תירוש ויצהר (שו"ת) רו

ומערוגה לערוגה. שגם זה האודם שכיח דוקא באונות עליונות של ימין ואם הי' בשמאל אפשר לא הייתי שותק

ט) ודרך אגב אספר לפני כ"ת שאז כשהלכתי עם השו"ב זה כיו"ד שנים הי' שכיח אז נקודות אדומות. וכשאמר א' מאתנו שהוא רואה הנקב עמוק היינו מטריפים וכשלא הי' נראה הנקב כעמוק הייתי מצוה לשום רוק ושהיתי הרבה וצויתי לנפח זמן ארוך כחצי רבע שעה. והי' אח"כ עולה הרוק מעט מעט למעלה. וראו הכל שיש בכאן נקב קטן שמבצבץ ומגביה הרוק. ובתחילה שחקו השו"ב ולחשו באזני דהאי חומרא יגרום קולא. שהקצבים יעשו עמהם מחלוקה בכל פעם שירצו לאסור בחוש הראי' לבד. ויאמרו למה אתם מחמירים יותר מהרב שהרי הרב סומך במה שהוא משים רוק על הנקודה ואם לא יבצבץ יכשיר. עד לאחר שראו הרבה פעמים דאפי' מה שלא הי' אצלם נקודה מחמת שלא הי' אדום כל כך אני צויתי לשום רוק. והי' מבצבץ במהרה יותר מהנקודות האדומות ממש

ובדברי קדשו בת' הרי"מ (סי' ב') כתב לסמוך על בדיקת פושרין. והגידו לי השו"ב שהתלמידים מזנדזין בדבר. וחוץ מה שנראה להם קולא גדולה. נראה שהרב השואל לא פירש לפניו השאלה בטוב. שהרי הנראה בתוך הנקודה האדומה כנקב אינו אלא כמו א' מששים מהנקודה וא"כ איפוא פלטה קולמסו של רה"ג ז"ל שהאדמומית הנראה אינו אלא מחמת שנראה הקרום התחתון דרך הנקב. אלא שהשואל לא ביאר שיחתו בשאלה זו היטב. ע"כ דברי השו"ב. והשבתי אני שתיקתכם יפה מדיבוריכם. כי זה לא הי' ולא יהי' שיצא ח"ו קולא בטריפות מדברי קדשו וגם הנקודות היו מנוקדים היטב לפני רה"ג ז"ל. ומי יתן שומע, לי שידבר עמי א' מהנקדנים הרוצים בכבוד תורה ואפרש דברי קדשו

יא) ומן אז ועד היום כבר ראו השו"ב שכמה פעמים ביררתי להם טריפיות ע"י בדיקת פושרין. ומה אאריך בדברים כבר קרה זה איזה שנים שבא אלי השו"ב עם ריאה. כי מצא בה דמות אדמומית קטן מאד ולא אדום ממש ואמר לי הנה זאת מצאתי. ולא שמעתי מעולם שיהי' זה נקרא נקודה אדומה אלא שכבר ראיתי ממעלתו שהטריף כזאת ע"י נסיונות. עניתיו אני ואתה הי' חסר פושרין. השיבני מה נ"מ אני כבר נסיתי ולא בצבץ. ולקחתי תיכף מעט מים לפי כדי שלא יהא הרוק שבפי עב ואז כששפכתי בפי איזה טיפות על המקום הזה עלתה מהם אבעבוע גדולה לשעה קלה

וממילא יצאתי פלגא אודי שהגדתי להשו"ב לפני ט' שנים. שכבר נתברר להם שמדברי רה"ג ז"ל חומרא מבוררת

יב) ואכתוב בקוצר מלין לפרש דרה"ג ז"ל. השו"ב בכל המקומות באמת אינם יודעים להפריש העליון מהתחתון. לפי שהקרום העליון אע"פ שהוא דק הוא עב הרבה נגד דקותו של התחתון. ולכן הוצרך ר' נחמן לתת בו סימן כיתונא דורדא. לשון כיתונא פירושו מלבוש דק דורדא משמע אדמומיתה של הריאה בעצמה. ולפי שבאמת זה התחתון הוא כמעט עצם א' עם הריאה עיקר האדמומית מראה ריאה ניכר בזה התחתון ולכן אמרו האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא. כלומר שלא נשאר מהעליון בעובי כלום. משא"כ אי לא הוי מסיים כאהינא כו' הייתי אומר שגם מעובי העליון נשתייר כמו שבאמת אם ירצה שו"ב להפרישם ישאיר מהעליון לתחתון. וקמ"ל רבותא בזה שהרי אם יעמול האדם להסיר העליון מכל וכל. ע"כ יקלקל גם, התחתון אעפ"כ בשכבר נעשה לא אמרינן שבודאי נתקלקל התחתון והטעם שהטבע תוכל לעשות מה שאין בכח האדם בשום אופן לעשות. וע"ז כתב בה"ג והוא דלא מפקא זיקא דצריך בדיקה. וזאת המתיק רה"ג בחכמה נפלאה דדייק לה בה"ג מדנתן סימנא כאהינא כו' ואי מטעם הנ"ל הו"ל להאריך בלשון פשוט דאיגליד עילאה. ואי דרצה לתת סימן מה הקרום התחתון הול"ל דאיגליד ולא נשתייר אלא כיתונא דורדא ולמה נקט אהינא. אלא שזה הוא החילוק בין ורדא לאהינא שהורדא מראיתה שוקע לתוכה והאהינא מראיתה עלי' מלמעלה ומזה מוכיח דקמ"ל שאין זה דומה לושט. דהא רבה הוא דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ. ומזה ממילא מוכח שפירשו הלב"ש ור"א את דברי הת"ש היטב. דהיכי דלא נגלד אלא פורתא שאין זה אלא כניקב העליון. וודאי הבדיקה בזה אינה אלא חומרא דהא לענין ניקב נקטו הסימן כיתונא דורדא כנ"ל

יג) אלא שרה"ג ז"ל מחמת שלא הי' רגיל לעיין בדבריהם כדמסיים בסוף התשובה. בנה יסודו על פשטות דברי הגמ'. דכיון דבגמ' אמרו פשיטא אינקב עילאה כו' משמע וודאי דזה פשוט. אעפ"כ באלו הנקודות האדומות הואיל ושכיח בהם שיהי' נקב דק צוה רה"ג לבדוק בפושרין ולשהות דוודאי יוכל להיות שיקרה כאן כבוושט שיכנוס דם ויסתום הנקב אבל להחמיר ולומר דודאי יש שם דם וסותם הנקב. ומזה יצא חומרא שלא לסמוך כלל אבדיקה אפילו בשהיות זמן. זה אין להעלות על הדעת. ואי תימא והא ע"כ יש בכאן קלקול שהרי הנקב קטן מנקודה האדומה כיון דב' דברים המה פשוטים לנו. הא' דקרום התחתון אדום ממעל לו כאהינא הב' דניקב זה בל"ז פשיטא דכשר. אף אנו נאמר שני דברים שחקרו עליהם חכמי האפטיק. והם פשוטים לנו מדברי רז"ל א' חקרו אם הראי' הנאחזת באיזה מקום הוא מסייע לראות במה שלא נאחזה. וזה פשוט לנו מגמ' דריש סוכה דבדפנות מגיעות לסכך הואיל ונאחזה הראי' בהדפנות מסייע לראות בהסכך. ב' חקרו אם כח החיוני שבבשר גורם שיהי' צלול וזה פשוט לנו להיפך מגמ' דנדה (כ"ה ע"א) דמנח עלי' חוט השערה מהאי גיסא כו' אם איתא דולד הואי לא הוי זיג כ"ה וממילא לא קשיא ולא מידי בניקב קרום דאיידי דשלטא עינא בתוך הנקב שלטא סביבותיו. בפרט דודאי נפקא קצת חיותא דקרום עליון סביבות הנקב. וזג לי' קרמא עילאה במקום הזה. ונראה היטב התחתון שהוא כאהינא

יד) העולה מדברינו דהיכא דנמצא נקודה אדומה צריך השו"ב לבדוק אם יש נקב כדכ' השמ"ח (בסי' ל"ח). וכשרואה נקב דק בעומק פשיטא דטריפה וכן בלא בדק. ומכ"ז לא הוצרך רה"ג לדבר שלא שאלוהו ע"ז כיון שמפורש בש"ח סי' הנ"ל (סעי' י"ג). אלא היכא דבדק בראות העין ונראה כנקב דק אבל אינו נראה עמוק ע"ז החמיר רה"ג ז"ל שיבדקו בפושרין וע"פ דברי השואל שכ' שמניחין בפושרין זמן מועט ואח"כ מבצבץ. ורה"ג הסכים להעשות כן. מובן ממילא כשמניחין רוק על אותו מקום צריך שישהה שם הרוק. וגם שיהי' הרוק דק וטוב ליקח מעט מים לפיו מקודם. ובזה יצאנו מחשש שמא מעט דם יסתום

טו) אלא דהרב השואל רצה לדמות זאת לקורט דם ותלה דבריו בהא דאמרו בגמ' בהאדימה לדמות לח' שרצים דתנן בהו נצרר הדם. דהא קי"ל דהיכי שיש מכה בדופן חוששין לאדמימות שבריאה. וא"כ כש"כ כשנראה נקב בקרום העליון במקום האדמימות

וע"ז השיב לו רה"ג דהיכי דנצרר הדם. ממש כקורט דם א"א להקל (ומשנתינו הוא הריאה שניקבה). יעוין חולין (נ"א ע"ב) טרח טריח אבל כשיש נקודה קטנה אדומה. דנוכל לומר דמתמצית העור העליון הוא אפילו בשנחליט שהוא דם. דהא עור יש בו דם. דהא הפוסקים אוסרים שומן אווז ששהה ג' ימים בלא מליחה. וכש"כ דכבר אמרנו שי"ל שא"ז אלא שנראה התחתון שהוא כאהינא. ע"כ אין להחמיר יותר

טז) ובגוף דברי בית אפרים שהוא אומר דמכה שבפנים הריאה ה"ה כמכה בדופן נגד האדמומית. וודאי דנדחים הם מכח דברי רה"ג ז"ל דאי כדברי ב"א מאין יצא להרא"ש לאסור במכה בדופן. הא בפשיטות הו"ל לפרש האדימה כנגד מכה שבריאה גופא. אבל שאר מקומות כנגד הריאה האדומה אם יש בהם מכה הו"ל להקל דמחמת