תירוש ויצהר (שו"ת) ריג

חשוב שב וא"ת רק בהס"ד דהוי קום ועשה משום דצריך לומר משמט אני ולרבא הוי באמת כסברת הס' יראים דהב"ד כופין להמלוה שיאמר משמט אני וכל עוד שלא יאמר משמט אני הוי הלוה בכלל לוה רשע כנ"ל ואין לך קום ועשה יותר מזה לכך מוכרח רבא לתרץ הפקר ב"ד הפקר אבל אביי לית לי' כהיראים. עכ"פ מבואר מזה דאביי ורבא חולקים בסברת היראים וא"כ י"ל דשיטת הגמרא שבועות קאי אליבא דאביי. ויש לעיין גם בסברא של הגאבד"ק ווארין מ' נפתלי הובא בעט סופר (פרט ז') דע"י הפקר ב"ד אין כח שיהי' למלוה על הלוה שיעבוד הגוף עיי"ש. וזה דוקא אם לא נימא כסברת היראים דאי כהר"א ממיץ אכתי יש לו כח למחול והבן

י)בדף ל"ו ע"ב תוס' ד"ה דאלימי וכו' ר"ת כתב פרוסבול וכו' תנן במס' שביעית וכו'. לכאור' אין כל המשך בדברי התוס' ומה בקשו התוס' בזה שהביאו משנה דשביעית ומה שייכות זה לזה. ומצאתי שעמד בזה בתומים (סי' ס"ז סקכ"ב) ופירש ע"ד החידוד בדבר נפלא דפח"ח. שוב ראיתי בזה פי' יקר בס' חתם סופר (בחי' גיטין) בשמעתין וכן ראיתי תי' ופי' יקר בס' זכרון שמואל בגיטין כאן עיי"ש. והנה מה שהקשה בזכרון שמואל בהא דפרוסבול המאוחר פסול ואמאי לא נימא לא שביק היתרא וכו' י"ל דלא קשה כיון דחזינן ערמה שאיחר הזמן א"כ מגלה דעתו דלא יכתוב אח"כ פרוזבול ופשוט. גם מה שפלפל שם בזכרון שמואל בהא דמי יימר דמיזדקקא בי תלתי וע"כ דבעי ב"ד חשוב יש לדבר בזה במש"כ (בתוס' סוטה דכ"ה) דגם בהדיוטות אמרינן מי יימר ועיין בחידושי בסוגיא דאין אדם מקנה דשלבל"ע לעיל סי' ס"ד. והנה במה שהקשה שם התומים על רש"י דפי' טעם דכותבים רק על הקרקע א"כ למה במוקדם כשר י"ל דרש"י יפרש הא דמוקדם כשר כפי' הרמב"ם בפי' המשניות (שביעית פ"י מ"ה) דמוקדם היינו שפרוזבל צריך שיהי' נכתב דוקא קודם הלואה. ועיין בזה לדו"ז הגאון בלחם שמים במשנה דשביעית שם הובא בעט סופר (פ"ב) ובחי' ח"ס גיטין בתוס' ד"ה דאלימי בשיטת הרמב"ם בזה

יא) בטור (סי' ס"ז) ובש"ע חו"מ (ס"ז סעי' ל"ח) המוכר שט"ח לחבירו אם כבר עבר עליו שמיטה כשמוכרו טוענין ללוקח שהמוכר שמכרו הי' לו פרוזבול ואבד וכו' עיי"ש. והנה בקצה"ח (סי' ס"ז סק"ח) מביא קושי' מכנה"ג דלמה לא כ' הטור דטוענין ללוקח תנאי הי' בין לוה למלוה שלא ישמטנו שביעית ועיי"ש תי' כיון דעל החוב חדש דהוי מלוה ע"פ בעינן מעמד שלשתן. וראיתי בס' עט סופר (כלל מ"ב פ"ז) שמביא בשם תלמידו מ' זלמן הויער שסתר תי' הקצה"ח מהא דתי' הש"ך קושי' הב"ח דיהי' נאמן במיגו דיכול למחול ותי' דמיירי במע"ש ומביא שם תי' נפלא בשם. דודו הגאון אבד"ק ווארין עיי"ש. אכן אנכי כתבתי למעלה דלדברי היראים להר"א ממיץ יש לסתור סברתו דאכתי יוכל למחול דהא יש לו שיעבוד הגוף מהלוה ושפיר מקשה הב"ח עיין לעיל. אכן בגוף קושי' הכנה"ג יש לומר דהא באמת כבר הקשה בסמ"ע (סי' ס"ז סקנ"ה) דלמה אמר הטוש"ע דאם טוען המלוה תנאי הי' בינינו נאמן מטעם מיגו דפרוסבול הי' לי ואבד ולא נאמן בתנאי בחזקה זו גופא דלא שביק וכו' ועיי"ש תירוצו משום דלא הוי בידו או כתירוצי שחנני השי"ת והבאתי לעיל משום דהוי חזקה להוציא ולכן מוכרחין לומר דווקא משום מיגו דשטר פרוזבול הי' לי. עכ"פ שיטת הטור הוא דתנאי הי' בינינו נאמן רק משום מיגו דפרוזבול א"כ לשיטתו שפיר כ' הטור כאן דטוענין ללוקח שהמוכר הי' לו פרוזבול ואבד ולא כ' דטוענין ללוקח שהמוכר תנאי התנה דהא גם בתנאי התנה הוא ג"כ רק משום דשטר פרוזבול הי' לו והפוכי מטרתא ל"ל והבן

