תירוש ויצהר (שו"ת) ריט

בס' פענח רזא וז"ל ד' ימלוך וגו' הקדים שם למלכות. ודוד אמר ימלוך ד' לעולם להמליכו קודם שיזכיר את שמו. אלא משה נקט הכי שלא לסמוך האזכרה לכי בא סוס פרעה וגו' ודוד כוון שלא יהא סמוך לדרך רשעים יעות שלפניו ושניהם לדבר אחד נתכוונו שלא יחול השם על הרעה כדכתיב לעות אדם בריבו ד' לא צוה עכ"ל. ולפ"ז י"ל שזהו ששאל למה. פי' למה הזכיר תחלה את השם ולא כמו דוד ומתרץ כי בא סוס פרעה. והיינו כמ"ש בס' פענח רזא עיי"ש

ולעד"נ עפמש"כ בס' קול שמחה (פ' וירא) בשם המגיד הק' מקאזניץ ז"ל לפרש הפסוק ד' ימלוך ותרגומו מלכותי' קאים. ולכאורה התרגום מפרש בלשון הוה. ובכתוב נאמר על העתיד לבא. ועיי"ש מה שתי'

והנה איתא במכילתא שם ריה"ג אומר אלו אמרו ישראל על הים ד' מלך לעולם ועד לא הי' אומה ולשון שולטת בהן לעולם. אלא אמרו ד' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבוא וכו'. והנה איתא בס' שירת ישראל (דף י"ז ע"ב) לחו"ז הגה"ק מ' ישראל יונה הלוי לנדא ז"ל אבד"ק קעמפנא בפ' בשלח והמים להם חומה אחז"ל שקטרג מה"ד הללו עע"ז וכו' וילפינן מדכתיב חמה בלא וא"ו. ויש לעיין תחלה כתיב והמים להם חומה בוא"ו. ופעם שני' כתיב והמים להם חמה בלא וא"ו ע"ש מה שתירץ

והנה הגר"א מווילנא זצ"ל תירץ דבפ' י"ד (פסוק כ"ב) כתיב ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ואח"ז (בפסוק כ"ט) כתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם. אמאי שינה בלשון דמקודם כתיב דהלכו בתוך הים ביבשה. ואח"כ כתיב דהלכו ביבשה בתוך הים. מקודם יבשה ואח"ז בתוך הים. אך יבואר הכל על נכון דהיו בבנ"י שתי כתות. בנ"י אנשים צדיקים מאמינים בד' ובעלי בטחון הלכו תיכף בים עד כי באו מים עד נפש וכדאיתא במדרש דקפץ נחשון לתוך הים ראשון ואח"ז הלכו כל שבט יהודה. ואיתא במדרש רבה עוד דשאלו מה נשתנו אלו מאלו הללו עע"ז וכו'. והשיב להם השי"ת כי זכות האמונה והבטחון כדאי להם. וא"כ א"ש דכתיב גבי בנ"י דהלכו בתוך הים מקדם באמונה ובטחון. ואח"ז היו ביבשה שפיר הוי להם מים חומה כחומה. אבל כת השניה דלא היו מאמינים כ"כ עד שראו בעיניהם היבשה. ולכן כתיב עליהם דבנ"י הלכו ביבשה בתוך הים. היו להם המים חמה. וכמו דדריש המדרש דמלאו חימה המקטריגים על ישראל ואמרו מה נשתנו אלו מאלו. הובא בס' ליקוטי יוסף בשלח. ועיין בס' קול אליהו שם. ובס' כנפי נשרים שם. ובהקדמת ס' מנחה קטנה לפ' בשלח. ובס' אפריון שם. ובס' מעשה יחיאל בשלח

והנה איתא בשפת אמת בח"ת לפסח (דל"ב ע"ב) בפ' ד' ימלוך וכו' הפי' הפשוט כי מלכות הרשעים מסתיר הארת כבוד מלכותו ית'. וע"י איבוד הרשעים ניכר מלכות שמים. ופסוק זה הוא קבלה שקבלו בנ"י עליהם כשהוציאם ממצרים להמליכו על כל העולם וכו'. ולכן איתא במדרש כי אם היו אומרים ד' מלך לעולם ועד לא הי' אומה ולשון שולטת בהם. רק כי לא הי' עדיין התיקןן השלם. אכן קיבלו עליהם שעכ"פ ימליכו אותו בודאי וכו' עיי"ש. וא"כ י"ל דזאת הי' קשה להמכילתא דכתיב ד' ימלוך ל' עתיד. ולא ד' מלך. והתי' הוא משום דכתיב הלאה כי בא סוס פרעה וכו' ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים. היינו שלא היו עוד מאמינים בשלימות. ונכנסו בהיות כבר יבשה. ולא המליכו עוד להקב"ה כדבעי. לכן לא כתיב ד' מלך. וזה ד' ימלוך וכו' למה. היינו למה לא אמרו ד' מלך כנ"ל. שוב ראיתי בס' יסודי העקרים פ' בשלח בזה. ויש ראי' לדברינו עיי"ש בפי' הפיוט ליום ח' של פס משלשה נבטה ברות להרעד ובלשון עתיד פתחה וסימה להעד ד' ימלוך לעולם ועד. ובאמת גם ביוצר לז' דפסח כלה ונחרצה להרעד וכו' ד' ימלוך לעולם ועד. נראה הגירסא להרעד. והיינו שנגזר עוד צרות הגלות. עד ביום כי אקח מועד. היינו בעתה אחישנה שיהי' הקץ. ולולא זאת שאמרו בלשון עתיד לא הי' אומה ולשון וכו' כדברי ריה"ג הנ"ל והבן

