תירוש ויצהר (שו"ת) רטז

אבל לא ביו"כ דב"י מחליט רק עד זרוע לאו מדינא דמדינא בחולין (ק"ו) עד זרוע רק בקידוש ידים ורגלים בכיור בבהמ"ק לעבודת מקדש וערש"י. רק כיון דאנן ס"ל בחול לחומרא כל נטילות עד זרוע כרא"ש חולין ורי"ף פ"ח דברכות ועקס"א ס"ד. ממילא מחליט ב"י לדוכן דהוא דומיא דעבודת מקדש דצריכין בודאי עד זרוע. אבל אינו מדינא דקידוש ידים עד פרק בחולין רק בכיור במקדש ואנן מחמירין רק דומיא דעבודת מקדש בדוכן אבל לא מדינא. ותדע דהרי אנן ס"ל נט"י עד זרוע בחול (קס"א ס"ד). ובתרי"ג ס"ג ביו"כ עד קישורי אצבעות דביו"כ רחיצה אסור לא מחמרינן ונשאר אדינא קישורי אצבעות. וע"ז קאי הרמ"א שם (תרי"ג ס"ג) וכן כהן העולה לדוכן כו' וקאי על נט"י בקישור אצבע משמע נמי דביו"כ די עד קישור אצבע ולא אמר שיטול עד זרוע מטעם שלנו. דנהי דבב"י (קכ"ח ס"ו) עד זרוע רק מטעם שהוא דומיא לעבודה אבל לא מדינא. לכן ביו"כ רק עד קישורי אצבעו'

ואף שרי"ף ורא"ש (במגילה פ"ג) הקורא עומד ורמב"ם (בה' תפלה פט"ו הל"ה) מצריך עד זרוע רק משום שהוא במקום עבודה אבל אינו קידוש ידים ממש כמקדש בכיור. וראי' בסוטה (ל"ח) יליף רק משאו ידיכם קודש ולא משום עבודת מקדש כמקדש בכיור. ועי' בל' הרמב"ם עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ומברך שנא' שאו ידיכם קודש וברכו. ומשמע רק כדרך עבודה אבל אינו קידוש ידים בכיור שאמרו בחולין עד הפרק רק שאנן מצריכין עד זרוע לחומרא כדרך עבודה. וראי' דב"י בכ"מ שם כ' שיוכל לסמוך על קידוש ידים לק"ש ותפלה וזה די רק עד קישורי אצבע משמע נמי דכהן נמי מדינא רק צריך עד קישורי אצבעו' מקרא שאו ידיכם קודש כמו לתפלה. רק אנן מצריכין עד זרוע כדרך עבודה. וכ"כ (בפ"ח א"ח קכ"ח ס"ק ז') הזרוע דומיא דקידוש כו' ע"ש. וממילא ביו"כ אסור ליטול רק עד קישורי אצבעות כדינא וכרמ"א (בתרי"ג ס"ג) דמדמה לתפלה עד קישורי ידים

שוב מצאתי מפורש (בפ"ת א"ח תרי"ג) בשם. אלי' רבא דביו"כ לא יטלו יותר רק עד קישורי אצבעות אף דבחול שיעור נט"י לדוכן עד זרוע ולא ראיתי בא"ר טעמו. ולמ"ש נכון כיון דנט"י עד פרק רק כדרך עבודה ואינו מדינא רק קידוש רגלים וידים בכיור עד הפרק ולדוכן די מדינא עד קישורי אצבע וכן ביו"כ דרחיצה אסור רק בחול מצריכין כמו בעבודה כמ"ש רמב"ם כדרך עבודה. וממילא איפרך נמי דין הנוב"י שכהן שנט"י בשחר רק עד קישורי כו' צריך לברך בנט"י לדוכן עד זרוע. ז"א דבדיעבד עלתה ברכה בשחר עד קישורי אצבעו' דמדינא לדוכן נמי הג' כן וראי' מיו"כ וערמ"א (תרי"ג ס"ג) ואפרך כל התחדשות נ"ב שיטלו הכהנים ביו"כ עד קצה יד. ומנהגן של כהנים תורה שדי ביו"כ עד קישורי אצבעו' ויוצאים בנט"י שחרית אכן אף בחול נכון שיהיו כהנים זריזים לכוון בנט"י שחרית להוציא בברכה בדוכן ברכת נט"י ושלא יסיח דעת ולא יטנף כמ"א ס"ק ט' קכ"ח

ולאשר שמ"א שם רצה כשטנף ידיו יברך רק שלא נהגו כן הי' טוב לדעתי שיברכו בכוונה. ועי' לחו"ז הגה"ק במעון הברכות בברכות דיוצאין בברכה בהרהור. ולברך בפה לדעתי לא יברך אף שטינף ידיו דלא הסיח דעת מברכה בשחר ונוטל ידיו רק בדוכן על סמך ברכת שחרית. וע' (קס"ד ס"א). ועיין בשו"ת שאגת ארי' (סי' ל"ט) דהיסח הדעת ל"צ שיהי' בדעתו ממש רק שלא יעמוד בקלות ראש ע"ש באורך

