תירוש ויצהר (שו"ת) רה

עודנו שלם ועליו נראה נקודה שחורה או אדומה השו"ב צריך לעשות מזה שאלה מצד המראה. ולי הצעיר כשמצאתי פעמים כזאת על הריאה הי' אצלי שאלה גדולה. ולדעתי הקלושה אע"פ שהכריעו בגמ' דמורנא לאח"ש פירש. ומבואר בפוסקים דאין לספק שמחיים פירש לפי שעיקר פרישתה לבקש חמימות במות הבהמה. וגם כתבו שאי אפשר לה לפרוש מחיים מחמת תנועת הריאה. מכל זה אין ראי' שאין להסתפק שעשתה מקום מנוחתה מחיים סמוך לקרום. וא"כ אם השחיר הקרום מחיים הרי זה ודאי טריפה דהא שחור מראה טריפה. ואפי' בהאדים הא האחרונים כתבו דאם יש בפנים כנגד האדמימות מכה ה"ה כמכה בדופן וטריפה, ואיך יתכן שהתולע הרוחשת מתחת לקרום ושינתה מראהו לאדמימות לא תהי' כמוגלא שתחת הקרום דפסק ראש אפרים דאם הקרום אדום ממעל לה טריפה. אלא שמדברי שו"ת הרי"ם יש ללמוד קולא לענין אדום ואדבר מזה לקמן. והבית אפרים כ' (בסי' ל"ח ס"ק צ"ז) דטעמא דמכה בדופן מוכיח שאינה אדומה מתולדה. לכן מטריף גם במוגלא שתחת אדומה שהמוגלא ג"כ מוכיח וממילא גם מורנא תחת אדומה המורנא ג"כ מוכיח. אבל לדעת רבינו ז"ל עיקר טעם מכה בדופן שגורמת שהדם נצרר. וא"כ מוגלא או מורנא אינם גורמים. ויבואר לקמן

ב)ובתחילה כשאירע פעם שבא שו"ב עם שאלה ומצאתי נקודות ושאלתיו למה לא תשאל על אלו הנמרים. שחק ואמר זה בודאי מורנא. ופתח וביקש ומצא מורנא. ושאלתיו למה עשתה המורנא זו המראה מחיים. והשיב. הלא אפילו בשהי' נקב לפנינו הי' כשר. עניתיו בשלמא אם הי' נקב אינני מחויב לחשוש שעתה ניקבה ומחיים עשתה מראה. שיש לנו להעמיד הבהמה בחזקה דמעיקרא חזקת כשרות. דודאי אין זה דומה למקוה שאין דרכה לחסר בבת אחת. כיון דידוע לנו טבע המורנא שממהרת ומנקבת חיש מהר. ע"כ מסתמא גם המראה גם הנקב עשתה לשעתה בשעה שהלכה לבקש חמימות. אבל מורנא זו שמצאת עתה לא הלכה לבקש חמימות. א"כ יש לנו לחוש שמא מחיים נתישבה תחת הקרום והשחירה אותו. ומורנא זו היא ריעותא מחיים כמו מים בראש. וכמו שהדין שם שבשיסתפק אם הי' מוח מקיף אוסרים. הכי נמי כאן יש לנו לומר בהמה זו כבר יצאה מרוב כשירות. שהרוב אין בהם מורנא כזו ואין לך אפילו לומר שתצרף רוב המורנות שעושים הכל לאחר שחיטה. שהרי זו לא יצאה כלל. ה' שהרי בישרא מראה טריפה. והכל יודעים שמראה בישרא קרוב לאודם. ומפורש כן בפוסקים. והשמ"ח הוסיף דמראה וויינקשל שנגמר בישולם בכלל בישרא. וכל הנוטה לבישרא טריפה. ואיך אפשר כיון דאודם שכיח שלא יהא פעם נקודה נוטה קצת לבישרא

ג) ונכנסנו להרהגה"צ ר' פנחס מנחם שליט"א בגור והוא הטה אוזן וזדרז והלך עמנו לבית המטבחיים בגור. ויהי כראותינו הריאה הראשונה שלא הי' בה שום סירכא. אמרתי בלבי כיון שזה מילתא דלא שכיח ריאה חלקה לגמרי מסירכא. וכיון שהוא סמוך לשבת. בוודאי מבהמה כזו יקחו בשר על ש"ק. מה שבת נאמר בו ודבר דבר אף בשר שהוא חובה לעונג שבת אין לי לחללו אם לא אראה בעצמי מה שיהי' שאלה אצלי לא אדבר שום דיבור

ד) אבל כתיב עיני ד' אל צדיקים. ע"כ הוא בצדקתו שם עינו ומצא על אונא עליונה מראה אדומה בתכלית האדמימות. וענתה בו צדקתו לאמור. והשיב השו"ב אין זה אדומה. (השו"ב כיחש בזה. ולדבריו יקשה מנין לדם שהוא אדום. שהרי זה הי' אדום כדם ממש. ואנחנו היינו כמסייע קצת לדברי השו"ב. ודחקנו באצבע במקום האדמומית ונתלבן קצת מחמת הדחק. וגם ע"ז נאמר שקר החן. ולא זו הדרך מוציאה מידי חשש מראה. וחוץ מה שחזרה תיכף למראיתה כמקודם. מי יאמר שזה יצורף אפילו להיתר קצת במה שדוחקים בין אצבעות. והעיקר שתהי' מתלבנת ע"י נפיחה)

והנה כתיב (משלי ט"ו) לב נבון יבקש דעת. ע"כ רו"מ בבינת לבו ענה דרך שאלה. מאין יבא אדמימות כזה. ע"ז אמרנו זה בודאי נתהוה לאחר שחיטה. כי מחמת השחיטה מתחלחלת הבהמה מאד ומקלחת הדם דרך בית שחיטתה ע"כ במיצר החזה מתמצה הדם מאד. וכיון שהיתה מונחת למטה בצד ימין ירד הדם לאונא זו הרבה (וסברא זו בעצמה שמעתי משו"ב א' כשהייתי עמו במטבחיים. ושאלתיו למה אינך בודק בדופן כנגדה שהרי האונא אדומה מאד. והשיבני כנ"ל. ואח"ז בדקתי הרבה פעמים והתבוננתי שראוי לסמוך ע"ז). ועל סברא זו סמך לבי לשתוק ולא לערער במקום גדולים שהוקש כבודם לכבוד ש"ק. בפרט שהי' באמת אור ליום ועש"ק. וסייג מצאתי לדברי הנ"ל בשו"ת הררי"מ (סי' ב') שכ' וז"ל כיון דחיי ריאה תלויים בקנה י"ל שע"י שחיטת הקנה כו' יבלע בו הדם בבשר יעו"ש. ואע"פ שהוא ז"ל לא כתב רק לענין שלא יהי' האדמומית שבבשר כקורט דם. אבל הוא ז"ל מודה שאין לזוז זיז כ"ש מפסק רמ"א ז"ל דצריך לבדוק אם יש מכה בדופן נגד האדמומית. מ"מ כיון דהאי פיסקא לא ברירא כל כך שהרי רש"ל גדול בדורו הי' ומכשיר אף שיש מכה בדופן כמובא שם בט"ז וש"כ. אלא דאנן כרמ"א נהיגינן בכ"מ. ואני נוהג באמת לבדוק בדופן בכל עת שאני רואה אדמומית בריאה. ואחר שבדקתי הרבה יראה לי כמעט לדבר פשוט כסברתינו הנ"ל לא הי' לי לערער במקום הקודש כנ"ל

ה) אבל בביתי אני מורה ובא עם השו"ב כ"פ לבדוק בדופן כל שיש אדמומית. וכ"כ הרב דעת קדושים (ס"ק יו"ד) בד"ה השו"ב דפה. שהזהיר אותו שלא לחלק כלל בין אודם לאודם. ובימים אלו דברתי פעם עם השו"ב והגדתי לו ששמעתי הסברא הנ"ל ממנו. וכיחש לומר שאינו זוכר אם אמר סברא זו מעולם. וזה הי' מחמת יראה שלא אחשוד אותו שמיקל לעצמו שלא לבדוק בדופן ואמרתי בלבי הלואי יהי' כן שיבדוק תמיד

ו) אח"ז הראו לפנינו עוד ריאה והי' בה לבנונית בפנים האומה. מקום שהיא סמוכה לטרפש והי' הלבנונית לבן ממש כלבנונית טרפש הלב וכיס הורדא. וזאת ראה גם הגה"צ רפ"מ הנ"ל והגדתי לפניו מה שיש לי כ"פ עג"נ שימצא הרבה פעמים בכמה מקומות בריאה לבנונית. והת"ש הביא בשם או"מ להטריף אפילו כלובן ביצה קודם בישול. והלא זה שהוא עתה בפנינו דומה ללובן ביצה אחר בישול. ושאל אותנו מה אנחנו מורים בזה. והגדנו שזאת אנו מכשירים בפשיטות. מחמת שהוא סמוך ונראה עם הכיס והטרפש יחד. יראה לענ"ד דאין זה לקותא אלא שהמשך הטרפש ימשך קרום על האומה. וכן רגיל שיהיו שם קרומים מתפשטים זה על זה

ז) ובאמת לא מסברת הכרס בלבד אני אמרתי להורות כן רק דלדעתי הקלושה אי אפשר. שאם הי' דעת חז"ל להטריף כזה. הכי הול"ל ריאה דדמיא לטרפשא. ועכ"פ במקום שסמוכה לטרפש. ויש לומר שהקרום נתעבה ונמשך לתוכו מלובן הטרפש לא הי' לי לחוש שיהי' זה נקרא הוראה אפילו כביעתא בכותחא. שאין זה אלא ככותחא בכותחא

ח) אמת הדבר שבקיץ הבהמות בריאים יותר. ויותר הרבה ימצא בתחילת בוא החורף והקור בחדש כסלו. וזה כעשר שנים הלכתי מהחג ועד חנוכה למטבחים ומצאתי בריאות הכבשים עניני לובן הרבה. והרבה הרעשתי אצל הרבנים בהסביבות. ויעוין ת' חתם סופר (סי' ל"ד). אבל גם לזה גופא צריכים קודם להתבונן בימות הקיץ להיות רגיל ומכיר להתבונן ולהקיף מגסה לגסה ומדקה לדקה