יח) ובמק"א אמרתי בפי' המכילתא משום כי בא סוס כו' עדש"כ חו"ז בשירת ישראל ושאר מפורשים בהבדל חומה וחמה. כאשר הלכו בי"ס כשהי' ים הוי חומה וביבשה בתוך הים הוי חמה. שלא באו עוד לאמונה שלימה. וז"ש ד' ימלוך לעתיד ע"י כי בא סוס כו' ביבש"ה ואח"כ בתוך הים. שלא נשלם האמונה. ועדש"כ בתורת משה בשלח ד"ה ד' ימלוך כו' אחז"ל כשנפל בפיהם ע"ש ודו"ק כי נכון מאד. ועי' בס' שמחת ישראל אות ש"ג: והנני ידידך עוז. סימן צב

ב"ה יום ה' פקודי תרע"ו פלונסק

לכ' י"נ ש"ב הרה"ג וכו' מ' אפרים פישל הלוי הורוויץ נ"י אבד"ק זאקראטשין

בדבר שאלתו בענין ד' כוסות בשנה זו משנות המלחמה אשר היין הוא ביוקר וצמוקים המה ביוקר וכמעט אין שכיח לקנות אם יש היתר ליקח משקה אחרת לארבע כוסות

הנה בפסחים (דצ"ט) במשנה ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי וברשב"ם שם ימכור את מלבושו "או ילוה" או ישכיר א"ע בשביל יין לארבע כוסות ע"ש ובטוש"ע או"ח (סי' תע"ב סעיף י"ג) ובגמ' שם (דף קי"ב ע"א) פשיטא לא נצרכה אלא אפי' לרע"ק וכו'. הרי דלהגמ' הי' הדבר פשוט דגם עני צריך לעשות כל התפעלות שיהי' לו יין לד' כוסות משום פרסומי ניסא כמבואר שם בגמ' וכדאיתא שם הוי עז כנמר וכו' וברש"י שם התחזק במצוה יותר משיכולת בידך. ובאמת הק' בתוס' ביצה (דף ט"ו ע"ב) ד"ה לוו עלי ואני פורע על הא דרע"ק דא' עשה שבתך חול ע"ש

וראיתי פי' יקר בס' שמחת יו"ט להגאון מפלאצק ז"ל היינו שילוה לו ממה שנקצב עבורו בר"ה ואפשר דלזה כוון הרשב"ם הנ"ל במש"כ או ילוה והבן. ועיין בס' אורח ישרים פסחים (דף קי"ב)

וא"כ לכאורה אין שום היתר ליקח משקה אחרת ודוקא בשאין יין בנמצא יש היתר עפ"י השו"ע (סי' תפ"ג) בהג"ה וז"ל: ובמקומות שנוהגים לשתות משקה הנעשה מדבש שקורין מע"ד וכו' אם אין לו יין וכו' דלענין ד' כוסות וכו'. והכל דוקא באין יין מצוי אבל בשביל היוקר מאן לימא לן איזה היתר ליקח שאר משקין וגם העשירים ובע"ב בינונים מחפשים להקל להם בשביל היוקר ובודאי ראוי למחות בהם ולגעור עליהם וגם הלא יפסידו הברכה אחרונה על הגפן. ולפי שיטת הפרמ"ג (הובא במשנה ברורה סי' תפ"ג בשער הציון אות ח') שמצדד דבעפיל טראנק וכדומה אין כדאי לברך על כל כוס וכוס ברכה ראשונה כ"א על כוס ראשון וכוס ברהמ"ז ע"ש א"כ מפסידין כל אותן ברכות ושכר הברכות הלא עולים יותר מתשלומי שכר היין לפי היוקר שירויחו וא"כ יצא שכרם בהפסדם: