תירוש ויצהר (שו"ת) ריד

בתורה וממילא מועיל התנאי. ואף דקי"ל חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכבר הקשה בתומים (סי' ס"ז סק"י) דלמה מועיל תנאי ע"מ שלא תשמטנו שביעית אף למאן דסובר מתנה ע"מ שכ' בתורה תנאו קיים בדבר שבממון. אבל חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר. אכן זה דוקא אי איכא עכ"פ איסור מדרבנן אבל כאן כיון דנגד איסור שמיטה בזה"ז דהוי דרבנן יש לנו ספק דילמא הלכה כלישנא בתרא דמלוה לעשר שנים אין שמיטה משמט א"כ כיון דספיקא דרבנן לקולא שפיר אזיל לי' האיסור דרבנן. רק דאכתי קשה קושית הב"י הא לענין ממון צריך לפסוק לקולא לנתבע. נגד זה שפיר יש לומר דלכך אינו משמט משום התנאי ע"מ שלא ישמטנו שביעית כקושי' הקצה"ח הנ"ל

יד) הרי"ף ז"ל במכות לא מביא בהלכותיו הא דמלוה לעשר שנים. והנה דעת המשרים דהרי"ף פסק כלישנא קמא דמשמיט ועיין מה שתמה עליו בגד"ת ועיין בס' עט סופר (כלל מ"ב פרט ח') ולעד"נ דהרי"ף פוסק כלישנא בתרא והא דלא מייתי לי' דהנה בקצה"ח (סי' ס"ז סק"ג) הקשה בהא דהמלוה לעשר שנים הא תיפוק לי' משום תנאי דחייב א"ע לפרוע. אכן נראה ליישב דהנה הרמב"ם ז"ל כ' בהא דמתנה ע"מ שלא תשמטנו בשביעית דהוי כמחייב עצמו בדבר שאינו חייב ולכאורה כיון דשמיטה משמט החוב שלוה מכ"ש דיכול לשמט החוב החדש שהתחייב א"ע בדבר שאינו חייב. אכן כוונת הרמב"ם ז"ל דהוי כמתנה דאם שביעית ישמט החוב שלוה אז מחייב א"ע חוב חדש לאחר שביעית וא"כ החוב החדש אין שביעית משמטתו דהא בשביעית אכתי לא הי' חייב בחוב זה ולא הי' עומד ליפרע רק אחר שביעית והוי כמו מלוה לעשר שנים דאין שביעית משמטתו. ות"ל מצאתי שכוונתי לתי' הזכרון שמואל ולא קשה קושית הקצה"ח דהא באמת הכל חד דטעם דתנאי הוי משום דהמלוה לעשר שנים אין שביעית משמטתו וכן יש לומר כיון דהרי"ף כבר מביא הא דתנאי ממילא נכלל בזה הדין דמלוה לעשר שנים כנ"ל והבן

טו) בסוף מס' עוקצים ר"א אומר הרי היא כקרקע וכו' והנה בתוס' ב"ב (דס"ה ע"ב) מוקי פלוגתי' כשהכוורת מונח איתידות ולא על הקרקע וקשה לי הא מבואר שם בהרע"ב מתוספתא דמיירי פלוגתי' במונח ע"ג קרקע וכ"ה בירושלמי (פ"י ה"ג) ויש לפלפל בזה ומצאתי שפלפלו בזה בס' אמרי יושר לידי"נ (דף ד') ובס' תולדות נח ח"ב: ידידו עוז. סימן צ

בשם ה' ובעזרתו ית"ש פלונסק

לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' יהודא ליב נ"י גראבארט אבד"ק מאקאווי. א)אדרשכ"ת בהמשך לד"ת אשר הי' מו"מ בינינו הנני בא בדברי אלה. ראיתי בכללים סי' ט"ו האריך כ"ת בענין קלב"מ בב"נ ולעד"נ לומר בהא דש"ס ע"ז (ע"א ע"ב) בתוס' ד"ה בן נח ורש"י פי' משום דקלב"מ ואם כן לא יתחייב עכו"ם לשלם גזלו בכל ענין עכ"ל. באמת לא כתב רש"י כאן משום קלב"מ ועיין ביבמות (מ"ז) עירובין (ס"ב) אך באמת יקשה אמאי לא נימא קלב"מ ולא יתחייב עכו"ם לשלם גזלו אף יותר מפרוטה. ואפשר לומר דהנה בתוס' ב"ק (דף ד' ע"א) ד"ה כראי כתבו דהא דפטור מהכופר אין משום קלב"מ וכו' וכתב שם זקיני מהר"ם לובלין ז"ל להסביר דלא שייך קלב"מ בחיוב מיתה וממון על דבר אחד. ובאמת רש"י ב"ק (י' ע"א) כתב דכופר פטור משום קלב"מ ועיי"ש במהר"ם לובלין (דף י') דרש"י חולק בסברא זאת על תוס' וא"כ לפי"ז כאן דהוי גם כן על דבר אחד דהמיתה והתשלומין בב"נ הכל עבור שגזל אם כן לרש"י הוי שפיר משום קלב"מ אבל התוס' לשיטתם ל"ל בזה משום קלב"מ כמו בכופר ולכך ביותר מפרוטה חייב בעכו"ם לשיטת התוס' ז"ל ופשוט

ב) וראיתי לכ"ת בכללים סי' מ' בנידון בפרהסיא כמה הוי ואנכי כתבתי בזה בחידושי בגיטין (דף ל"ה ע"ב) ברש"י ד"ה ברבים נודרת בפני עשרה הקשה הגאון בפ"י ז"ל הא לקמן (דף מ"ו ע"א) סובר ר"נ דנדר שידעו בו רבים היינו שלשה ור' יצחק אמר עשרה וכאן קאי לרב נחמן עיי"ש. וראיתי בכתי"ק אבי זקיני הגאון רשכבה"ג מו"ה צבי הירש ז"ל אבד"ק ברלין שכתב וז"ל מה שפירש רש"י ז"ל רבים עשרה אפשר משום דקשיא ליה דמאי מקשה הגמ' הא ודאי כיון דמדרינן לה בבית דין סתם ב"ד תלתא משמע ולכן פירש"י דהמקשה סבור דהא לא מיקרי רבים ומשני באמת דמדרינן ברבים היינו עשרה עכל"ק ועיי"ש בפ"י. ויש להסביר דבריו משום דעד כאן אמרינן דנדר ברבים אלים טפי הוי רק משום דלמה נודר ברבים והא יכול לנדור בפני עצמו. וע"כ שקיבל ע"ע שלא יחזור מנדרו ולכך עושה ברבים כדי שהי' בוש מלהתיר את נדרו ולכך אין לו התרה משום דאם עושה ברבים הוא עושה בהסכמה גמורה ובודאי הי' דעתו מעיקרא שלא להתיר אותו. אמנם הכא גבי אשה שנודרת בב"ד דבלאו הכי מוכרחים שם הב"ד להיות ואם כן על ידי מה שנודרת בב"ד לא אלים טפי הנדר משום הכי כיון דלא סגי לי' בלא"ה דבאופן אחר לא יגבו לה הב"ד ולכך פרש"י דבעינן עשרה ונעשה הנדר אלים טפי וכאן לא סגי ג' כיון דבלאו הכי צריכים להיות שם השלשה שהם ב"ד ועיין בס' תבואות השדה מאמר טיב גיטין שער ד' אות ז'. ולחומר הנושא נלענ"ד לתרץ קושית הפ"י ז"ל דהנה בענין רבים מבואר בש"ס שבועות (כ"ט ע"א) אמר עולא והוא שניכר לשלשה בני אדם ועיי"ש ברש"י שבועות (כ"ה ע"ב) דמידי דידעו בי' תלתא בנ"א הוי פרסום. וכן בש"ס נדרים (מ"ה ע"א) הפקר בפני שלשה הוי הפקר וכתב שם הר"ן דכל דאיכא תלתא אוושא מילתא. אכן בסנהדרין (ע"ד ע"ב) בעבירות דבפרהסיא יהרג ואל יעבור וכמה פרהסיא אין פרהסיא פחות מעשרה וכן הקשה ידי"נ הג' בשו"ת דברי יעקב סי' ע"א. ואנכי הי' לי בימי ילדותי בזה דו"ד עם הרה"ג הנ"ל באחת מתשובותיי אליו והעירותי מירושלמי הובא ברשב"א גיטין (נ"ה מ"א) בחטאת גזולה שנודעה לרבים עיי"ש ובמדרש רבה וירא פנ"ד דאיתא שם גזלן בפרהסיא גנב בסתר בפני ט' הוי גנב בפני עשרה הוי גזלן עיי"ש ועיין תענית (י"ד ע"א וט"ז ע"א) וברש"י ברכות (נ' ע"א) ד"ה שמע ועיין במנחות (מ' ע"א) לירמי בי עשרה וכו' ובכתובות (ז' ע"ב) בבא בתרא (קמ"ב ע"א) פוק ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר וכו' ועיין רלב"ג שופטים י' תועלת הששי. ובס' תניא רבתי סי' ע"ט לבקש מחילה בעשרה ועיין באליהו רבא ה' יוה"כ סי' תר"ו. ועיין גבי קצירת העומר במנחות (ס"ד ע"א ס"ה ע"א) ועיין בהגהות אשרי ריש פ' שבועת הדיינים דשבועה במנין עשרה ובש"ע חו"מ סי' פ"ז. והיטב אשר דיבר בזה ידי"נ בשו"ת דברי יעקב שם לחלק דזה אמת דגם בשלשה איקרי פרסום אמנם אין הפרסום בעת שעושה דבר זה בפניהם אלא דאמרי' דכל דידעו בי' תלתא שוב יתפרסם הדבר על ידם לכ"ע ולזה בהאי דשבועות ונדרים גבי הפקר כיון דידעו ג' בנ"א יפרסמו הדבר לרבים מה שאין כן היכא דבעינן שהפרסום יהי' בשעת עשיית גוף הדבר בזה אין פרהסיא פחות מעשרה ולזה גבי קידוש השם דכתיב ונקדשתי בתוך ב"י ש"מ דבעינן בעת שמוסר נפשו פרהסיא לכן בעינן עשרה ועיין בערכין (ט"ז ע"א) כל מילתא דמתאמרנא