תירוש ויצהר (שו"ת) רח

ג) בפרמ"ג יו"ד (בש"ד סי' ל"ו סקי"ח) וז"ל: עוד אומר לך שפ"א בא אלי ריאה ומצא נקודות שחורות הרבה ואמר הבודק כי הם מחמת מורנא שיש תחתי' והראה בחוש כן ואמר שכשירה היא. ואני אומר דטריפה היא דחזינן שניקבו מחיים וכו' מ"מ י"ל דמראין הדברים שתולע נקב וקרום העלה או דלקוי הוא כ"כ וסופו ליפסק וכו' עכ"ל. והנה ראיתי בשו"ת מהרי"ם פאדווא (סי' כ"ב) שכ' בנמצא מורסות בריאה מלאים מוגלא שחורה וכשפותחין נמצאים בהם תולעים והרבה פעמים יש נקבים בהמורסות ובתוכם תולעים וצידד להתיר והביא דברי הפמ"ג וכו' דלא דמי לזה דשם אמר הבודק דמפני המורנא הם שחורות ועל זה לא האמין לבודק אבל יכול להיות שמראה השחורה הוא מחמת המוגלא. וכ' דראוי לקחת המוגלא ולנסות אם חוזר למראה ריאה יעו"ש. אבל לכאורה נראה דהפמ"ג מיירי ג"כ בשיש לתלות המראה במוגלא ועכ"ז טריפה. דהרי כ' ואף דלקמן תולין היינו כשנוטלין המוגלא וכן ראיתי שמפרש כן בהשמטות וחידושים ליו"ד מהגאון מהר"י בכרך ז"ל הנדפסים ביו"ד ד' ווילנא (דף רצ"ח ע"ב) וז"ל: וגם בנידן המעשה המובא בשפתי דעת שנמצא על הריאה נקודות שחורות הרבה שהטריף אף לדיעות החולקים על התב"ש וכאן יש ג"כ לפקפק דהא יש יותר לתלות דשינוי בעור הוא מחמת המוגלא וכו' אבל כיון שיצא מפיו הקדוש מוכרחים אנחנו לקיים דבריו. שוב מצאתי שפלפל בפי' הפרמ"ג בשו"ת ברכת יוסף (חיו"ד סי' ט"ז). ועיין בשו"ת ח"ס (סי' מ"ד) ובשו"ת טטו"ד (סי' ל"ז) ובשו"ת נפש חי' (ג') ובשו"ת דעת חכמים (סי' כ"ט)

ד) בפרמ"ג יו"ד (סי' ל"ה בש"ד סק"ה) באם יש בצד שמאל שלשה או בצד ימין ד' ויש על אחת בועה דאין טריפה רק ביש על שלשתן דלא נודע איזה היתרת ושם סוף ס"ק מ"ז. והנה בשו"ת טטו"ד מה"ת (סי' י"ח) הקשה עליו מש"ס שבת (דצ"ג) הי' רוכב ע"ג בהמה וד' טליות תחת רגלי בהמה טהורות מפני שיכולה לעמוד על ג' וכו'. וברש"י שם דכל אחד ואחד הו"ל רביעי עיי"ש. והתם לקולא מכש"כ לחומרא ראוי לומר דכל אחת שם יתרת עלה כיון דהי' יכולה להיות בלא זה. ועיי"ש בטטו"ד (סי' כ"ד. ובסי' מ"ג). והנה לכאורה דברי הפרמ"ג נאמרים בשיש אחת שבה החולשא עיין בתב"ש (סי' ל"ה). אבל שם אין נ"מ בין רגל לרגל ואין שום הפרש במציאות בין כולם. אבל כאן באמת יש להקל בתל"ר בספיקן. ומצאתי כן בשו"ת שערי דיעה (סי' מ"ח) ומביא כסברא זאת במנחות (ד"ח) מנחה לא ברירא קומץ דידה הא ברירא וכו' עיי"ש

ה)שיטת הפרמ"ג (יו"ד סי' ט"ו) במשבצות זהב, דז' ימים צריכין להיות מעל"ע ועיי"ש ראייתו מש"ס שבת (דקל"ו) ממהיל היכי מהלינן ועיי"ש בשם הגאון ר' שמחה אבד"ק בוברקא שהקשה עליו דאין ראי' מש"ס שבת. אכן עכ"ז הרבה אחרונים מחמירין להצריך ז' ימים מעל"ע וכ"כ בשו"ת נוב"י מהד"ת (חיו"ד סי' ז') לבנו הגאון ר' שמואל לאנדא. ולכאו' נראה כדבריו מדברי המהרש"א ז"ל ביצה (דף ו' ע"א) שכ' להקשות מעגל שנולד ז' ימים קודם יו"ט והי' מוקצה בין השמשות ויום ח' חל ביו"ט וראיתי להישועת יעקב (סי' תצ"ח) שכ' על דברי המהרש"א דלשיטת התוס' ביצה (דף ד' ע"א) ד"ה נימא וכל שאר הראשונים שם מוקצה בה"ש מחמת יום שעבר לא חשוב מוקצה. וכאן נמי משעבר ז' ימים כבר יצא מכלל ספק נפל והאיסור דבין השמשות הוא משום יום שעבר הוא יום השביעי ואין זאת מוקצה. אכן אם נאמר כשיטת הפרמ"ג א"כ בין השמשות הוי מוקצה מחמת יו"ט דהא גם בלילה אסור עד שכלו ז' ימים מעל"ע. ולא מוקצה מחמת יום שעבר והבן אכן בפתיחה כוללת חזר מדבריו וכ' דלא בעינן ז' ימים מעל"ע ועיין בפרמ"ג (סי' תצ"ח או"ח שם) ובפ"ת. ובס' דגול מרבבה וביד אפרים. ובס' משמרת שלום לידי"נ שי' סי' ט"ו: ידידו סימן פז

בשם ה' יום ועש"ק שלח י"ז סיון עת"ר פלונסק

לכ' תלמידי החו"ב מ' יוסף נ"י בלעכמאן בק' שעפס

בהמשך למכתבי אליך ביום אתמול. הנני שולח לך עוד איזה ענינים בסוגיא דמתוך שהותרה וכו'. ועי' בספרי פנות הבית סי' צ"ט

א) הנה הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה' יו"ט) פסק דדוקא בהוצאה והבערה אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך. ועיין שם בהרב המגיד הובא בב"י (או"ח סי' תצ"ה) ובפר"ח שם. והנה המג"א (סי' תקי"ח) הקשה עליו מש"ס פסחים (דף ה')

ולעד"נ דשיטת הרמב"ם הוא דדוקא הוצאה והבערה. משום דבהוצאה איכא קרא דירמי' ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא עיין ביצה (די"ב) וגבי הבערה ג"כ איכא קרא לא תבערו אש וכו' ביום השבת אבל ביו"ט שרי כדדרשינן בירושלמי ביצה (פרק ה' ה"ב) והובא בתוס' ביצה (ריש דכ"ג ע"א) ועיי"ש בתוס' דתלי' בהא דאם נאמר לחלק יצאת אז אין לדרוש מזה דביו"ט ליכא איסור דהא הקרא דלא תבערו אש וכו' בא להודיע דלחלק יצאת. אבל אם נאמר הבערה ללאו יצאת א"כ שפיר נוכל לומר ביום השבת אז איכא הלאו דלא תבערו אבל ביו"ט מותר. ועיין בתוס' פסחים (ריש ד"ה ע"ב). והמג"א שם כ' על זה דדוחק הוא לומר דהא דב"ש וב"ה במתוך תלי' בהא דר"נ ור"י בהבערה אי לחלק יצאת אי ללאו יצאת. אבל באמת בירושלמי הנ"ל ובתוס' ביצה (דכ"ג) הנ"ל מבואר כן. וכ"כ בס' מלא הרועים סוגי' דהבערה ללאו יצאת (ד' י"א)

וממילא הכל עולה יפה דבאמת אין סברא לומר מתוך שהותרה לצורך הותר שלא לצורך דאדרבה כיון דהתורה התירה לנו אך אשר יאכל לכל נפש וכו' משמע דשלא לצורך אסור ומאין נקח להתיר שלא לצורך. לכן דעת הרמב"ם ז"ל דדוקא בהוצאה והבערה דיש לנו ראיות מקרא דלא תוציאו משא וכו' ומקרא דלא תבערו וכו' דביו"ט שרי ודו"ק

ואח"כ ראיתי בס' ברכת אברהם ביצה (די"ב) ובס' מאה שערים (שער י"ד). שכבר הלכו בדרך זה. ועיין מה שתי' על הרמב"ם זקיני הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל הובא בחי' בנו הגה"ק ר' צבי יהושע הלוי איש הורוויץ אבד"ק טריבוטש שנדפסו בס' אמרי בינה ריש מס' כתובות

ב) ביצה (דף י"ב ע"א) בתוס' ד"ה השוחט הקשו שלשה קושיות א) למה מוקי הגמ' כב"ש והוי מצי למימר ר"ע הוא דלית לי' מתוך (עיין פסחים ד"ה ע"ב). ב) ותימא הואיל ומוקמינן לה אליבא דב"ש א"כ לימא השוחט עולת חובה ביו"ט לוקה דהא ב"ש אית להו (לקמן די"ט) על עולת ראי' דלוקה

ולענ"ד ליישב דהנה בס' ברכת אברהם ביצה שם הקשה לשיטת הריב"א (בתוס' חולין קמ"א ע"א) בד"ה לא צריכא דנהי דעשה לא דחי לעשה ול"ת מיהו אם עבר על אותו לאו אינו לוקה. דהא דלא דחי היינו משום העשה