ה) שוב ראיתי בס' מטה משה (סי' תתנ"א). וכ' רבינו מאיר כהן העולה לדוכן נוטל ידיו שאינו מכוון להנאת רחיצה. וכ' המהרי"ל דיטלו ידם נטילה גמורה עד הפרק וכן הי' קידוש הכהנים במקדש עכ"ל. אכן כבר הבאתי מש"כ הפרמ"ג (סי' תרי"ג סק"ג) די"ל דאע"ג דבשאר ימות השנה עד הפרק ביוה"כ י"ל עד קשרי אצבעות עכ"ל

שוב ראיתי באלי' רבא או"ח (סי' קכ"ח סק"ח) שכ' בהא דאיתא שם אע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק כו' דהב"י כ' דדעת הרמב"ם דא"צ לחזור כו' כ' ע"ת תימא הא הרמב"ם כ' שצריך ליטול עד הפרק ובנ"י של שחרית סגי כשנטל עד סוף קשרי אצבעותיו וכמש"כ הש"ע לקמן (סי' תרי"ג ס"ב). וצ"ל דלכתחילה קאמר הרמב"ם עד הפרק ובדיעבד או שעת הדחק סגי עד קשרי אצבעותיו ע"כ. ולענ"ד בלא"ה לק"מ דהא כתבתי (בסי' ד' סק"ה) דגם בנט"י שחרית בעינן עד הפ'. וכן מבואר מטעם שכ' הלבוש בריש הסי' שם דנטילה הוא כקידש לעבודה וא"כ הוא דומיא דנטילה לדוכן כו' והא דלקמן (סי' תרי"ג) לק"מ דמיירי ביו"כ דמחמירין יותר ברחיצה עכ"ל א"כ בין לתירוצו של הע"ת ובין לתי' הא"ר לא בעינן ביוה"כ עד הפרק. וכן מצאתי להגאון רא"ז מרגליות ז"ל בס' אלף למטה בסו"ס מטה אפרים (ה' יוה"כ סי' תרי"ג סק"ח) שכ' על דברי הא"ר הנ"ל שמתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל דיש מקום לומר דאף ביוה"כ לדוכן ג"כ אין ליטול עד הפרק וגם לפמש"כ בא"ר שם בשם ע"ת דבשעת הדחק סובר הרמב"ם דכהנים נוטלים עד קשרי אצבעותיהם א"כ גם ביוה"כ הוי כדיעבד ושעת הדחק. אכן הוא עצמו מביא שם בכהנים עד הפרק ולפי מש"כ ליתא לדבריו לענ"ד

שוב ראיתי בשו"ת אלף המגן (סי' ה') שכ' ג"כ להילכתא כדברינו. אכן לא הביא מכל מה שכתבתי רק מדבריו ראי' לתירוץ הא"ר על הרמב"ם הנ"ל דגם בשחרית עד הפרק. אבל מי אנכי זבוב ק"כ לפני מאורן ורבן של ישראל זי"ע. ועתה ראיתי בספר דמעכ"ת חבלים בנעימים ח"א סי' ט' שהאריך בזה: והנני ידידו עוז. סימן צא

בשם ה' יום ב' חו"ב ז' תמוז תרצ"ה ווארשא

שוי"ר לכ' י"נ האברך הרב הגדול חו"ב וכו' מ' אברהם יהודה נ"י קעסטנבערג דפה. בן הרב הגאון אבד"ק ראדום שי'

אשר הצעת לפני חיבורך בפי' הגש"פ. ראיתי בו דברים נחמדים. והנני לעשות רצונך החביב לי לרשום איזה הערות. אם כי הנני חלוש ל"ע יחזקיני השי"ת

ראיתי דבריך בטעם שאין מברכין שהחיינו במצות ספירת העומר. ומפני חביבות שלי לגרסא דינקותא ארשום לך מהנאמר ב"ספר הכללים" שלי בעניני ברכות וזה החלי

א) ברכת שהחיינו במצות ספירת העומר הא דאין מברכין. כתב בבעל המאור פסחים (דקכ"א ע"ב) וז"ל וכללו של דבר אין לנו להחמיר בספירת העומר שאינו אלא לזכר בעלמא והכין אסיקנא בדוכתא במנחות דאמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא ואע"פ שאנו מונין ימים ושבועות מנהג הוא בידינו אבל להטעינו זמן אין לנו עכ"ל. ומביאו גם הר"ן (סוף פסחים) עי"ש. וכן תירץ גם הרוקח (סי' שע"א) ועיין בברכי יוסף או"ח (סי' תפ"ט סק"א) שמביא מחלוקת הראשונים אי ספה"ע בזה"ז דאורייתא או דרבנן לזכר בעלמא עיי"ש

ב)עוד תירץ שם הבעה"מ וז"ל ועוד שלא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו שום הנאה כגון נטילת לולב שהוא בא לשמחה. ותקיעת שופר לזכרון בין ישראל לאביהם שבשמים. ומקרא מגילה דחס רחמנא עלן ופרקינן