עיין במפורשים בסוגיא זו בש"ע חו"מ סי' ס"ז בתומים ובקצה"ח ובס' מקצוע בתורה ובחי' הרי"ם לחו"מ ובס' בית הלל לחו"מ ובס' ישועות ישראל ובחי' הרי"ם לחסר גיטין ובס' זכרון שמואל ובפ"י ובכתי"ק עיר מגרש ובס' בית לוי ובס' עט סופר כלל מ"ב ובחי' חתם סופר לגיטין ובס' אמרי יושר ד"ד ובס' תולדות נח ח"ב בדרוש לסיום משניות בית אהרן לגיטין ובלקוטי חבר ובס' זכר יהושע ריש הס'. בכור שור מכות

יב) הגד"ת מסופק אי קודם זמן השמיטה תפס מלוה מלוה מטלטלין וכו' ואי בתר שמיטה הדר לוה ותפס ואמר דידי חטפתי אי מפקינן מיד הלוה או לא עיי"ש אכן לענ"ד פשוט דמפקינן מיד הלוה דהא באמת בתומים (סי' ס"ז) חולק על הגד"ת ואמר דתפס לא מהני. אכן בקצה"ח (שם סק"ה) מתרץ דבריו ופי' דבאמת הש"ס לא הדר מהסברא דתפס רק הא דר' יצחק הוא פרושי דתפס עיי"ש. א"כ פשוט לפי דברי הקצה"ח דגם ספיקו של הגד"ת נוכל לפשוט דבודאי מפקינן מיד הלוה ועיין בעט סופר כלל מ"ב פרט ג' בזה

יג) בש"ס מכות (ד"ג) איכא דאמרי אר"י אר"ש המלוה חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו וכו' וכ' הרא"ש ריב"א פוסק בכל מקום הלכה כלשון ראשון ור"ת פוסק כלשון אחרון וכו' מיהו נראה דהלכה כלישנא בתרא דפשטא דמתני' מסייע ללישנא בתרא ותיובתא ללישנא קמא וכו' ועוד דשביעית בזה"ז דרבנן ואזלינן לקולא. והנה הב"י (בחו"מ סי' ס"ז) הקשה הא בספיקא דממונא אזלינן לקולא לנתבע והכא הוי איפכא קולא לתובע עיי"ש תי'. ובמשרים כתב דהרי"ף משמע דפוסק כלישנא קמא אף דהוי בזה"ז דרבנן וצריך לפסוק לקולא דאין משמט אכן כיון דלענין ממון צריך לפסוק לקולא לנתבע ככל ספיקא דממון כקושית הב"י לכן משמע דעתו כלישנא קמא עיי"ש. והנה בשער משפט (סי' ס"ז) תי' קושית הב"י על הרא"ש עפ"י דברי היראים (סי' רע"ח) שהובא לעיל דכיון שהלוה חייב לפרוע ואין שביעית משמט עד שיאמר משמט אני וכיון דספיקא דרבנן לקולא אין המלוה צריך לאמור משמט אני עיי"ש דפח"ח. ולעד"נ לתרץ דהנה בקצה"ח (סי' ס"ז סק"ג) הקשה על הא דהמלוה לעשר שנים אין שביעית משמטתו דלכאורה קשה תיפוק לי' כשמלוה לעשר שנים הרי התחייב עצמו לפרוע לעשר שנים ולא גרע מתנאי ע"מ שלא תשמטנו שביעית דאין בו משום מתנה עמש"כ בתורה משום שיכול לחייב עצמו בדבר שבממון וכו' ותי' דשמואל לשיטתו בהזהב דקאמר טעמא דשמואל דיכול להתנות שלא יהי' אונאה ולא הוי מתנה עמש"כ בתורה משום דמי יימר דאית בי' אונאה והקשה תוס' א"כ מה פריך במכות משביעית על אונאה ותי' בשביעית נמי לא ידע דעקר וכו' א"כ לפי"ז ניחא דבמלוה לעשר שנים לא מהני תנאי כיון דודאי עקר. וכל זה לשמואל אבל רב דס"ל באונאה דתנאי בטל דלא ידע דמחיל אבל שביעית ידע דמחיל א"כ לרב דקי"ל כותי' אפי' ודאי עקר כיון דידע דמחיל מהני א"כ במלוה לעשר שנים לא גרע מתנאי שלא ישמיט שביעית כיון דהתחייב עצמו לפרוע אחר שביעית וידע ומחיל. ובזה ניחא השמטת הרי"ף הך מימרי דשמואל במלוה לעשר שנים כיון דהרי"ף פוסק כרב דמהני תנאי וכבר הביאה בהלכותיו א"כ מלוה לעשר שנים לא גרע מתנאי והוי בכלל הדין דתנאי דלא משמיט עכת"ד. ות"ל כוונתי לתירוצו וששתי כעל הון. וא"כ שפיר ניחא דפסק הרא"ש כלישנא בתרא דמלוה לעשר שנים אין שביעית משמט משום דהוי ספיקא דרבנן כיון דשמיטה בזה"ז דרבנן. ואין לומר שיהי' משמט מטעם דבממון קיי"ל לקולא לנתבע ז"א דהא בלא זה אינו משמט משום תנאי דע"מ שלא תשמט כקושי' הקצה"ח דבכלל מלוה לעשר שנים הוי תנאי ע"מ שלא תשמט דכל תירוצו הי' רק דכיון דודאי עקר א"כ לא מהני לשמואל התנאי והוי מתנה ע"מ שכ' בתורה זה רק אם נאמר שמיטה דאורייתא אבל כיון דבזה"ז דרבנן א"כ לא הוי מתנה עמש"ב