכול בתרומתן והן ודאי מותרות שהן פטורות מק"ש כמפורש במשנה לקמן (ד"כ ע"א) קמ"ל משנתינו כהנים דאפי' כהנים זכרים מותרים וכו' עיי"ש עוד תירוץ בצל"ח. ולפי"ז מתרץ בצל"ח שם ד"ה וליתני משעת צאת הכוכבים מה דיש לדקדק לפי סברא זאת דכהנים בתרומה מותרים לאכול משום דהיא עבודה א"כ מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צ"ה דילמא היא גופה קמ"ל משנתינו שמותרים לאכול אז ותי' דלפי דבריו דלהכי תני כהנים ולא תני סתם משעה שנכנסים לאכול בתרומה להורות שאיירי בזכרים דלא תוקמי בכהנות שפטורות מק"ש א"כ יש לפרש קושי' הגמרא כאן דאכתי ליתני סתמא משעה שנכנסין ואעפ"כ ידעינן דאיירי בזכרים דאי בנשים שפטורות מק"ש א"כ ליתני משעת צ"ה דהרי לא קמ"ל מידי עכ"ל

וחמי זקיני במעון הברכות (דף ב' ע"ב) ד"ה משעה שב"א נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות הקשה גם לר"מ הא אסור לאכול קודם כקושי' התוס' בהא דמשהעני נכנס וכו' ובכאן אין לתרץ דזמן מה קודם דהא בע"ש הכל מוכן כמ"ש רש"י. וכ' דיותר נראה לישב עפ"י מה שתירץ הצל"ח דאכילת תרומה הוא מצוה א"כ י"ל דאכילת וסעודת שבת דג"כ מצוה לא אסרו

אכן מה דפשיטא לי' להצל"ח כאן ראיתי שנסתפק בצל"ח ביצה (דף י"ט ע"ב) אי אכילת תרומה הוי מ"ע. והביא שם מהרמב"ם בריש ה' תרומות כשחישב כל המצות שבהלכה זו לא מצאתי כלל שימנה אכילת תרומה מצוה וכו' באופן שאני מסתפק אם שייך לומר באכילת תרומה ובאכילת קק"ל עדל"ת עיי"ש בצל"ח. ואנכי הארכתי בזה במק"א. ועיין בזה בשו"ת שאילת שלום מה"ת סי' י"ז

והנה בצל"ח שם בתוס' ד"ה משעה שהעני כו' ועוד אני אומר דעל משנתינו ל"ק להו לפ"מ שכתב המ"א (סי' רל"ה סק"ד) בשם הטור דדוקא לקבוע סעודה אסור אבל טעימה מותר א"כ משנתינו א"ש וכהנים נכנסים לאכול אכילת עראי ואח"כ יקראו ק"ש אבל הברייתא צמצמה זמן ק"ש משעה שנכנס עד שעה שעומד לפטור מסעודתו. וסעודתו משמע קבע וכו' עיי"ש. וכן ראיתי לחו"ז במעון הברכות ריש ברכות שכ' ולענ"ד נראה ליישב עפ"י דברי המג"א דהוציא מדברי תוס' לקמן (דף ד' ע"ב) דדוקא סעודה אסור אבל טעימה שרי קודם ק"ש וכו' ועיין תוס' שבת דאי טעימה שרי מותר לאכול אפי' פירות הרבה דפירות לא הוי רק טעימה. לפ"ז י"ל דבמשנתינו י"ל במה דקתני משעה שאוכלין בתרומתן מיירי בתרומת פירות דאפי' הרבה שרי דאינו רק טעימה משא"כ בברייתא דקתני משעה שעני נכנס לאכול פתו היינו סעודה קשה שפיר והאריך שם דזה דוקא לשיטת הרמב"ם דתרומת פירות דאורייתא דאי כשיטת התוס' הא קיי"ל דתרומה דרבנן טבול יום אוכל ולא בעי הערב שמש עיין בהרמב"ם (פ"ו מהלכות תרומות) והוא משנה ערוכה בפ' בתרא דחלה דתרומות ח"ל טבול יום