תירוש ויצהר (שו"ת) ריח

והנה להמהר"ל מפראג ז"ל בס' גבורות ה' (פ"א) שהק' מהא דאיתא בברכות (דל"ג ע"ב) א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך ופי' הרמב"ם ז"ל כי אין לספר שבחו לא מצד האיכות שאין לעמוד על שבחו עד היכן מגיע השבח ההיא שמספר. וגם מצד הכמות ג"כ שאין לגמור שבחו ששבחיו הם בלי תכלית וקץ. ומפני זה יש לשאול איך אנו מצווים לספר נפלאותיו של הקב"ה בליל היציאה ולמה לא נאמר בזה מי ימלל גבורות ה'. אבל תי' קושי' זאת שאין סיפור יצ"מ מצד שבח רק כנותן הודאה שלא להיות כפויי טובה על כל הטובות שעשה הקב"ה לנו נסים ונפלאות ויש לנו להודות לו עיי"ש בארוכה דבריו הק'

ועפ"י דבריו ז"ל יש להבין דברי רב נחמן בפסחים (דף קט"ז ע"א), אחר שא"ל דרו עבדי' חייב לאודויי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה היינו שזאת באמת אמר דרו דהוא ענין הודאה. ועיין בס' חיי ארי' ליד"נ הגאבד"ק קראקא בדרוש לשה"ג דרוש י"ד

וא"כ י"ל דכוונת המגיד לומר מצוה עלינו לספר ביצ"מ, ואם תקשה אמאי אין מברכין. ע"ז מתרץ דכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח. וא"כ אין זאת כמספר הנסים דאסור להרבות שנראה כמסיים שבחי השי"ת כש"ס ברכות הנ"ל. וע"כ דהוא מצד הודאה ולכך אין מברכין כנ"ל ודו"ק

יד) עוד י"ל עפ"ד האור זרוע הגדול (הל' ברכת המוציא אות ק"ס) דכלל חדש משמיענו והאיר עינינו דאין לברך על מצוה שלעולם חייב בה ואין עת מיוחד לקיומה וחיובה לא נפסק לעולם. ובזה יל"ח ג"כ בענין סיפור יצ"מ דדרשינן ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. וזאת כוונת המגיד מצוה עלינו לספר ביצ"מ. וא"ת נברך. ע"ז תי' כל המרבה לספר וכו' וסיים מעשה בר"א וכו' ומביא דרשת ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו' וא"כ הוא דבר שאין הזמן גרמא ולכך אין מברכין והבן

טו) גם יש ליישב עפ"י תי' יד"נ מחותני הגאבד"ק סטאניסלאב בפי' להגש"פ הנקרא שבחא דמרא בהקדמתו בהא דאין מברכין על סיפור יצ"מ משום דשייך לאכילת מצה ומרור. וזה הוא כוונת המגיד לומר כעין הקדמה להסיפור המתחיל מתחילה עובדי ע"ז והקדים לומר עבדים היינו וכו' כל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח וכו' כן עשו החכמים התנאים בבני ברק שהיו מרבים בסיפור יצ"מ וכו'. וכן דרש ראב"ע ומצוה עלינו להגיד ולספר נגד ד' בנים. ואם תקשה א"כ נברך. ע"ז מתרץ דיכול מר"ח ת"ל ביום ההוא וכו' לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך וא"כ ענין הסיפור שייך למצה ומרור והבן

והנה יש תח"י בכתי"ק ס' עטרת ישועה ביאור הגדה ש"פ מאת חו"ז הגה"ק מ' ישראל יונה הלוי לנדא זצ"ל אבד"ק קעמפנא. בעהמח"ס מעון הברכות וש"ס והנני שולח לך מאמר הראשון מהספר הזה השייך לעניננו

טז) וזל"ק: נתקשו כל קדמונינו בענין מצות סיפור י"מ מ"ע מפורשת והגדת וגו' מה דלא תקנו ברכה למצוה זו ונדחקו. וביחוד הרשב"א ז"ל, ונראה בהקדם קושית עקדה על עיקר מצוה זו יתר על כל נסים שעשה השרת. ובפרטות לאשר היותינו בגלות בארץ העמים אין לנו תועלת בניסי י"מ. ואקדים לפרש מקראות פ' בלק אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לא והכתיב לו ועיין גמ' נדרים וספרי עה"ב ואמרו ז"ל כתועפת ראם אלו השדים כי לא נחש ביעקב וגו' כעת יאמר ליעקב וגו'. עפ"י פסוקים בפ' האזינו פן ינכרו צרימו וגו' לו חכמו וגו' איכה ירדוף וגו' כי מגפן סדום וגו'. עיין עקדה על קושית מחקריהם כי מפועל השלם אינו יוצא פעולה ריקנית וכמאמרם פועל אמת שפעילתו אמת ואיך יתואר פעולת יצ"מ מפועל השלם אחר שאנו משועבדים בתכלית השפלות כל נסים שעברו לריק ח"ו ועי"ז באו לכפור כי לא יד ה' עשתה זאת. וע"ש שכתב דבר נחמד כי קושי' זו קשה בבריאת דור המבול והפלגה שנבראו לריק ח"ו ובריאה ודאי מעשה ידי יוצר ואיך יתואר מפועל השלם פעולה ריקנית. אולם לאשר מהם נולד נח ואברהם ושאר צדיקים אינו פעולה ריקנית משל לנוטע אילן תחילה מוציא ארסי ואינו ריקנית כי הוא מבוא להוציא פרי טוב באחרית עיי"ש באורך. וכל רשע יוצא ממנו טוב כמ"ש על דור אחרון ועמך כולם צדיקים וסוף מעשה במחשבה תחילה. ובס' עה"ב הארכנו בזה לבאר מאמרם ז"ל בסנהדרין על קרח ועדתו ריב"ב כו' הרי הן כאבידה המתבקשת כו' והיינו ע"י בני קרח עיי"ש. וכמובן י"מ מבוא לגאולה עתידית כמאמרם אילו לא יצאנו ממצרים היינו משועבדים לעולם ח"ו וזו מבוא לפעולה השלימה. הנבון מכח קושי' זו מפועל השלם לא יצא פעולה ריקנית ונס כזה אשר א' ירדוף אלף רק מעשי ידי יוצר יתברר לו בע"כ להאמין בגאולה עתידית טוב נצחי כי זולת גאולה עתידית יהי' גאולת י"מ לריק ח"ו וזה א"א מפועל השלם כנ"ל עכ"ד. ולדעתינו ז"ש מרבע"ה על דורות שאחריו בשעבוד בין צרימו וז"ש פן ינכרו צרימו ויאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת יכפרו בראותם שאינו טובה בתכלית. ע"ז אמר כי וגו' ואין בהם תבונה ואמר לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם אם ישכילו באמת ישיגו אחריתם טוב לנצח וניסי לשעבר מבוא לטובה עתידית. ולמען לא יכפרו לומר ידינו רמה אמר איכה ירדוף א' אלף וגו' אם לא כי צורם מכרם וגו' ואחרי כי צורם פעל בע"כ יש אחרית כנ"ל וזו פעולה שלימית. ואמר כי מגפן סדום גפנם דמיון עקדה הנ"ל היינו הבריאה ודאי מיוצר השלם וסדום נבראו מבוא לגפנם ואמר ענבימו וגו' היינו תחילת פירות ארסי והפרי השלם עמך כולם צדיקים כנ"ל. ובמקום אחר הארכנו ולזה כאשר השיג פרעה וחרטומים כי יש רעה וגלות מעותד אח"ז חשבו כי אין זה יד ה' רק במכשפות וכמו שאמרו תבן אתה מכניס לעפריים כו' והכל מרומז במה שאמר פרעה הרשע ראו כי רעה נגד פניכם יש רעה מעותד לבא אליכם ואינו פעולה שלימה ולזה כפר והבן. וכמו כן בלק חשב שהי' בכשפים או בתחבולה אחרת ולא מפועל השלם ולכך שלח לקרוא לבלעם אבי אבות הטומאה ואותו רשע בע"כ השיבו אל מוציאו ממצרים פועל השלם הוציאם. ואמר כתועפת ראם אלו השדים לא. רק פעולת פועל השלם ולזה מן הנמנע לאבדם כי אם יאבדו יהי' פעולה לשעבר פעולה ריקנית ויוקשה מה פעל אל לשעבר. וז"ש כי לא נחש וגו' לאבדם בנחשים ואמר הטעם כעת אם יאבדו עתה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כי יהי' לריק ח"ו. והשיג אותו רשע אחרית הטוב כמ"ש ותהי אחריתי כמוהו והבן.. ובזה עמדנו ליתן טעם מה שנצטווינו במצות סיפורי יצ"מ בלילה זו כי בה ניכר אמונתנו בגאולה העתידה כי אם אין אחרית טוב מה תועלת בי"מ כנ"ל ולכך כל המרבה לספר, משובח, כי אמונתו שלימה מאוד. וא"כ עיקר מצוה זו אמונה שלימה בגאולה העתידה ועחוה"ל מצות אמונה נגמרת בלב ונתברר כי מצוה זו מצוה שבהרהור וכבר נודע שאין מברכין על מצוה שבהרהור ומטעם זה לא תקנו ברכה לביטול חמץ כמ"ש הב"י ואף שמבטל בפה כיון דסגי בלב ומכ"ש מצוה זו עיקרה בלב מזה שמספר י"מ בפה מראה אמונתי בלבבו בגאולה עתידית כנ"ל עכל"ק

יז) שוב ראיתי בחיבורך בפי' המכילתא בשם אביך הרב הגאון שי' לכן אתן לפניך מה שאמרתי, ת"ל בפי' המכילתא בספרי עה"ת פ' בשלח (ט"ו י"ח) ד' ימלוך לעולם ועד הנה בס' עפר יעקב שנדפס אצל ס' רבותינו בעהפו"ס עה"ת מביא לשון המכילתא וז"ל ד' ימלוך לעולם ועד. למה. כי בא סוס פרעה ע"כ. וכ"ה בילקוט והוא פלא. וראיתי בזה דבר. נאה בס' אפריון שם עפמש"כ